אני בטוחה שמך מחכה בקוצר רוח
ללידת נכד/ה פרי בטנך. יחד עם זאת היא מספרת לך על אירועי המשפחה המורחבת. אין רע בכך, רק שאת נפגעת שלא בצדק לדעתי. אספר לך סיפור מעברי על רצונם של הורי "להגן" עלי - כשדודתי האהובה נפטרה, שבעת ימים ושנים הם לא סיפרו לי, כדי לא להעציב אותי. כך לא השתתפתי בהלוויה, לא באתי לביקור תנחומים בשבעה או שלחתי מכתב. וכשדיברתי עם בת דודתי - בתה, היא נדהמה: מה לא ידעת? כמובן שביקשתי מהוריי הסבר - אמי הסבירה: יש לך תינוקת בבית, בעלך לא בבית (תקופת מלחמת יום הכיפורים - והוא מגוייס), וכל כל אהבת אותה. לא רצינו לצער אותך, ידענו שלא תוכלי להגיע...