"אם דלתות התפיסה..."
כשברקע מתנגן אלבום הילדות שלי החלטתי לכתוב כמה דברים על אלבום הבכורה הזה שגם נושא את שם הלהקה (ראו led zeppelin/led zeppelin) הלא הוא: The Doors \ The Doors האלבום מתחיל בריף העצבני של Break on through אחד הלהיטים המוכרים ביותר של הדורז, לא שיר גאוני להחריד אך הוא מסוגל בהחלט לסחוף אותך לתוך החוויה שנקראת הדורז. האלבום ממשיך לתוך Soul Kitchen, אחד מהשירים האהובים עליי ביותר באלבום (אני ואחי הכנו קליפ לשיר הזה בכיכובנו), הקלידים הנפלאים בהתחלה מחזירים אותי לימי הילדות ואיכשהו אני מגלה שלמרות שעבר המון זמן מאז ששמעתי אותו בפעם האחרונה אני עדיין זוכרת את המילים (או משהו שדומה להם...) וככה השיר הזה ממשיך לתוך The Crystal Ship , שיר שללא ספק מדבר על סמים וגורם לך לhigh כל פעם מחדש, השירה המרדימה של מוריסון והאווירה בשיר הופכים אותו לבלתי נשכח וככה ספינת הקריסטל משיטה אותנו לTwentieth Century Fox, עוד שיר עם פתיחה נפלאה הפעם מבית קריגר, השיר מדבר על אישה יפה ו"קולית" אך היא חסרת רגשות ותוכן (גם אותו ניתן למצוא בקלטת שלי ושל אחי, ממש חוויה אסור להפסיד!). אך הנה ללא ספק שיר הילדות הגדול מכולם Alabama Song (Whiskey Bar), כשהייתי קטנה הייתי מתגאה בעצמי על זה שאני מכירה אותו בעל פה ושידעתי גם את הפירוש שלו! השיר הזה מחזיר אותי לימי הנאיביות כשהשירים היחידים שהכרתי היו של הדורז, לא שיר גאוני במיוחד אך העיקר הם הרגשות. עובדה נוספת היא שהשיר הזה חודש מאופרה גרמנית משנת 1929. והנה הדיסק מתגלגל לו לשיר החובה לכל אוהד דלתות מתחיל Light My Fire, שיר שנהפך לקלאסיקה וזכה לגרסאות כיסוי רבות. קטעי גיטרה ארוכים נחתכו מהשיר שכן המפיק של האלבום חשב שהשיר ארוך מדי להשמעה ברדיו, השיר (או מוריסון) גרם לשערורייה גדולה במופע של אד סאליבן כאשר מוריסון התבקש לשנות את אחת השורות וכשזה לא עשה זאת הוא טען שהוא התרגש ושכח, בכל אופן הדורז מעולם לא הוזמנו יותר לתוכנית. Back Door Man, הגרסה של הדורז היא בעצם גרסת כיסוי שיר משנת 1961, הם החליטו לבצע אותו אחרי שרובי קריגר שמע אותו ואהב. אישית, לא השיר הכי אהוב עלי באלבום, אולי כי אני ואחי לא עשינו לו קליפ
I Looked at You אני לא ארחיב על השיר הזה מפאת היותו אחד השירים הפחות אהובים עליי של הדורז. End of the Night, "אנד אוף דה נייט, אנד אוף דה נייט...", השורות הנצחיות שמהדהדות בראשי כל ימי חיי ובעצם השורות היחידות שאני מכירה וזאת מפי שבחרתי להתעמק במוזיקה המהפנטת האופיינית לדורז, אחד השירים שפשוט לא רוצים לשיר איתו כדי לא להפריע לעצמנו לשמוע אותו ולהפסיד אפילו את החלש שבצלילים. Take It as It Comes שיר שנכתב למהרישי, מדריך של מועדון מדיטציה שכמה מחברי הדורז הגיעו אליו, השיר הוא בעצם על איך לקבל את החיים בצורה שתפיק מהם את המיטב. אחד השירים הכי סוחפים של הדורז באלבום שפשוט גורם לך להתחיל לקפץ ולהשתולל. The End כידוע, גולת הכותרת באלבונים של הדורז היא השיר האחרון (וכשמו כן הוא, סוף האלבום וסוף הביקורת). שיר המכיל תסביך אדיפוס ברור, לפי כמה דעות זהו השיר האחרון שמוריסון שמע לפני מותו, דבר המוסיף עוד יותר לאווירה המצמררת בשיר ולמי שלא מקבל את הקריפ מהשיר צריך לשמוע אותו באחת מגרסותיו החיות שבהן מוריסון היה עוצר לפעמים באמצע כדי לקבל תגובה מהקהל. ובסה"כ זה אלבום שמעלה בי המון נוסטלגיה, מומלץ למתחילים הרוצים הצצה לעולם הדלתות שהוא בעצם "אינסופי..."
כשברקע מתנגן אלבום הילדות שלי החלטתי לכתוב כמה דברים על אלבום הבכורה הזה שגם נושא את שם הלהקה (ראו led zeppelin/led zeppelin) הלא הוא: The Doors \ The Doors האלבום מתחיל בריף העצבני של Break on through אחד הלהיטים המוכרים ביותר של הדורז, לא שיר גאוני להחריד אך הוא מסוגל בהחלט לסחוף אותך לתוך החוויה שנקראת הדורז. האלבום ממשיך לתוך Soul Kitchen, אחד מהשירים האהובים עליי ביותר באלבום (אני ואחי הכנו קליפ לשיר הזה בכיכובנו), הקלידים הנפלאים בהתחלה מחזירים אותי לימי הילדות ואיכשהו אני מגלה שלמרות שעבר המון זמן מאז ששמעתי אותו בפעם האחרונה אני עדיין זוכרת את המילים (או משהו שדומה להם...) וככה השיר הזה ממשיך לתוך The Crystal Ship , שיר שללא ספק מדבר על סמים וגורם לך לhigh כל פעם מחדש, השירה המרדימה של מוריסון והאווירה בשיר הופכים אותו לבלתי נשכח וככה ספינת הקריסטל משיטה אותנו לTwentieth Century Fox, עוד שיר עם פתיחה נפלאה הפעם מבית קריגר, השיר מדבר על אישה יפה ו"קולית" אך היא חסרת רגשות ותוכן (גם אותו ניתן למצוא בקלטת שלי ושל אחי, ממש חוויה אסור להפסיד!). אך הנה ללא ספק שיר הילדות הגדול מכולם Alabama Song (Whiskey Bar), כשהייתי קטנה הייתי מתגאה בעצמי על זה שאני מכירה אותו בעל פה ושידעתי גם את הפירוש שלו! השיר הזה מחזיר אותי לימי הנאיביות כשהשירים היחידים שהכרתי היו של הדורז, לא שיר גאוני במיוחד אך העיקר הם הרגשות. עובדה נוספת היא שהשיר הזה חודש מאופרה גרמנית משנת 1929. והנה הדיסק מתגלגל לו לשיר החובה לכל אוהד דלתות מתחיל Light My Fire, שיר שנהפך לקלאסיקה וזכה לגרסאות כיסוי רבות. קטעי גיטרה ארוכים נחתכו מהשיר שכן המפיק של האלבום חשב שהשיר ארוך מדי להשמעה ברדיו, השיר (או מוריסון) גרם לשערורייה גדולה במופע של אד סאליבן כאשר מוריסון התבקש לשנות את אחת השורות וכשזה לא עשה זאת הוא טען שהוא התרגש ושכח, בכל אופן הדורז מעולם לא הוזמנו יותר לתוכנית. Back Door Man, הגרסה של הדורז היא בעצם גרסת כיסוי שיר משנת 1961, הם החליטו לבצע אותו אחרי שרובי קריגר שמע אותו ואהב. אישית, לא השיר הכי אהוב עלי באלבום, אולי כי אני ואחי לא עשינו לו קליפ
I Looked at You אני לא ארחיב על השיר הזה מפאת היותו אחד השירים הפחות אהובים עליי של הדורז. End of the Night, "אנד אוף דה נייט, אנד אוף דה נייט...", השורות הנצחיות שמהדהדות בראשי כל ימי חיי ובעצם השורות היחידות שאני מכירה וזאת מפי שבחרתי להתעמק במוזיקה המהפנטת האופיינית לדורז, אחד השירים שפשוט לא רוצים לשיר איתו כדי לא להפריע לעצמנו לשמוע אותו ולהפסיד אפילו את החלש שבצלילים. Take It as It Comes שיר שנכתב למהרישי, מדריך של מועדון מדיטציה שכמה מחברי הדורז הגיעו אליו, השיר הוא בעצם על איך לקבל את החיים בצורה שתפיק מהם את המיטב. אחד השירים הכי סוחפים של הדורז באלבום שפשוט גורם לך להתחיל לקפץ ולהשתולל. The End כידוע, גולת הכותרת באלבונים של הדורז היא השיר האחרון (וכשמו כן הוא, סוף האלבום וסוף הביקורת). שיר המכיל תסביך אדיפוס ברור, לפי כמה דעות זהו השיר האחרון שמוריסון שמע לפני מותו, דבר המוסיף עוד יותר לאווירה המצמררת בשיר ולמי שלא מקבל את הקריפ מהשיר צריך לשמוע אותו באחת מגרסותיו החיות שבהן מוריסון היה עוצר לפעמים באמצע כדי לקבל תגובה מהקהל. ובסה"כ זה אלבום שמעלה בי המון נוסטלגיה, מומלץ למתחילים הרוצים הצצה לעולם הדלתות שהוא בעצם "אינסופי..."