אמא טובה אמא רעה

[אמא מיואשת]

אמא טובה אמא רעה

יש לי שני ילדים, אותם אני מגדלת לבד. הגדול בן ארבע, ילד מדהים ונוח, שדורש מטיבו המון סבלנות, אם כי סבלנות פסיבית, להקשיב למה שיש לו להגיד וכו´. מפטפט המון. הקטן בן שנה. ילד לא נוח מיום הוולדו. עדיין מתעורר בלילות לאכול, נרדם רק על הידיים. במשך היום הגדול בגן והקטן עם מטפלת, אבל מרגע שהמטפלת הולכת אני לבד איתם כל הזמן. ואני מותשת, מותשת. הם הולכים לישון, אחרי אמבטיות בסביבות תשע עשר ואז מתחילים כל סידורי הבית. אני הולכת לישון לא לפני אחת שתיים ובשלוש ארבע כבר שוב מתעוררת כי הקטן רוצה לאכול. הלבד קשה לי. האחריות שבלבד קשה לי. המחשבה שאם קורה משהו בלילה, ולא צריך להיות משהו רציני, מספיק ששניהם בוכים יחד או משהו דומה, שלא לדבר על יותר מזה - קשה לי. לאחרונה אני נתקפת בהתקפי זעם וייאוש שלפעמים מופנים כלפי הילדים. אני מוצאת את עצמי צועקת על הגדול ומתנהגת אליו מאוד לא יפה. הוא ילד רגיש וזה לא עושה לו טוב, בלשון המעטה. הבעיה שלי היא בעיקר עם הקטן - לפעמים, אני מוצאת את עצמי חושבת מחשבות רעות כמו למשל שבא לי לנער אותו ובא לי לזרוק אותו מהידיים כי נמאס לי מהבכי, וממש בא לי להכאיב לו לפעמים. רק שישתוק וילך כבר לישון זה עוד לא הגיע לכלל מימוש, תודה לאל, אבל אני מפחדת שזה יהפוך לבלתי נשלט ושיום אחד אני אמצא את עצמי מטלטלת אותו....... איך אני יכולה להשתלט על זה? אל תציעו לי לקחת עוד עזרה כי זה בלתי אפשרי. כל מה שאני צריכה זה לישון טוב ורצוף, וגם זה כרגע בלתי אפשרי....מה לעשות??????????????

 

[marcelo majlin]

אמא מיואשת

באמת את מתארת מצב בלתי אפשרי מיותר לשאול למה את מגדלת אותם לבד כרגע לא רלונתי. היתי מציאה לפנות לעובדת סוציאלית באזור אולי תוכל להציאה לך עזרה כל שהיא למשל יש לי ידידה שמגדלת תאומים לבד וקבלה משפחה מתנדבת שעוזר לה למשל היו באים כל יום לעזור לה באמבטיות ונשארים עד שנרדמים, או לפעמים יציאות נשארים עם הילדים, גם יאפשר לך מעט ונטילציה של הרגשות שלך כי ממש את צריכה את זה. אם את מאזור ירושלים תוכלי לשלוח לי אמיל אנשה לסיע לך בהצלחה מרסלו

 

[גרא.]

אין ספק,קשה להתמודד לבד עם שני

ילדים קטנים,כאשר את גם עובדת בחוץ לפרנסתך,גם מטפלת במשק הבית,ובעיקר כמובן מקדישה לשני ילדייך,את כל הזמן בעולם שהם זקוקים לו,כולל קימה בלילה להאכלה.לאתמיד יש פתרון,כאשר זה המתבקש,לקיחת עזרה,נדחה על ידך על הסף..אבל מדברייך עולה תחושה שאולי את לא כלכך מאורגנת טוב בעיקר בטיפול ב"סידורי הבית"..לא ברור לי למה את מקדישה 5-4 שעות כל ערב,אחרי שהשניים ישנים..כדאי לבדוק אם כל מה שאת עושה נחוץ,כל ערב,יכול להיות שבאירגון עיסוקייך בצורה אחרת,תרויחי עוד זמן שינה,שהוא כל כך חסר לך.לא ברור גם מדוע אינך נעזרת באמך,או אביך,אם זה בכלל אפשרי,או בקרובי משפחה אחרים.באמת קשה,אולי כמעט בלתי אפשרי לעשות את כל זה לבד.אפשרות נוספת היא לפנות לשרותי הרווחה במקום מגורייך,ובאם את זכאית,תוכלי לקבל עזרה לכמה שעות בשבוע..ויהיה לך מעט יותר קל.הרגשות האמביוואלנטיים,(דו ערכיים),שאת מבטאת כלפי בנך הקטן..משחקים בעירבוביה אצל הורים רבים.אין ספק,את אוהבת מאד את בנך הקטן,אבל גם מאד מתוסכלת מהתנהגותו כלפייך, מהדרישות האולטימטיביות שלו כלפייך,כמו להרדם רק על הידיים,או הבכי המטריד שלו כשאת מתה לישון..אמא מיואשת,אל תבהלי מרגשות המנוגדים הללו, הן חלק אינטגרלי מכל מערכת יחסים בין הורים ילדים,..ואת חייבת ללמוד לחיות איתם,כמו כולנו.יחד עם זה,דומני שאת מתקשה לקבוע גבולות לבנך הקטן, לימדת אותו מבלי משים לשלוט בך ללא גבול..ואת מתמוטטת..אינך חייבת להגיב לכל בכי של הקטן..גם אם הוא במידת מה מטריד אותך..אם תשכילי להתמודד עם הבכי..להתעלם ממנו,ולהגיב אליו,רק שהוא באמת רלוונטי..בנך ילמד בהדרגה מה שחסר לו היום,להתאפק..לדחות הדרגתית סיפוקים..יש הורים הלומדים להתמודד עם בכי מתמשך ומטריד,על ידי כך שהם שמים פקקי אוזניים..שאפשר להשיג בכל בית מרקחת..לא אכזרי,לא מסוכן,אבל יעיל לעיתים בהקניית הרגלי התאפקות לילד.לסכום..כתבתי רק מעט ממה שאפשר היה לומר..כדאי לך להפגש עם פסיכולוג,לייעוץ מפורט יותר,לאירגון סדר יומך בצורה יעילה יותר וכמובן גם לקבלת אפשרות ,במספר מפגשים,לוונטילציה (איוורור רגשותייך).