אם בעייתית

[ayala3]

אם בעייתית

לגרא שלום, מקווה שתוכל לעזור לי: אני בת 28, ועדיין גרה בבית. אחת הסיבות למגורים בבית היא בעית חרדה (אגורפוביה) המקשה עליי לצאת, והגורמת לי להיות לא עצמאית במקרים מסויימים. בהדרגה חלו שיפורים במצב, וכעת אני כמעט עצמאית לחלוטין. לאורך כל שנות ילדותי - בגרותי התייחסה אליי אימי בחוסר פירגון בולט, עקצה אותי תמיד, וניסתה "להוציא לי את הרוח מהמפרשים" בכל מיני שיטות. בגיל צעיר האמנתי לדבריה, ולאחר מכן התחלתי להבין שהיא פועלת מתוך קינאה, וחוסר בטחון שלה עצמה. אחת השיטות שלה לשטות בי היא להעמיד פני מקשיבה ולאחר מכן לקטול את כל דברי. בילדותי יחסה היה מלווה באלימות ובאיומים שתעיף אותי מהבית. יש צורך לציין שאיומים אלה הוסיפו לחרדות שכבר היו. לאורך כל השנים, ניסיתי להדחיק את כל האיומים שנאמרו כלפי ואת היחס המשפיל, ולהתמקד בדברים חיוביים. אך לא היו לי כוחות ומשאבים להבין שלא כל אדם יתייחס אליי כך. השיפור חל באופן איטי. השאלה שלי היא: כיצד ניתן לצאת מהטראומות האלה, והאם ע"י מגורים בבית באווירה כזו יש אפשרות למצוא כלים להתמודדות יותר טובה מבלי לעזוב את הבית כרגע (כי בעייתי מלבד בעיה כלכלית, היא גם באה ממקור של חרדה), האם אני נשחקת נפשית כאשר אני חיה באווירה כזו? עוד מידע: האב הוא מאוד פסיבי, ואינו כמעט בא להגנתי, ואף הוא גרם בעבר להעפתי מהבית למספר ימים. יש לי שני אחים ואף הם לא מדברים איתי, והקשרים איתם רופפים, מכיוון שישנו, לפי דעתי מהאם, חיזוק להתנהגותם. בנוסף לכך, כרגע אני בשלבי קבלה לאונ´, והאם כל הזמן מנסה לשכנע אותי שיהיה לי קשה, ולהתערב בתהליכי הלימוד שלי, בתחום שאליו אפנה, ובתחומי העיסוק העתידי שלי, קשרי החברתיים וכו´. האם ישנן מגננות פסיכולוגיות להתמודד עם כל זה בצורה חיובית? בתודה מראש, איילה

 

[גרא.]

איילה,את כבר "ילדה גדולה",בוגרת,

ואין לך יותר מה לחפש בבית הורייך.כל יום נוסף שאת נשארת שם,כפי שאת עצמך כותבת,את נשחקת נפשית יותר ויותר..את לא תצליחי "לתקן",או לשנות את יחסה המשפיל והמזלזל של אימך כלפייך,או יחסו הפסיבי האדיש של אביך כלפייך.את היא שחייבת להשתנות,לקבל החלטה,ולבצע אותה.החרדה מהיציאה מהבית,ניתנת לטיפול,ובוודאי לשינוי..וכפי שאת בעצמך ציינת את מרגישה שאת עצמאית לחלוטין..עוד טיפול,ועוד טיפול,כשבבית הורייך,שום דבר לא ישתנה,לא ישפר את מצבך..ברורים לי הקשיים הכספיים,בפרט על רקע רצונך להתחיל ללמוד באונ´ ולכן את חייבת להבין,ולאחר מכן להחליט מהו סדר העדיפות שלך.בדרך כלל לכל החלטה קריטית שאנחנו עומדים בפניה,יש רווח ומחיר,לקבלתה,או לדחייתה.ומה שהייתי מייעץ לך לעשות,זה לשקול כך את הרווחים שיש בהסתלקותך מהבית,לעומת המחיר (שהוא כלכלי ורגשי),ומול השיקולים הללו,להביא בחשבון את הרווח (והרווחה),בחיים עצמאיים,כאשה בוגרת בדירה משלך,לעומת המחיר (כלכלי,רגשי) יתכן בכלל שמבחינת סדר עדיפות,תחילה התמקדי בעזיבת הבית,ויצירת חיים עצמאיים משלך,כולל עבודה מתאימה,ואת הלימודים,תדחי עד לאחר שתרגישי שאת עומדת ברשות עצמך,ויכולה להקדיש את עצמך ללימודים.מכאן איילה,שאיני מציע מגננה פסיכולוגית,אלא שינוי בחשיבה,בהתנהגות,ובהסתכלות הכוללת על חייך.