אמא ואני ...

[חייל ספרטני]

אמא ואני ...

בגיל 38 אני מוצא את עצמי עם המון כעס כלפי ההורים שלי. אבי לא בחיים כ 5 שנים ואימי חיה לבדה. אנחנו חיים באותה עיר ואני מגלה ריחוק וטינה כלפיה וגם כלפיו. הם אנשים פשוטים שהעניקו לי המון חום ואהבה אבל גם פיפספו אותי בהרבה דברים. היום בגיל 38 אני לפתע חש רצון להתרחק מאימי ולנתק איתה את הקשר לא כאיזו נקמה סמוייה אלא משום שהיא מייצגת אצלי את האישה המזרחית שמקבלת מרות בסגנון של : תקשיב לאחיך הגדול - מתאבלת קשה על כל מכר שנפטר - ובעיקרון מייצגת בעיני את האישה הקטנה - היא לא החלטית - אישה מרת נפש שנוקטת בלשון מאוד קשה. היא לא מקשיבה לי לשום דבר - מתעקשת על הטכסים שלה ועוד.. נכון שאי אפשר לשנות אישה בת כמעט 80 אבל אני מרגיש כבר שאיפשהו כבר איבדתי את אמא שלי... אנחנו חיים בשכונה שבדיעבד היא הייתה מאוד שונה מתפיסת עולמה : שכונה " אשכנזית " אליטיסטית כזו ואני גם כילד הרגשתי שונה. שהוריי תרבותית שונים מרוב התושבים.. עממיים - ולמרות זאת אנחנו משפחה די משכילה ואיכותית אבל אמא שלי גורמת לי לפעמים להתבייש בה. מה אני עושה עם הרגשות הללו ?

 

[ברם אולם]

ספרטני.אתה בחור אינטליגנטי ומבין עניין,אך

נראה לי שחבל כעת לאחר שבגרת ואינך כבר ילד קטן,ואימך כבר בת שמונים ליצור כאוס ביחסים עם אימך.העובדות לגביה הן עובדות מתוך הרקע התרבותי ממנו היא גדלה,הקימה משפחה,חינכה אתכם,וכעת אתה "מתעורר" לבוא עימה חשבון וליצור שבר בקשר ביניכם.עוגמת הנפש והסבל שתגרום לה יהיו מאוד גדולים.עבורה זה יהיה עונש גדול ממך,ולא יביא לכל שינוי בה,דבר שאולי בתת המודע שלך היית רוצה שיתרחש. חייה את חייך,אינך חייב לראותה לעיתים קרובות,אתה יכל להתחמק מוויכוחים עימה,או הערות כלפיך מצידה, ותמרן בחוכמה בפגישות עימה.אינך חייב "לשבור את הכלים". גם לך תיווצר מועקה על הלב אם תעשה צעד של ניתוק.אולי לא מחר או מחרותיים,אך זה בוודאי יגיע אליך,וכאשר יגיע יומה לעלות למרומים,יתכן מאוד שתכה על חטא על מה שעוללת לה בזיקנתה.היא לא התעללה בך לאורך חייך בבית,היא לא גרמה לך למשקעים נפשיים קשים,אלא כיום במבט מרחוק אתה רואה את הפער בינך לבינה,בינה לבין הסביבה וכו'.אך זה לא מצדיק לדעתי לנתק קשר.תוריד קצת את הפרופיל,תסיט את השיחה ברגע שהיא מתחילה עם נתינת המוסר לגבי אחיך והמעט ביקורך.זה כבר יצור שינוי כל שהוא בתכיפות המפגשים שלך עימה,ויוריד במשהו את תחושותיך המשוות בינה לבין אחרים.

 

[neptunian]

העולם מלא באימהות

לא מספיק טובות ואפילו מעצבנות - אתה לא לבד. אני דווקא בעד הידברות. אם הגעת לכאן כנראה שאתה מרגיש צורך לעשות משהו עם הרגשות שצפים. להתעלם מהם זה לא הדבר המומלץ. מנסיוני השאיפה היא להגיע למצב שאנחנו מסוגלים לסלוח לאמהות שלנו, זה לא קל. אני באופן אישי כן בחרתי לבוא חשבון עם אמא שלי מתוך מקום בוגר ולא מתוך רוע או נקמה. וזה אומר למצוא דרך לבטא בפניה את כל מה שלא יכולתי להרשות לעצמי בגיל צעיר. לחילופין אתה יכול למצוא מסגרת שבה תוכל לשתף בכל מה שאתה מרגיש כלפיה זה בהחלט יקל עליך ואולי תגיע למקום של סליחה גם בלי להתעמת איתה. העיקר לא לשמור בבטן... לא בריא. בהצלחה

 

[גרא.]

חייל ספרטני,"אמא יש רק אחת"..זוכר? תחזיק בה,

שמור על קשר עימה,שכן כאשר היא תלך לעולמה,סביר מאד שתרגיש כמו רבים במצב דומה,את חסרונה.אולי רק אז תוכל באמת להבין מה היתה אמא שלך עבורך.לתחושתי שלי,למרות כל מה שהאתה חש כלפיה,לא איבדת אותה,נחצה אמנם קו ביניכם,אבל אתה שחייב לה את חייך,חייב להשתדל לפחות להנעים ה את זיקנתה,לקראת ימיה האחרונים,ולא להתחיל בחשבונאות קטנונית.