אמא מתוסכלת
אני מעתיקה הודעת ששורשרה בסוף דיון אחר, ולכן לא זכתה לתשומת הלב המתאימה ונראה לי חבל. אשמח אם תהיינה תגובות ענייניות כאן, ואני אשלח לפותחת ההודעה המקורית את הקישור. לשון ההודעה: שלום אני אמא לילדה בת כמעט 4. אני גרושה כשנה ומתגוררת עם חברי לחיים בדירתו. הילדה שלי אוהבת את בן זוגי חשבתי שטוב לציין זאת. הילדה מתנהגת פשוט קטסטרופה ואני אובדת עצות. כל הזמן צורחת צרחות נוראיות אם רק אומרים לה משהו, בוכה מכל דבר קטן. לא שומעת לי ולחברי גם כשמדברים איתה ביפה ורגוע ומנסים להסביר לא עוזר ואז נמר\אס להו ואנחנו מתחילים לצרוח ולצעוק ביחד איתה ונהיה גהנום. היא בוכה אנחנו מתוסכלים למשל היום בבוקר התעוררה נורא מוקדם כל הזמן אותו סיפור "אמא מתי קמים"? 20 פעם אחד אחרי השני בקול בכייני וצווחני אני אומרת לה את יכולה לקום אם את רוצה ואז היא מתחילה לצרוח "לא! אני לא אקום לבד!!! את גם תקומי עכשיו!!" כל יום אותו סיפור מה עושים עם זה? וזו רק דוגמה אחת איך משנים את ההתנהגות של הילדה היא נורא ביישנית ובגן היא לא משחקת עם אף ילדה , הגננת אומרת שגם כשתי ילדות למשל רבות וצועקות אחת על השנייה היא מיד נרתעת ומבוהלת מפחדת מצעקות. אבל מה עושים? אי אפשר לא לצעוק מרימה עלינו ידיים, בןעטת צורחת. שואלת 20 פעם ביום, אתם אוהבים אותי? כאילו לא בטוחה למרות שאני מחבקת אותה כל הזמן מנשקת אותה ואומרת לה אני אוהבת אותך וכו' אני ממש אובדת עצות ובן זוגי כבר מתריע שנמאס לו מה אני יכולה לעשות?! לפני הגרושין היא הייתה עדיין קטנה יחסית עדיין לא בת 3 אפילו. אין לה קשר עם האב מאז הגרושין הוא לא בא ולא מטלפן שכח שיש לו בת כנראה, אבל ידוע לי שהתחתן שוב ונולד לו ילד לפני כחודש. חבר שלי די קשוח איתה אבל באמת כשצריך, אחרי שמסביר לה ביפה ובטוב כולל חיבוקים ונרה לה אהבה וחום , והיא לא מבינה אז הוא מרים את הקול והיא לא אוהבת צעקות אז מתחילה לצרוח. ולהרים ידיים עלינו זתומרת באויר ולצרוח אל תרביצו לי ...ולא מרביצים חה אלא כשהיא ממש דורשת אז סטירה קטנה או מכה על היד אבל באמת שלא חזקה. איך משנים את זה מה אני יכולה לעשות? אני משערת שהיא לא אוהבת את אורח החיים בבית כשמנסים להציב גבולות היינו לפני זה גרים אצל הוריי. ושם נתנו לה לעשות ככל העולה על רוחה, למשל רציתי להרגיל אותה לישון במיטה שלה אז הייתה קטנה עדיין לא הייתה מוכנה ורק אם השמיעה קול ובכתה ישר הורי לקחו אותה לישון איתם במיטה שלהם במשך תקופה מאוד ארוכה, היא היתה מאוד שמחה אם היינו חוזרים לגור עם סבתא, היא יודעת שסתבא נותנת לה הכל. גם באוכל וממתקים תני לי שוקולד אני רוצה סוכריה אני רוצה פה ושם... בבית אני מנסה להרגיל אותה לממתקים לפעם בשבוע למשל בשבת. אם היא מבקשת ואני אומרת לא או שלקנות משהו אפילו כשאנחנו בחוץ בסופר ואני אומרת לא. היא משתוללת ומתחילה לבכות ולצעוק עלי "כן! את לא תגידי לא! את כן תקני לי!!!!" אבל ממש בכי לא סתם הצגה היום היא בכלל השתגעה לי. נסענו לבקר את אבי בבית חולים והייתה לי שקית ביד עם חטיף שוקולד בפנים, היא לא התנהגה יפה ואמרתי לה שהיא לא מקבלת, היא ניסתה לחטוף לי בכח את השקית פעם אחר פעם ובעטה בי כשאמרתי לה לא. וצעקה כן כן תתני לי מצטערת על ההודעה הארוכה העתקתי פשוט מכמה הודעות שלי בפורום להיות הורים אנא עזרתכם
אני מעתיקה הודעת ששורשרה בסוף דיון אחר, ולכן לא זכתה לתשומת הלב המתאימה ונראה לי חבל. אשמח אם תהיינה תגובות ענייניות כאן, ואני אשלח לפותחת ההודעה המקורית את הקישור. לשון ההודעה: שלום אני אמא לילדה בת כמעט 4. אני גרושה כשנה ומתגוררת עם חברי לחיים בדירתו. הילדה שלי אוהבת את בן זוגי חשבתי שטוב לציין זאת. הילדה מתנהגת פשוט קטסטרופה ואני אובדת עצות. כל הזמן צורחת צרחות נוראיות אם רק אומרים לה משהו, בוכה מכל דבר קטן. לא שומעת לי ולחברי גם כשמדברים איתה ביפה ורגוע ומנסים להסביר לא עוזר ואז נמר\אס להו ואנחנו מתחילים לצרוח ולצעוק ביחד איתה ונהיה גהנום. היא בוכה אנחנו מתוסכלים למשל היום בבוקר התעוררה נורא מוקדם כל הזמן אותו סיפור "אמא מתי קמים"? 20 פעם אחד אחרי השני בקול בכייני וצווחני אני אומרת לה את יכולה לקום אם את רוצה ואז היא מתחילה לצרוח "לא! אני לא אקום לבד!!! את גם תקומי עכשיו!!" כל יום אותו סיפור מה עושים עם זה? וזו רק דוגמה אחת איך משנים את ההתנהגות של הילדה היא נורא ביישנית ובגן היא לא משחקת עם אף ילדה , הגננת אומרת שגם כשתי ילדות למשל רבות וצועקות אחת על השנייה היא מיד נרתעת ומבוהלת מפחדת מצעקות. אבל מה עושים? אי אפשר לא לצעוק מרימה עלינו ידיים, בןעטת צורחת. שואלת 20 פעם ביום, אתם אוהבים אותי? כאילו לא בטוחה למרות שאני מחבקת אותה כל הזמן מנשקת אותה ואומרת לה אני אוהבת אותך וכו' אני ממש אובדת עצות ובן זוגי כבר מתריע שנמאס לו מה אני יכולה לעשות?! לפני הגרושין היא הייתה עדיין קטנה יחסית עדיין לא בת 3 אפילו. אין לה קשר עם האב מאז הגרושין הוא לא בא ולא מטלפן שכח שיש לו בת כנראה, אבל ידוע לי שהתחתן שוב ונולד לו ילד לפני כחודש. חבר שלי די קשוח איתה אבל באמת כשצריך, אחרי שמסביר לה ביפה ובטוב כולל חיבוקים ונרה לה אהבה וחום , והיא לא מבינה אז הוא מרים את הקול והיא לא אוהבת צעקות אז מתחילה לצרוח. ולהרים ידיים עלינו זתומרת באויר ולצרוח אל תרביצו לי ...ולא מרביצים חה אלא כשהיא ממש דורשת אז סטירה קטנה או מכה על היד אבל באמת שלא חזקה. איך משנים את זה מה אני יכולה לעשות? אני משערת שהיא לא אוהבת את אורח החיים בבית כשמנסים להציב גבולות היינו לפני זה גרים אצל הוריי. ושם נתנו לה לעשות ככל העולה על רוחה, למשל רציתי להרגיל אותה לישון במיטה שלה אז הייתה קטנה עדיין לא הייתה מוכנה ורק אם השמיעה קול ובכתה ישר הורי לקחו אותה לישון איתם במיטה שלהם במשך תקופה מאוד ארוכה, היא היתה מאוד שמחה אם היינו חוזרים לגור עם סבתא, היא יודעת שסתבא נותנת לה הכל. גם באוכל וממתקים תני לי שוקולד אני רוצה סוכריה אני רוצה פה ושם... בבית אני מנסה להרגיל אותה לממתקים לפעם בשבוע למשל בשבת. אם היא מבקשת ואני אומרת לא או שלקנות משהו אפילו כשאנחנו בחוץ בסופר ואני אומרת לא. היא משתוללת ומתחילה לבכות ולצעוק עלי "כן! את לא תגידי לא! את כן תקני לי!!!!" אבל ממש בכי לא סתם הצגה היום היא בכלל השתגעה לי. נסענו לבקר את אבי בבית חולים והייתה לי שקית ביד עם חטיף שוקולד בפנים, היא לא התנהגה יפה ואמרתי לה שהיא לא מקבלת, היא ניסתה לחטוף לי בכח את השקית פעם אחר פעם ובעטה בי כשאמרתי לה לא. וצעקה כן כן תתני לי מצטערת על ההודעה הארוכה העתקתי פשוט מכמה הודעות שלי בפורום להיות הורים אנא עזרתכם