אמא אומרת...

0ne Man

New member
אמא אומרת...

מצורף קישור לשיר שנכתב על ידי ילדה בת 14 לאם חירשת, כאן תודתי ל-המוזה, מנהלת פורום מכתב שלא נשלח, על שהסבה את תשומת לבי לשיר המרגש הזה. מה תוכלו להציע לילדה? מה יש לכם להגיד לה? מה דעתכם בכלל על השיר?
 

Catty

New member
שיר ממש יפה...

אבל לא מדובר בלקות השמיעה של האימא, בכל אופן... אלא בלקות ההקשבה
יפה ועצוב.
 

0ne Man

New member
הרהורים על "אמא אומרת"

קראתי את השיר כמה פעמים, וניסיתי להרגיש את מה שהבת מרגישה דרך מילותיה, ולנסות להבין "מה קורה כאן" בין הבת לאם החירשת. יכול להיות שכל הפרשנות שלי לשיר לא נכונה, אבך זה מה שאני מרגיש. לא נאמר בשיר, אם האם תמיד היתה עם מכשיר שמיעה. יכול להיות שהשמיעה של האם נפגעה באיזה שהוא שלב, ואז כל עולמה של האם התהפך לה, והיא אבדה את ביטחונה העצמי, וכבר לא בטוחה באהבתם של בעלה והבת, ונישואיה מתחילים להדרדר. בעלה "לא אוהב לריב". אבל נשים זקוקות לפעמים למישהו לריב איתו כדי לפרוק מתח ותיסכולים, וכדי להרגיש טוב יותר לאחר הפיוס. כשבעלה שותק, הוא לא נותן לה לפרוק את התיסכולים שלה, והתיסכול שלה מאובדן השמיעה הולך וגובר, והיא מתחילה להשתש גם בבת שלה בניסיון לפגוע בבעלה ולגרום לו "לריב איתה" - והוא בשלו- מסרב לריב, והמרירות של האם רק גוברת והיא פורקת את כל הכעס והתיסכול שלה על הבת הפגיעה. אני הייתי מציע לבת ולאבא שלה לעשות איזה הפתעה נחמדה לאמא- למשל להכין ארוחה עם נרות - ובאוירה המרגיעה שתיווצר, לנסות לדבר עם האם ולהגיד לה- אנחנו עוד אוהבים אותך, ולא משנה לנו שאת לא שומעת. תמיד נאהב אותך. והכי חשוב- להסביר לבעל לא לברוח מהתמודדות עם רגשותיה של האם, אלא להתייצב מולה ולאפשר לה לפרוק את התיסכולים שלה, ולתת לה אפשרות לפייס ולהתפייס אחר כך... מה דעתכם, יש משהו במה שכתבתי...? יש למישהו דיעות אחרות?
 

moran f

New member
אתה כל כך מפספס את הנקודה

הכותבת היא הילדה, לא האמא. בעית השמיעה של האמא באמת לא מרכזית כאן - כמו שכבר אמרו מדובר בעיקר בהקשבה (ואפשר להקשיב גם בלי לשמוע). כל הניתוח שלך על עולמה של האם שהתהפך לה מפספס את העובדה שהילדה פגועה (ואגב כתוב שם שהיא רגילה לזה כל חייה, כך שזו פרשנות שגויה). גם העצות שלך מתעלמות לגמרי מהסיטואציה המתוארת.
 

0ne Man

New member
אני סבור שהבעיה המרכזית כאן

היא האמא. אם הביטחון העצמי של האמא יגדל, המתחים ייעלמו. נכון שהאמא לא מקשיבה, אבל רוב האנשים שכועסים- לא נוהגים להקשיב. גם השומעים, ולא רק לקויי השמיעה. נכון שהילדה פגועה, אבל היא פגועה בגלל שהאם הפגועה פוגעת בה. וזה שהילדה כותבת שהיא רגילה ליחס הזה כל חייה, לא אומר שאובדן השמיעה לא קרה לאם בינקות של הילדה, או אפילו לפני לידתה - 14 שנה זה לא תקופה מספיק ארוכה כדי להסתגל לאובדן שמיעה. ואגב, אני מודע לכך שייתכן שהפרשנות שלי שגוייה מבסיסה. אבל אני לפחות מנסה להעלות השערות על המפתח לקונפליקטים במשפחת הילדה, ומנסה לעזור לילדה לפתור את הקונפליקטים- גם על דרך של דיון בנושא, בתקווה שאחד הגולשים או הגולשות כאן יוכלו להעלות השערות והצעות משלהם. גם את מוזמנת להעלות השערה משלך
 

moran f

New member
אנשים שכועסים

לא נוהגים להקשיב ואנשים פגועים לא נוהגים להכין למי שפגע בהם ארוחה עם נרות. למה אתה חושב שיש קשר בין הפרידה של ההורים והשמיעה של האם? 14 שנה זו לא תקופה ארוכה מספיק? תלוי למי, תלוי למה... תלוי בהמון דברים. ממש תודה שאתה מרשה לי להעלות השערות משלי.
 
השיר מדבר על בעיית האמא עם עצמה

יש לאמא בעיות עם עצמה ועם חייה, היא לא מרוצה מיחסיה עם בעלה והיא מעדיפה את עוז על פני ילדיה האחרים, עומרי גם קרוב לליבה, והיא מאשימה את הילדה בבעיות שלה עצמה ובבעיותיה עם בעלה - כנראה כי הילדה קרובה מאד לאביה, מה שאמה לא הצליחה לעשות. האמא רואה בילדה כ"אויבת הלוקחת ממנה את האהבה של בעלה" - ומסכמת שהכל נובע מחרשותה ( שימו לב שהיא לא ממש חרשת, היא מדברת בטלפון עם בעלה ) והילדה טוענת שהחרשות של אמה אינה הבעיה, כי אם האמא עצמה - שאינה מקשיבה לה ואינה רואה מה באמת קורה. הילדה לא היתה מחליפה אותה באמא אחרת, רק מצטערת וכועסת שהאמא לא מבינה שהיא ורק היא מייצרת את הבעיות לעצמה, במקום להשתדל להקשיב יותר לבעלה ולילידה, להתייחס יותר בכבוד לבעלה ולילדתה, ומה היא עושה? רק נותנת להם להרגיש שהיא "מחפשת" על מה לריב איתם ומשפילה אותם במריבות בפני ילדיה האחרים. הפתרון הוא טיפול פסיכולוגי לאמא...
 

moran f

New member
שימי לב

שהילדה כתבה את השיר, ככה שזה לא תאור של האמא אלא תאור של האמא כמו שהילדה רואה אותה.
 

moran f

New member
כי הילדה פגועה וכועסת

בכל מקרה כל אחד רואה את אותו מצב קצת אחרת, אבל כשפגועים וכועסים יש נטייה להקצין דברים שליליים. אי אפשר לעשות ניתוח פסיכולוגי למשפחה שלמה על סמך קטע קצר שכתבה אחת מבנות המשפחה. כמו שניתוח פסיכולוגי על סמך כמה הודעות בפורום גם לא יהיה מלא (אם הוא בכלל יהיה שווה משהו).
 
ככה זה כשמדובר בילדה

לילדים יש רגשות בסיסיים, ללא העירבוב והטשטוש של המבוגרים. לבן הוא לבן, ושחור הוא שחור. אין אפור. משום כך דברי הילדה נכונים, ולא תועיל כל פרשנות שתנסה להסיט אותם לכיוון אחר.
 

moran f

New member
אבל בחיים כן יש אפור

ולכן זה שילדים רואים בשחור לבן מרחיק מהמציאות ולא מקרב אליה. האפור הוא לא טשטוש אלא חלק מהמציאות. ואני לא מנסה לפרש את הדברים שלה בדיוק בגלל זה - ככה היא רואה את המצב ופרשנות לא תשנה את זה, אבל זה גם לא אומר שהמצב באמת כזה.
 
כתבתי "לבן ושחור" והיא הפכה את זה

ל"שחור לבן" (במקום "שחור ולבן") - וחבל. ילדים נולדים לעולם לבן, ובמשך הזמן מקבלים את השחור - והיא הגיעה בדבריה למחוז אחר.
 

moran f

New member
ואני חשבתי שבשעונים לאדם

פונים אליו בגוף שני. אתה לא עושה את זה, וחבל. לא יעזור לך - העולם לא לבן ושחור ולא שחור ולבן אלא אפור. ובלי שחור לא יהיה לבן.
 
לא חיפשתי כל עזרה

ואין צורך בשגיאות כתיב. שעונים יש לי שניים, אחד חצי פועל.
 

moran f

New member
טעות דפוס היא לא שגיאת כתיב

ואני לא רואה איפה בדיוק כתבתי שאתה צריך עזרה. תוכל בבקשה להראות לי איפה ראית את זה?
 
טעות הקלדה ולא טעות דפוס

טעות דפוס היא בספר או בעיתון. האינטרנט אינו ספר ואינו עיתון כפי שטען בפני נציג וואלה אתמול. אחרי שסיימתי את השיחה עימו פניתי לכיכר רבין. בורגר ראנץ' נסגר ובמקומו ייפתח סניף של "פיצה מטר". ניגשתי למקדונלד'ס בצד השני של הרחוב ושם ראיתי לראשונה ילד אוטיסט. הוא ניגש לדוכן והתחיל ללטף את הסמל של מקדונלד'ס. המטפלת אחזה בסנטרו ושאלה אותו מה הוא רוצה. אחרי שהיא חזרה על שאלתה מספר פעמים, הוא הוציא בעזרתה קלסר מהתיק שלו, פתח את הקלסר, בחר מספר מילים, הצמיד אותן על פס פלסטיק שעיר, משך את הפס מהקלסר והושיט אותו למטפלת. המטפלת באותה רוטינה הגישה את פס הפלסטיק עם המילים המוצמדות למקבל ההזמנה ההמום. ממה שהצלחתי לראות, שפתו היתה רהוטה והוא בסך הכל בן שש, לא יותר משבע.
 

moran f

New member
צודק, טעות הקלדה

אבל מה הקשר של סיפור הילד האוטיסט לכל זה בדיוק? ואני עדיין מחכה למראה מקום בקשר לטענה שאתה צריך עזרה - איפה כתבתי דבר כזה?
 
למעלה