אם המחר לא יגיע...

[stongy]

אם המחר לא יגיע...

מחשבות והגיגים במהלך ולאחר ימי הזכרון.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2529882

שמי סטונגי, בת 36 אוטוטו נשואה ואמא לשתיים, כותבת על הורות, זוגיות ובכלל על החיים.
מקווה שתקדישו דקה מזמנכם לקריאת רשומה מהבלוג שלי. אולי זה יגרום למחשבה עמוקה.

רק טוב מסטונגי.

 

[מפלצת או ילדה]

אם המחר לא יגיע

זו כבר לא תהיה הבעיה שלי

. זו תהיה הבעיה של קרובי האומללים שיצטרכו בלית ברירה לחשוב לבד היכן להטמין את הגופה, איך לארגן את היומיום בלעדי, מה לעשות עם התעוקה של האבל של הילדים, בזמן שהאבא משתגע מכעס עלי שעזבתי לפני שבגרו ושעכשיו הוא בתפקיד כפול...

ולכן, כדי להכין אותם ליום שאחרי, כבר היום אני דואגת לצייד אותם בכלים להסתדר בלעדי. מדרבנת את כולם לעצמאות, להתרכזות בחיים שלהם, במציאת דרכים להתנחם במצבי דחק ובתפיסה שהם זה הדבר הכי משמעותי בחיים שלהם, ואני כאן <פרט להשלמת החובות מהסיבובים הקודמים> כדי לאמן אותם להיות בני אדם שלמים ומתאזנים no matter what. זו המורשת שאני רוצה להשאיר אחרי. אנשים שממשיכים הלאה ולא תקועים בהתרפקות אינסופית על זכרונות עלי ועל אהבתי האינסופית ונפלאותי הנהדרת. כי זה שאני אוהבת אותם היום הם יודעים. וכשהם מסריחים כמו בואש וצריכים מקלחת דחוף - הם מקבלים על כך התרעה עם אזהרה חמורה לצידה. וכשאני שמחה/עצובה/נשרפה המנורה זה שלי לעכשיו, לכרגע. אין בזה שום השקעה 'בעתיד'.

אז אם מחר שלי לא יגיע - השמיעו שיר ותעבירו את הלפיד.

 

[stongy]

אהבתי את התגובה אבל...

לא כתבתי על הכנת הקרובים ליום שאחרי אלא על יכולת ביטוי של רגשות ביום שלפני!
מעבר לזה הדרבון לעצמאות הוא מצוין לטעמי והמורשת שאת מדברת עליה טובה גם כן ואם את לא חשה צורך לשתף כשאת עצובה, שמחה או כשהמיטה נשברת לך אז אל תשתפי. החלטתך הבלעדית. השקעה לעתיד? הייתי אומרת חשיבה לעתיד. יש אנשים שהיו נותנים המון כדי לומר 3 מילים פשוטות לאוהבים שלהם לפני לכתם של האוהבים ויש אחרים שמעדיפים אחרת. עניין של גישה.
בהצלחה ותודה שקראת והגבת,

סטונגי

 

[stongy]

הקישור הנכון

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2529882