אמא, את שומעת...?
אמא,
כמה התגעגעתי לקרוא לך כך, לשמוע את שתי ההברות הראשוניות הללו...
היום אני דומעת כאשר אני שומעת שיחת חולין בין אם וביתה.
עברו תשעה חודשים וחצי מהרגע בו נשמת את הנשימה האחרונה שלך והכאב מתגבר לו מיום ליום.
בתהליך האבל שלי מצאתי עצמי נמנעת מלהגיע אליכם הביתה, הקושי היה עצום מבחינתי.
הדאגה לאבא הייתה מן העבר השני והעיקה על המצפון כל רגע וכל דקה.
מצאתי עצמי מארגנת ארוחות ימי שישי אצלנו בבית והבעל המדהים שלי (את הרי יודעת עד כמה הוא באמת נפלא...) שיתף איתי פעולה. וככה עבדתי קשה כדי לא לתת למשפחה להתפרק ובישלתי, הכנתי, אפיתי מכל טוב. אכלנו ושבענו ואפילו הצלחנו לצחוק לפעמים מבלי להרגיש אשמים...
היום החלטתי ללכת לבקר את אבא, כמה קשה היה להכנס הביתה ולא לראות אותך במטבח, מכינה מטעמים, "קוראת" אותי עם כניסתי בדלת ויודעת בדיוק באיזה מצב רוח אני. וכמה שמצב רוחי היה היום ירוד....
כאב לי לראות את הבית בלעדיך, ריק, עזוב.
את יודעת אמא... אבא ממש הזדקן בתשעת החודשים האחרונים. פניו חרושות קמטים והוא רזה מאד.
הוא עדיין יפה תואר, כמו שתמיד אהבת להשוויץ בו והוא חזק על אף הרגישות הרבה שהוא מפגין ופרצי הבכי..
הבטחתי לו שהחל משבוע הבא נתחיל לארגן את הבית, זה אומר להוציא חפצים שהיו שלך כל חייך... אמא, אני שבורה, תעזרי לי, תני לי סימן, תגידי אם זה נכון לעשות...
יש לי כל כך הרבה לספר לך אמא,
יש שינויים אצלי בעבודה ואני מתלבטת ולא יודעת מה להחליט, אולי בכלל לעזוב?
אתמול חסרת לי כל-כך, היינו בביה"ח לקראת הטיפול הראשון ולא ליווית אותי כמו תמיד,
והיום אני מתחילה טיפול IVF ואת לא פה כדי להרגיע ולהגיד לי שיהיה בסדר, שבאמת הפעם זה יצליח, שאני לא אאבד עוד הריונות ועוד עוברים.
את לא פה להרגיע אותי ואני זקוקה לרוגע, אני זקוקה לך, לעצה שלך, לתמיכה שלך, לחום שלך, לאהבה שלך, לחיבוק שלך
אמא, את שומעת...?
את שומעת אותי קוראת לך, זועקת מבפנים?
אני מתקשה להחזיק מעמד, רוצה להגיד לך שאני אוהבת אותך, מתגעגעת אליך נורא,
חושבת עליך כל הזמן ובוכה, בוכה המון, עליך, על שאת כבר לא...
אמא,
כמה התגעגעתי לקרוא לך כך, לשמוע את שתי ההברות הראשוניות הללו...
היום אני דומעת כאשר אני שומעת שיחת חולין בין אם וביתה.
עברו תשעה חודשים וחצי מהרגע בו נשמת את הנשימה האחרונה שלך והכאב מתגבר לו מיום ליום.
בתהליך האבל שלי מצאתי עצמי נמנעת מלהגיע אליכם הביתה, הקושי היה עצום מבחינתי.
הדאגה לאבא הייתה מן העבר השני והעיקה על המצפון כל רגע וכל דקה.
מצאתי עצמי מארגנת ארוחות ימי שישי אצלנו בבית והבעל המדהים שלי (את הרי יודעת עד כמה הוא באמת נפלא...) שיתף איתי פעולה. וככה עבדתי קשה כדי לא לתת למשפחה להתפרק ובישלתי, הכנתי, אפיתי מכל טוב. אכלנו ושבענו ואפילו הצלחנו לצחוק לפעמים מבלי להרגיש אשמים...
היום החלטתי ללכת לבקר את אבא, כמה קשה היה להכנס הביתה ולא לראות אותך במטבח, מכינה מטעמים, "קוראת" אותי עם כניסתי בדלת ויודעת בדיוק באיזה מצב רוח אני. וכמה שמצב רוחי היה היום ירוד....
כאב לי לראות את הבית בלעדיך, ריק, עזוב.
את יודעת אמא... אבא ממש הזדקן בתשעת החודשים האחרונים. פניו חרושות קמטים והוא רזה מאד.
הוא עדיין יפה תואר, כמו שתמיד אהבת להשוויץ בו והוא חזק על אף הרגישות הרבה שהוא מפגין ופרצי הבכי..
הבטחתי לו שהחל משבוע הבא נתחיל לארגן את הבית, זה אומר להוציא חפצים שהיו שלך כל חייך... אמא, אני שבורה, תעזרי לי, תני לי סימן, תגידי אם זה נכון לעשות...
יש לי כל כך הרבה לספר לך אמא,
יש שינויים אצלי בעבודה ואני מתלבטת ולא יודעת מה להחליט, אולי בכלל לעזוב?
אתמול חסרת לי כל-כך, היינו בביה"ח לקראת הטיפול הראשון ולא ליווית אותי כמו תמיד,
והיום אני מתחילה טיפול IVF ואת לא פה כדי להרגיע ולהגיד לי שיהיה בסדר, שבאמת הפעם זה יצליח, שאני לא אאבד עוד הריונות ועוד עוברים.
את לא פה להרגיע אותי ואני זקוקה לרוגע, אני זקוקה לך, לעצה שלך, לתמיכה שלך, לחום שלך, לאהבה שלך, לחיבוק שלך
אמא, את שומעת...?
את שומעת אותי קוראת לך, זועקת מבפנים?
אני מתקשה להחזיק מעמד, רוצה להגיד לך שאני אוהבת אותך, מתגעגעת אליך נורא,
חושבת עליך כל הזמן ובוכה, בוכה המון, עליך, על שאת כבר לא...
