אם היו אומרים לכם...

[תום1139]

אם היו אומרים לכם...

שאם תולידו ילד, הוא יהיה מגמגם. ושאני אומר מגמגם אני מתכוון מגמגמם לא קל, אלא ברמה בינונית-קשה. הייתם עושים ילדים?

 

[stkachov]

שאלה טובה

והיא כבר נדונה כאן בפורום, וגם בקומונה של הורים לילדים עם גימגום, מספר פעמים ובהרחבה. הדיעות על כך חלוקות. דעתי הנוכחית היא שאני לא יכול לקבוע משהו כל כך חשוב כבר עכשיו. כשנגיע לגשר נחצה אותו.

 

[lor2]

אם אנסח את שאלתך באופן מעשי יותר,

אזי השאלה: לו אפשר היה לבצע במהלך ההיריון בדיקה לנשאות הגן האחראי לגמגום, האם הייתם רוצים לעבור אותה והאם הייתם מעוניינים בהפלה במקרה של תשובה חיובית. לא איכנס לנושא הטעון של האם יש להתיר או לאסור הפלות מלאכותיות, ואסתפק בתשובה לגבי עצמי בלבד. תראה, כל סיבה להפלה שקשורה בי, כמו מצבי הבריאותי והכלכלי, אפילו כניסה להיריון בעקבות אונס ועוד, לא באה בחשבון מבחינתי (איני טוענת שיש לכפות אופן זה על הכלל). לגבי סיבות שקשורות בעובר, כלומר מחלות, אני לא יכולה להגיד כרגע כיצד הייתי נוהגת, תלוי גם באיזו מחלה מדובר. מקווה שלא אצטרך לעמוד במצב כזה. אבל לגבי גמגום, הפלה היא לא אופציה מבחינתי. שום סיכוי שבעולם. גמגום אפילו אינו מחלה. זהו בסך הכל דיבור לא שוטף. אני מניחה שכשהעלית את השאלה, לא חשבת על חייך שלך כאב אלא על חיי הילד. אתרכז אפוא בעובר עצמו. האם יש להניח שהילד, כמגמגם, נידון לחיי סבל? לא. האם יש להניח שצפויים לו קשיים? כן. האם זוהי סיבה להפלה? לא בעיני. הפלה מלאכותית תוצאתה, בניסוח שיהיה מקובל על כולם וייראה עדין מדי ללא מעט אנשים, מניעת חיים של עובר. כולכם תיאלצו להסכים גם שמדובר בצעד קשה, שוודאי אין להפכו לדבר שבשגרה. אם השיקול הבלעדי הוא חיי הילד, האם יש למנוע ממנו אותם רק בגלל גמגום? האם יש להעמיד את הגמגום בשורה אחת עם טיי זקס, למשל? האם הגמגום הוא נטל כל כך כבד, שהיה עדיף לכולנו שלא להיוולד כלל? שוב, לא בעיני. (אני תוהה האם נשים וגברים והאם מגמגמים ולא מגמגמים היו עונים תשובות שונות).

 

[shuky63]

יש לי תיקון-אף אחד לא נולד עם גמגום

בינוני קשה.הנטיה לגמגום גם כשהיא מתפרצת זה בצורת גמגום קל שהופך בתנאים מסוימים לבינוני קשה וזה כבר דבר שההורים יכולים לשלוט בו בצורת ההתיחסות והטיפול. גם עם דיסלקציה אפשר לגמור דוקטורט באוניברסיטה ואפשר לא להגיע לכלום,תלוי איך מטפלים וכמה משקיעים. לדעתי 90% ויותר מהמגמגמים חיים את חייהם בלי להתיחס בכלל לגמגום שלהם. זו לדעתי המסקנה היחידה מכך שעד היום מתוך 50-60 אלף מגמגמים פוטנציאליים בישראל,לא יותר מכמה מאות הביעו התענינות באמבי ובפורום. ומכל זה דעתי ודאי ברורה לכם.

 

[מעבר לטוב ולרע]

יש בעיה בעצם העובדה שהשאלה הזאת

בכלל עולה אצלך. אתה מעמיד את הגמום במרכז ועושה ממנו מגבלה מפחידה מאין כמוהה. אתה צריך להבין שגמגום הוא בסה"כ חלק מאישיותו והוויתו של אדם. באופן אובייקטיבי מדובר בכלל במגבלה קטנה למדי ורק הסובייקט, בהתייחסותו למגבלה הקטנה, עלול להאדיר והלעצים אותה. לכן, אפילו אם נולד ילד עם גמגום לא כ"כ קל, עדיין הכל תלוי בחינוך. אם תתן לו להבין שהגמגום זה בסה"כ פגם קטן, וכאלה יש לכולם, רק חלק יותר בולטים וחלק פחות, הגמגום לא יהווה עבורו כל בעיה. לראיה לכך ניתן לראות מגמגים שלמרות מגבלתם ה"קשה" (במרכאות כפולות ומכופלות) הגיעו להשגים כבירים וממשו את חלומם. בין המגמגים נמנים נשיאים, מנחי תכניות טלוויזיה, מרצים, פרופסרים בכירים וכו'.

 

[מעבר לטוב ולרע]

סיפור קטן:

קלינאית בכירה ספרה לי פעם, שיום אחד הגיע אלייה למשרד בחור מגמגם בעל גמגום ברמה בינונית למדי. תחילה היא ערכה לו מעין ראיון אישי קצר ובמהלכו שאלה אותו עד כמה הגמגום מפריע לו. לאחר הראיון נוצר רושם לא רק שגמגום כלל אינו מפריע לבחור, אלא הוא רואה בו משהו רומנטי וחמוד. הקלינאית שאלה בפליאה: "אז למה באת אליי אם אין לך שום בעיה עם הגמגום?". הבחור ענה: "אה, זה בגלל אישתי.. היא לחצה שאטפל בזה". מאותו רגע הזוג המאושר (הם היו ביחד כבר כמה שנים, היה להם ילד, שני ההורים עבדו בעבודה טובה וכו') הופנה ליעוץ פסיכולוגי (זוגי), ולפי מה שידוע לי הצליחו לפתור את הבעיה (של האשה..).