אמא, אני מצטערת

[שרה אימנו 64]

אמא, אני מצטערת

אימי שלי, אני מצטערת. אני לא יכולה עוד פעם. הספיק לי פסח.... תסלחי לי, אבל בראש השנה אני בורחת... אני בורחת למקום בלי משמעות, בלי משפחתיות, שאין בו זיכרונות ואין בו כאב... אבל הוא לא ירחק ממני, הוא יחצה עימי אלפי ק"מ של ימים ויבשות. אני יודעת שאני משאירה מאחור את אבא ואת JUNIOR "בנכר"... את צריכה להבין שנגמרו לי החגים. כל הטקסיות בארוחות המשפחתיות - ואת לא שם. אז מה הטעם?! . למרות החולי והסבל שלך היתה בי התקווה שבסוף כל התהליך הארור- תגיע החלמה. כל דבר שאני עושה אני משווה ל"היום לפני שנה" תכף השנה נגמרת .... ואז מה? אוהבת ומתגעגעת עד עמקי ליבי ונשמתי, אמא יקרה שלי!

 

[yaeli20]

ברוכה הבאה לפורום ../images/Emo201.gif

רבים מהכותבים בפורום יכולים להעיד שהשנה הראשונה של האבל היא השנה הקשה ביותר ואת "ספירת השנים" הם התחילו למעשה רק אחרי השנה הראשונה. אני באופן אישי לא זוכרת דבר מאותה שנה, לכן מאוד מובן הכאב והרצון לברוח מהמשפחתיות. אחד הדברים הזכורים לי ביותר היה ליל הסדר העצוב שעשינו אחרי שאימי נפטרה, החגים והמשפחתיות הנדשת בעקבותיהם מדגישים באופן משמעותי את החוסר שאנחנו מרגישים וכואבים גם ככה ביום יום. אני באופי שלי מתמודדת עם הכאבים שלי לבד, עם עצמי, בדרכים שלי והביחד הנדרש מאוד קשה לי, לכן אני נוהגת לדבר ולהסביר לאנשים שקרובים אלי שאני לא נוטשת אותם אני רק צריכה קצת לבד בשביל להתחזק. נסי לדבר עם אביך וJUNIOR שאת צריכה קצת לבד, אני בטוחה שהם יבינו. עם הזמן, ככל שהוא יעבור, הדברים יתחילו לחזור לשגרה, החגים וימי ההולדת שלך ושל בני משפחתך יחזור לקבל את החגיגיות והאושר כמו שהיו בעבר. כמו כן את יכולה לנסות בכל מיני דרכים (אם צריכה רעיונות את מוזמנת לכתוב ונשמח לעזור) לשלב את אימך באירועים המשפחתיים. בינתיים קבלי חיבוק חם וחזק

את מוזמנת להמשיך לכתוב, לקרוא, לתמוך ולהיתמך.

 

[A GIFT OF LOVE]

../images/Emo171.gif

כמו שיעלי אמרה, כדאי שתסבירי לסביבה שלך את הצורך שלך בלבד. אני בטוחה שהם יבינו. אבל חשוב לי לציין שכדאי שתעבירי את החג במקום שנעים לך, שתרגישי בו טוב עם עצמך.

את רואה אישה קטנה גם החגים הפכו תלבושת אחידה היא אטומה, לא דומה גם הרוחות קרות יותר, וכשכואב... גם לשיר כבר לא עוזר [חברה/ריטה]

אני מקווה שיהיה לך חג נחמד. [למרות כל הקושי והגעגועים]