אמא וחייל ברכבת..

[בדולינה בסגול]

אמא וחייל ברכבת..

אתמול בנסיעה חזרה הביתה ברכבת.. מתיישבים מולי אמא ובן חייל. נראה כי לא ראתה אותו מזה כמה ימים על פי השיחה בינהם.. היא בתנוחת הישיבה נוטה לכיוון שלו, כמהה כל כך לכרוך את ידה סביבו... לחבק אותו לנשום אותו ... והוא יושב כזה מרוחק לא נראה כועס, לא נראה עייף, סתם כזה עם אגו של ילד מגודל .. יושב לו לצידה בוהה מבעד לחלון , אפילו לא נראה מהורהר. והיא...אמא פולניה אמיתית, שואלת, לא מרפה בשאלות. שאלות סתמיות אפילו הייתי אומרת, כמו חוקרת כזו... חשבתי לעצמי...ראבק תרדי לו מהווריד הוא רוצה שקט בראש קצת למחשבות... התשובות שלו היו סתמיות כן...לא..כן...לא. מצד אחד מרחמת עליה הרי היא מתה לעטוף אותו ...לנשום אותו...ומאידך בשאלות שלה היא חונקת אותו. יושבת מולם בוחנת, ומדמה את עצמי עם הבן שלי שבקיץ הקרוב אמור להתגייס לצה"ל האם אתנהג כמוה בשאלות סתמיות?? מה שכן ובטוח שאחבק אותו ואחזיק את ידו ואביט בו במבט של אם גאה מלאת הערצה. אופפפ הרצון הזה לחבק אותו בלי סוף להסניף אותו הצורך האמהי הזה חזק מאיתנו בפרט שהם לא ממש מאפשרים כי הם כבר "גדולים" . <בדולינה שבקיץ תהפוך לאמא הגנרלית, הסלים כבר מוכנים>

 

[jane34]

קודם כל שיהיה לכם גיוס קל ונעים

מהיכרותי הקצרה אתך ממש לא נראה לי שהוא ככה יתנהג על אחת כמה וכמה שאת תשאלי שאלות מפגרות...... מי שואל אותו אם לחבק או לא? אם הוא יתגייס לצבא(אולי עד אז יהיה רק צבא שלום.....) אני אטרוף אותו בחבוקים ונשיקות כפרה עליו!

 

[בדולינה בסגול]

קודם אחבק ואנשק כמה שמתחשק../images/Emo9.gif

ואנחנו הרי כאמהות יכולות להרגיש אותם ולו במבט קל. ומקווה גם אז כשאהיה באופוריה שהוא לידי אדע להיות קשובה לו. הרי אנחנו כהורים לומדים את הילדים רק מהתנסות. אופ כמה קשה להיות אמא לבנים בוגרים