אמא במצוקה

Dandybar3

New member
אמא במצוקה

אני מרגישה כשלון ואני אסביר יש לי שלושה בנים הגדול בן 13 אז חוץ מזה שאי אפשר לתקשר איתו הוא נורא ילדותי ולא יודע לעשות כלום לבד אפילו לא להסתרק ולא מעניין אותו איך הוא נראה ומתלבש הוא מתנהג כמו ילד בן 7 ונראה ענק הוא עובר אותי בגובה הבן השני בן 7 מפונק ובכיין ומשגע אותנו הקטן בן 3 ויחסית הכי קל אבל הוא לא מוכן להיגמל מטיטול וללכת לגן אני אמא מאוד משקיעה אני לא מבינה איך הגעתי למצב שנכשלתי עם כולם ואני עכשיו בהריון ומרגישה רע ובקושי מתפקדת וחושבת אם נכשלתי עם שלושתם מה יהיה עם הרביעי/ת
 

Dandybar3

New member
אמא במצוקה

אני מרגישה כשלון ואני אסביר יש לי שלושה בנים הגדול בן 13 אז חוץ מזה שאי אפשר לתקשר איתו הוא נורא ילדותי ולא יודע לעשות כלום לבד אפילו לא להסתרק ולא מעניין אותו איך הוא נראה ומתלבש הוא מתנהג כמו ילד בן 7 ונראה ענק הוא עובר אותי בגובה הבן השני בן 7 מפונק ובכיין ומשגע אותנו הקטן בן 3 ויחסית הכי קל אבל הוא לא מוכן להיגמל מטיטול וללכת לגן אני אמא מאוד משקיעה אני לא מבינה איך הגעתי למצב שנכשלתי עם כולם ואני עכשיו בהריון ומרגישה רע ובקושי מתפקדת וחושבת אם נכשלתי עם שלושתם מה יהיה עם הרביעי/ת
 

mykal

New member
מה יכול להיות?

יש לי הרגשה שמעבר למילים 'אמא משקיענית' אפשר לתקן ולומר אמא מפנקת, ילדים שהם מפונקים מדי, מפסידים מעצמאותם מפני שיש להם על מי לסמוך, שיעשה עבורם הכל כי יש להם אמא משקיענית, את יכולה לנצל את ההריון כדי להטיל על כל אחד מטלה קטנה בתחילה ואח"כ להוסיף עוד. כאשר יעמדו במטלות ויהפכו להיות יותר בוגרים וגם לדאוג לעצמם. והתינוק העתידי כבר יולד למציאות אחרת, וידע לדאוג לעצמו. ולך ירוח,(עדין יהיה לך מה לעשות) בהצלחה
 

Dandybar3

New member
זהו שדווקא אני דורשת מהם הרבה

אני רואה אמהות סביבי ואני דורשת מהילדים שלי המון לידם לכל אחד יש את המטלות שלו והדברים שהוא עושה בעצמו לפי הגיל והיכולת שלו אני מאוד מקפידה על זה ולפעמים מרגישה קצת קשוחה מידי זה מה שמפליא אותי שהרגלתי אותם לעצמאות מגיל צעיר והם ככה מתנהגים אני מאוד מקפידה על החינוך ולא מוותרת אבל כל אחד פיתח את האופי שלו מי שמסתכל מהצד אומר לי שהם ילדים טובים אבל רק אני רואה את המגרעות שלהם אולי אני צריכה לקבל את המגרעות האלה ולהמשיך כרגיל ופשוט להתעלם למשל בן ה-7 אולי אם נתעלם מהבכינות שלו הוא לאט לאט יפסיק (והוא ממש לא מקבל כלום עם הבכי שלו ,לא אני ולא אביו נכנעים לו) והקטן אולי יגיע השלב שלו להגמל אמרו לי שיש ילדים שנגמלים מאוחר וזה שהוא לא מוכן להפרד ממני נתנו לי עצה דווקא להידבק אליו עד שהוא ירגיש ביטחון וישחרר לבד אני עושה את זה כבר די זמן, אבל הבעיות עם הגדול אני לא יודעת איך להתמודד אולי לחכות שהוא גם יגדל, אני יודעת שהוא מאוד ילדותי אבח אני רואה ילדים בגילו והם לא יותר טובים ממנו מבחינת תיפקוד אבל תמיד הקפדתי איתו ולימדתי אותם לאכול בסכין ומזלג מגיל מאוד קטן ומהרגע שהם יושבים לבד נתתי להם לשבת בכיסא אוכל ולשחק עם האוכל ולאכול לבד איך זה שבגיל 13 אין לו יכולות לאכול יפה לחתוך יפה עם הסכין ולהרים את האוכל עם הסכין למזלג וכדומה? אם מגיל 9 חודש בכרך הוא קיבל כפית ביד ונתתי לו להתנסות לבד,גם דברים אחרים תמיד נתתי להם לעשות בבית להשתתף בסדר ובניקיון ובטיפול בגינה צריך לפתח יכולות אחרי התנסות ואצלו זה בדיוק הפוך ככל שהוא גדל הוא עושה דברים פחות טוב. האמת שאני גם מאשימה את הטלויזיה הוא היה ילד טלויזיה היום אנחנו ללא טלויזיה והילדים מצאים תעסוקה כל היום,משחקים,יצירה,צביעה,ספרים הקטנים הרבה יותר מסתדרים ממנו למרות שגם בן ה-7 נראה לי מלכלך יותר מידי באוכל אצלו זה מתוך פינוק לא מתוך חוסר יכולת גם הוא לא יודע לשבת הוא כל רגע קם וזז בכיסא מצד לצד מצטערת שיצא לי ארוך אבל כשזה מגיע לילדים זה לא נגמר גם אני אשמח מאות לקבל עצות כי אני ממש צריכה סיוע תודה מראש
 

ליאת +

New member
כדאי לקבל גם חוות דעת נוספת

אמא הרי אף פעם לא רואה את הילדיםשלה כמו שהם- מצד אחד אנחנו ביקורתיות (איך אתה מתלבש, איך אתה אוכל) מצד שני מעריצות את האדמה שהם דורכים עליה. אז כדאי לך לעשות כמה דברים- קודם כל לבדוק ולשאול איך הם מסתדרים (במיוחד שני הגדולים) במקומות אחרים- בבתים של חברים, בבית הספר. האם הם אהובים, מסתדרים בלימודים, נחשבים לילדים נורמטיביים על ידי החברים והמורים שלהם? כי סך הכול אחריות וסדר ומשמעת עצמית וכל מה שאת מצפה מהם- ניתן להפגין גם מחוץ לבית, ולעיתים הילדים שומרים דווקא את התכונות הטובות שלהם לעולם החיצון. אם זה כך אז יתכן שהבעיות הן בדינמיקה בינך לבינהם, וכדאי לחשוב על הדרכת הורים/טיפול מקצועי. אם יש בעיות גם מחוץ לבית אז יש מקום לאבחון מסודר ובדיקה של איש מקצוע. וסיבה נוספת- יתכן שאת פשוט עיפה/הורמונאלית מההריון והכל נראה רע ולא מסתדר... יש גם תקופות כאלה.
 

Dandybar3

New member
תודה,את ממש צודקת

כשאני מסתכלת אחורה כל התסכול שלי התחיל מאז ההריון למרות שתמיד היו בעיות אבל רק מאז ההריון נהייתי כ"כ מתוסכלת,אני מבררת מה קורה איתם במקומות אחרים אצל בן ה-13 לא אומרים לי דברים מיוחדים אבל אומרים לי שהוא ילדותי ולגבי שאר הדברים אולי מתבישים להגיד,בן ה-7 מאוד מוצלח בבית הספר המורה משבחת אותו הרבה למרות שהיא אומרת שיש לו קצת בעיה בישיבה (אחרי ששאלתי אותה,היא לא העלתה את זה לבד) אבל לפי איך שהיא מתארת זה לא כמו שבבית והקטן בן ה-3 רק איתי. אני לא יודעת אם זה רק אצלנו או שאצל כולם ככה אבל כל בוקר ,צהריים וערב יש ויכוחים עם הילדים אולי בגלל ההריון אני לוקחת את זה יותר קשה גם מאוד מאוד קשה לי ,יש לי בחילות נוראיות ואני לא נרדמת מזה בלילות ובקושי מתפקדת בבית זה מיאש אותי פיזית ונפשית
 

pasivagresiv

New member
בי"ס להורים -ממליצה בחום

אני מאוד ממליצה לך על בי"ס להורים של אדלר (אצלינו בעיר זה אפילו מסובסד על ידי העירייה). שווה לבדוק אם יש לידכם קבוצות שלהם. גם אני אמא משקיעה ומנוסה, אבל יש המון תהיות בדרך, ולהם יש תשובות פרקטיות ועובדות, בלי להיות נוקשים וביקורתיים. לפעמים גם פשוט עוזר לשמוע על צרות של אחרים ולהבין כמה הילדים שלנו נפלאים, או סתם להתייעץ כשעולות בעיות. אחרי השתתפות בשתי קבוצות שם אני מרגישה הרבה יתר בטוחה בעצמי ובדרכי, גם אם לא הכל אצלינו בבית מושלם. נדמה לי שאפשר לסכם את מה שמלמדים באדלר בחשיבות של הצבת גבולות על ידי ההורים יחד עם תקשורת פתוחה ושפע של עידוד וכבוד הדדי לכל בני המשפחה. בכל אופן, התלונות שלך על הילדים לא נשמעות רציניות, אולי זה באמת ההריון? תחזיקי מעמד!
 

מעיןבר

New member
שקלת לנסות לאבחן אותם?

מעבר לענייני אסרטיביות ודרישות, ייתכן שיש איזה הפרעה אורגנית שמקשה עליהם? בן 13 שמתקשה עם סכו"ם נשמע לי יותר מבעיית גבולות, ילד שלא יכול לשבת לרגע בשקט גם הוא ייתכן שיש לו בעיה אחרת. לדעתי, מעבר לקבלת הכוונה הורית כמו שהומלץ כאן, שווה לבדוק כיוונים של אבחון (למשל ריפוי בעיסוק לבן ה- 13 שנשמע שיש לו בעיית מוטוריקה כלשהי). אני חושבת שצריך לצאת ממשבצת "ההורים אשמים" האוטומטית ונסות לקבל פרספקטיבות נוספות על הבעיות עימן אתם מתמודדים. אה, וגם אל תאשימי את הטלוויזיה, אי אפשר באמת להעריך את השפעתה. הבת שלי רואה לא מעט טלוויזי וכשצירך לומדת לתפעל את עצמה מצויין. אם יש הפרעה שהיא מעבר ייתכן שאין שום קשר לטלוויזיה.
 

Dandybar3

New member
במקרה יצא לשניהם לעבור איבחון והם יצאו בסדר

ביחוד לגבי הישיבה של האמצעי שאף אחד לא העיר על זה עד שאני אמרתי אז כנראה זה לא ברמה כזו גבוהה,אני לא התכוונתי שהוא לא יודע להחזיק את הסכין והמזלג ,הוא פשוט לא אוכל בצורה שהייתי רוצה שהוא יאכל בצורה מסודרת ומנומסת וכו' כמה הורים האירו פה את עיני שזה כנראה הרבה ההרגשה שלי בגלל ההריון , אין ספק שאני רוצה לפנות לאיזשהו סוג של סיוע , לגבי הטלויזיה אני ממש רואה את ההבדל בדיוק דברתי היום על זה עם אחותי והיא ספרה לי את ההבדל בין הבן שדבוק למחשב (סרטים זה די כמו טלויזיה) והבן שלא רואה בכלל מחשב כמה לשני יש תחומי התענינות וכמה הוא אוהב משחקי חשיבה ולא מתייאש ומנסה שוב והראשון מהר מתעצבן כשמשהוא לא מצליח לו, תחשבי כמה הבת שלך היתה יכולה להיות כשרונית בלי הטלויזיה אם עכשיו היא ככה , גם יכול להיות שאת מגבילה את שעות הצפיה אני לא הגבלתי כי חשבתי שזה מלמד ומפתח תוכניות לימודיות וקלטות וידאו שמפתחות , הקטנים אצלי לא מתענינים בטלויזיה בכלל וזה כיף לראות אותם מתקשרים בינם לבין עצמם ופעילים אחה"צ במקום לראות אותם יושבים כמו זומביט מול הטלויזיה .
 

מעיןבר

New member
הילדה שלי כשרונית מאוד כמו שהיא ../images/Emo13.gif

ואני לא צריכה להגביל את שעות הצפיה, יש הגבלה שנוצרת באופן טבעי ע"י זה שמרבית שעות היממה היא לא ליד הטלוויזה ובשעות אחה"צ יש עוד פעילויות כמו חוג, חברים, משפחה וכו'. כן, יש ימים שבהם היא צופה המון בטלוויזיה, אבל יש ימים שבהם היא לא צופה כלל. כך שמבחינתי היא מרוויחה מכל פעילות סוג אחר של רווח והנאה. אנחנו עוזרים לה לפתח יכולות ותחומי עניין ע"י יצירה של מגוון פעילויות ואנחנו גם לא מתרגשים כשהיא מתלוננת שקשה לה. חלק מהעניין בחינוך הוא התמדה ולפעמים להתעקש.
 
../images/Emo24.gif

את כל הדברים החכמים כבר כתבו לפני, נשאר לי רק להוסיף
 

ר של דן

New member
כשאני הרגשתי שאני לא מסתדרת הלכתי

ל10 פגישות של בית ספר להורים, במקרה שלי עשו לנו קבוצה בבית הספר במחיר מוזל. אני חושבת שכשמרגישים ככה חשוב לטפל בדברים. חוץ מזה אנחנו הלכנו לגבי ילדה ספציפית שלנו לשיחות עם פסיכולוגית כשהרגשתי שאני מאבדת אותה. והיא למשל גילתה שאני מכינה לה את הבגדים בבוקר, זה הפסיק בוקר אחד בהוראתה. פשוט תרפי ותני להם להיות עצמאית.
 
אני לא חושבת שנכשלת

אני חושבת שיש לך בעיה בהצבת גבולות ובהתנהלות אסרטיבית. העובדה שאת בהריון לא מקלה עלייך, עם כל ההורמונים ושינויי מצב הרוח, חוסר הסבלנות, הקושי וכד'. אני ממליצה לך בחום לפנות לאחד מבתיה"ס להורים שפזורים ברחבי הארץ (שמעתי על אדלר רק דברים טובים) ולהשתתף באחד מהקורסים שלהם שהכי מתאים לך. נכון, זה זמן וכסף, אבל זה העתיד של הילדים שלך והחיים שלך. השקעה שווה!
 
למעלה