Shellylove
New member
"אמא, לכי"
קרו לנו הרבה דברים בשבועות האחרונים ובגלל זה גם לא רואים אותנו פה כל-כך. בגדול: הוצאתי את שלי (בת שנתיים וחצי או-טו-טו) מהגן שלה ב-15.6 עקב פיטורי הגננת שלה (שהיו הקש ששבר...) והיא היתה איתי כ-3 שבועות וב-8.7 התחלנו הסתגלות בגן חדש (ומדהים) שבו היא תהיה גם בשנה הבאה. במהלך השבועות שהיא היתה איתי (מבוקר עד ערב) הופיעה תופעה חדשה: כעס עלי כשאני הולכת. לדוגמא: אני הולכת לשירותים לעשות פיפי, מודיעה לה על כך וכשאני חוזרת: "אמא, לכי לשירותים, לכי לעשות פיפי" הנאמרים בכעס ולעיתים בבכי. הדבר חוזר על עצמו גם בפרידות יותר ארוכות בעוצמות משתנות. כאמור, זה התחיל לפני הכניסה לגן החדש ובא לידי ביטוי גם בהסתגלות, כשאנחנו עושות פרידות קצובות והדרגתיות (היא בעצמה חוזרת על: "אמא חוזרת תמיד"). אני אומרת לה: "שלי, אני מבינה שאת כועסת שהלכתי, מותר לך לכעוס, אני פה, חזרתי ואני לא הולכת" ונותנת לה את הזמן להתעשת בלי ללחוץ ובלי להפעיל מניפולציות רגשיות. אני לא מתרגשת מהעניין, אבל סתם רציתי לדעת אם התופעה מוכרת בגיל הזה, אם מישהי יודעת למה זה קשור וממה זה נובע. אני פשוט רוצה להבין יותר לעומק.
קרו לנו הרבה דברים בשבועות האחרונים ובגלל זה גם לא רואים אותנו פה כל-כך. בגדול: הוצאתי את שלי (בת שנתיים וחצי או-טו-טו) מהגן שלה ב-15.6 עקב פיטורי הגננת שלה (שהיו הקש ששבר...) והיא היתה איתי כ-3 שבועות וב-8.7 התחלנו הסתגלות בגן חדש (ומדהים) שבו היא תהיה גם בשנה הבאה. במהלך השבועות שהיא היתה איתי (מבוקר עד ערב) הופיעה תופעה חדשה: כעס עלי כשאני הולכת. לדוגמא: אני הולכת לשירותים לעשות פיפי, מודיעה לה על כך וכשאני חוזרת: "אמא, לכי לשירותים, לכי לעשות פיפי" הנאמרים בכעס ולעיתים בבכי. הדבר חוזר על עצמו גם בפרידות יותר ארוכות בעוצמות משתנות. כאמור, זה התחיל לפני הכניסה לגן החדש ובא לידי ביטוי גם בהסתגלות, כשאנחנו עושות פרידות קצובות והדרגתיות (היא בעצמה חוזרת על: "אמא חוזרת תמיד"). אני אומרת לה: "שלי, אני מבינה שאת כועסת שהלכתי, מותר לך לכעוס, אני פה, חזרתי ואני לא הולכת" ונותנת לה את הזמן להתעשת בלי ללחוץ ובלי להפעיל מניפולציות רגשיות. אני לא מתרגשת מהעניין, אבל סתם רציתי לדעת אם התופעה מוכרת בגיל הזה, אם מישהי יודעת למה זה קשור וממה זה נובע. אני פשוט רוצה להבין יותר לעומק.
