אמא אם יכולתי

אם יכולתי לספר לך מה עובר עליי
אם יכולתי להיות כנה
אם יכולתי לזכור דברים ששכחתי
שכחתי איך קוראים לי
שכחתי לענות אמיתי אחרי השאלה "מה קורה?"
שכחתי איך זה לחיות בלי פחד
שכחתי איך זה לתת אמון באנשים
שכחתי שאנחנו חיים במדינה מפותחת
כל מה שעברתי ועוברת פשוט גרם לי לשכוח איפה אנחנו נמצאים
מפחיד לחשוב, מהצד אפילו, על שזה אשקרה יכול לקרות לבן אדם - מה שעברתי, מבלי שאף אחד יידע או יעצור את זה
שכחתי שהיו לי ימים יפים פעם ורגועים כאחד האדם
אני לא רוצה להיזכר בת כמה אני ולא במה שעברתי עד כה אבל זה חוזר אליי בליילות ובימים
שכחתי שהיית מסתכלת עליי בהערצה ובשמחה
שכחתי מי אני ומה המסלול שלי
שכחתי שיש שפע בעולם
אני חיה בצמצום, פחד, שליטה, מלחמה על החיים והשפיות שלי בה אני מתפקדת בכל תקן אפשרי מול מציאות קשה ואמיתית
מול אנשים שלא ידעתי שקיימים כאלה בעולם ושהם יבחרו דווקא בי להיות הטרף שלהם
שכחתי לספר את כל הדברים הכי חשובים שאני עוברת, למישהו, מבלי לפחד שהוא ישתמש בזה כנגדי
שכחתי מה זה לדבר שיחת חולין פשוטה, זורמת, קולחת מבלי שאפחד
כנ"ל לגבי טיפול פסיכולוגי
כנ"ל לגבי שיחות עם אלוהים
אני לא יודעת על מה להילחם וגם אין לי את המשאבים/כוחות
אף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה בזה
והתחננתי מהתחלה ועד עצם היום הזה, לאורך כל הדברים הקיצוניים שאשקרה עברתי - שזה ייפסק
ואני עדיין לא מאמינה שמישהו בעולם יכול לעולל דבר כזה ושזה יעבור בשתיקה ובחוסר טיפול
אני באמת לא מאמינה, טכנית, איך יכול לקרות דבר כזה ושזה באמת קרה וקורה לי
ושאני לא יכולה לכל הפחות לקבל עזרה, טיפול שהוא באמת תואם את מה שעובר עליי
אז כדאי שתדעי
כשאני אומרת "ברוך השם"
למה אני מתכוונת
כדאי שמישהו יידע בעולם הזה
 
למעלה