אם במשרה חלקית

[מרגריטה5]

אם במשרה חלקית

שלום משתתפי הפורום, אני רווקה שמתקרבת לגיל 30. אני חיה כבר מעל שנה עם אב גרוש לילד בן שמונה. הילד נמצא אצלנו פעמיים בשבוע וסופי שבוע לעיתים רחוקות, כך שבימים אלו אני מתפקדת כמעין אם חלופית בשבילו. הילד מאוד אוהב אותי וכמובן שגם אני אותו אבל הוא ילד עם המון בעית (כיאה לילד יחיד להורים גרושים) ומאוד קשה לי לתת לו את האהבה שהוא זקוק לה. אני מרגישה לפעמים שהתפקיד קצת גדול עלי. שמה שאני לא עושה, זה לא מספיק טוב. לא בשביל הילד ולא בשביל בן זוגי. אני מאוד אוהבת את בן זוגי וקשה לי לוותר עליו אבל לפעמים אני חושבת שקשה לי מדי. הילד אמנם מאד יקר לי אבל לפעמים אני חושבת שהלוואי שהוא לא היה. המצב היה יכול להיות הרבה יותר קל אם היינו רק אני ובן זוגי. כמובן שאני מרגישה אשמה על רגשות אלו, מה שעוד יותר מקשה על העניינים... האם מישהו מהקוראים נמצא בצד השני (כלומר בצד ההורה הגרוש) ויכול לייעץ לי כיצד לנהוג? תודה על תגובתכם.

 

[deena]

גרוש + ילד?

ברגע שתביני שהגבר שלך הוא בעצם חבילה, חבילה שכוללת בתוכה את כל מה שהוא עבורך בתור גבר, ושבתוך החבילה הזו יש חלק בלתי נפרד ממנו- שזה הבן שלו- ושאין שום אפשרות להפריד בין חלקי החבילה- או שהחבילה תעוף לך מהידיים- כך תהיה לך ההחלטה קלה יותר. או שאת מקבלת אותו כמו שהוא- עם הדברים הטובים שבו, המעלות, האופי, התפקיד שלו בחייך, וכו' או שאת מוותרת עליו ועל הדפקטים שבו- (כולל החלק שהוא פחות נחמד בענייך, שזה הבן שלו). זה נורא פשוט. אנשים לא משתנים. הם לעיתים מתגמשים, מנסים לרכך פינות חדות במיוחד, מחביאים חלקים מהאופי שלהם, אבל המהות לא משתנה מאוד. החלק הזה, שהוא הצאצא שלו- זה לא ישתנה. זה שלו, זה חלק ממנו, וזה בא יחד איתו. חלק בלתי נפרד. או שאת מקבלת את האיש כמו שהוא- או שתעזבי אותו, ותשאירי אותו למצוא מישהיא אחרת. השאלה- כמה את באמת אוהבת אותו ואת מי שהוא- על כל חלקיו.

 

[מרגריטה5]

תודה על תגובתך

קודם כל, אני מאד מודה לך על התגובה. כפי שאולי ראית, המגיבים האחרים כיסחו לי כאן את הצורה ותגובתך היא היחידה שלא עשתה זאת. אני חייבת להדגיש שאני מאוד אוהבת את הילד ואני לא חושבת שהקושי שלי הוא פשע. אני חושבת שהקושי היה קיים גם אצל כל אחד אחר. התגובות האחרות אמרו לי לעוף מהקשר הזה ולפנות זמן לאב ולבן. אני לא רוצה לעוף מהקשר הזה. אני אוהבת מאוד גם את בן זוגי וגם את בנו. אני יודעת שמצב לא ישתנה. אני מנסה למצוא דרך לפתור את הבעיות ולא לברוח מהן. זאת הסיבה שנכנסתי לפורום, מה שהתברר כטעות מכיון שהרואים רואים בי כפושעת... שוב תודה על תגובתך.

 

[רחלי228]

את מכעיסה אותי

האם עצרת שניה, ולו לרגע קט לפני שנכנסת למערכת כזו עם גרוש+ילד. ולפני שאתחיל - הקפיצה אותי האמרה..."אבל הוא ילד עם המון בעית (כיאה לילד יחיד להורים גרושים)"- תגידי - התחרפנת? לא לכל הילדים להורים גרושים יש בעיות. יש ילדים שהגירושים פתרו אצלהם בעיות! ואעבור לתגובתי - אני כגרושה + ילדה ,נישאתי בשנית לרווק, וגם ביתי (שהייתה בת שנתיים וחצי) דרשה המון תשומת לב, ובזמנו תשומת הלב הוענקה לה ובכמויות גדולות , ובניגוד אליך הוא נהנה מנוכחות הילדה כל יום, לא לעיתים נדירות כמו אצלך. הוא התיחס לילדה כאל בן אנוש, לא כאל צרור "דפוק", ויחד נתנו לה עוד "משפחה", אולי שונה, אבל משפחה וקן מלא באהבה. לפני כשנתיים נפרדתי ממנו, ועד היום הילדה רואה בו אבא, לטוב ולרע..מאז עברו הרבה שנים.... תני לילד הזה כל מה שהוא זקוק לו..ואם הוא זקוק לאבא שלו,אז תפני את המרחב במעט שהילד נמצא שם. אני מצטערת אם יצא מבולגן, אני פשוט רותחת.........

 

[מרגריטה5]

אין לך מה לכעוס!

אני בהחלט מצטערת שהרתחתי אותך. לא זאת היתה הכוונה שלי. אני לא מתייחסת לילד כאל עול כמו שכתבת. אני נותנת לו המון תשומת לב והמון אהבה. את מאשימה אותי שמצד אחד אני לא נותנת לילד מספיק חום ומצד שני לא נותנת לו ולאביו מספיק מרחב. זאת בדיוק הבעיה שלי. אני לא יודעת האם להיות בשבילו חלק מהמשפחה או שעלי לתת לו את הזמן איכות שלו עם אביו ולא להיות יותר מדי בשטח כשהוא נמצא אצלנו. לכן פניתי להורים גרושים. שיעזור לי לדעת מה המינונים הנכונים, ומה שיצא זה שהכעסתי את כולכם. שוב, צר לי שהרחתחי אותך...

 

[נקלעת למטרה]

../images/Emo88.gif מרגריטה!

את רואה את הילד כילד עם המון בעיות ומאוששת את זה "כיאה לילד יחיד להורים גרושים" אני מקווה מאוד שבן הזוג שלך יפקח את עניו ויראה שאת לא מתאימה לקשר הזה ואין לך את היכולת לקבל את הילד כחלק בלתי נפרד מהאב.

 

[d a n i e l s 5]

"מרגישה אשמה" - ובצדק !

אני יכולה להבין שבאמת היה עדיף לך לחיות עם בן זוג ללא "חבילה" ככה על נקי את והוא וזהו . אמ-ממה...זה לא כך ! התאהבת בבחור....התאהבת בכל המכלול והמכלול הזה כולל ילד בן 8 , את אומרת שיש לו בעיות בגלל שהוא ילד להורים גרושים ואני אומרת לך בולשיט, את ממציאה לעצמך תירוצים . תחליטי ומהר...רוצה את בן הזוג על כל המכלול....תני אהבה גם לו וגם לבנו, ולשנייה שלא תעיזי לראות את הילד כ"הפרעה". ואם בכל זאת זה כך.....לכי משם ומהר ,כי חבל שתפריעי למערכת אבא-בן .

 

[s h o o s h a]

אם חלופית

ראשית, תפנימי שאינך אמו של הילד, בשום צורה ואופן. גם בימים שהוא אצלכם, את לא אמו. אני חושבת שאם תביני זאת, תחושי הקלה רבה מאד. בענין בן זוגך, לדעתי, נסיונותייך לתפקד כאילו היית אמו של הילד מביאים אותו לפתח ציפיות גבוהות מידי מכאן ש"שמה שאני לא עושה, זה לא מספיק טוב". ולכן, כאשר הילד מגיע לביקורים, עשי שתהיה אוירה נינוחה בבית, אל תצאי מגדרך והשתדלי להיות הכי טבעית שאפשר. אפשרי לבן זוגך להיות אבא במישרה מלאה ותני לשניהם את המרחב להם הם זקוקים. והיה ואינך מסוגלת להתמודד, הרי שמקומך כנראה לא במסגרת הזו. אני מניחה שגילך וסטטוסך הם אלו שאולי משאירים אותך במקום, אבל, אם את חשובה לעצמך, עשי שיהיה טוב לך. בהצלחה

 

[מרגריטה5]

תודה

קראתי את תגובתך בתשומת לב ואני מאד מודה לך על העצות. אני יודעת שאני לא אמו של הילד וכנראה שאני צריכה פשוט להיות טבעית וכך לא לפתח צפיות אצלו ואצל אביו.

 

[מונה של אהבה]

מרגריטה../images/Emo20.gif

קראתי את ההודעה שלך יותר מפעם אחת כי בקריאה ראשונה היא עוררה בי רגשות קשים. אז עכשיו יכולה לענות לך - מערכת יחסים עם אב לילד מורכבת ואם אחרי למעלה משנה את אומרת שקשה לך מידי, אז אולי את צריכה לחשוב על הקשר יותר לעומק. בן זוגך לעולם יישאר אב לילדו והילד הזה לעולם יהיה חלק מחיי אביו. כתבת שהילד מגיע לסופי שבוע לעתים רחוקות ואני תוהה מדוע, הרי מקובל שילד נמצא אצל ההורה שאינו משמורן אחת לשבועיים. אם את חושבת, לעתים, שעדיף אילו הילד לא היה קיים אני לא קונה את המשפט "הילד יקר לי." ילד יקר אינו ילד לא רצוי, אפילו לא לפעמים. אני אומרת לך את הדברים האלה ממקום של אמא שילדיה ננטשו רגשית על ידי אביהם לפני שנים ומי שבהחלט תרמה לתהליך הייתה זוגתו דאז ואשתו כיום. לא, אני ממש לא מאשימה אותה כי האחריות היא כולה שלו, אבל ברור לי שגם לה אחריות מסוימת על מה שקרה. אם אחרי שנה קשה לך לתת לו את האהבה שלה הוא זקוק - מה באמת מקומך בחייו

"המצב היה יכול להיות הרבה יותר קל אם היינו רק אני ובן זוגי" - את בטוחה

ולסיום, את ממש לא אם במשרה חלקית כי אמא יש רק אחת. לא ממעיטה לרגע קט במקומך, אבל מציעה לך לבחון אותו שוב ולעומק. אל תגיבי לי, רק תקראי ותחשבי עם עצמך

 

[ונוּס]

ביום שתהיי אמא...

ביום שיהיה לך ילד משלך שתאהבי עד כאב ביום שתתגרשי(מקווה שלא) ומישהי אחרת תגיד על ילדך "ילד עם בעיות בן להורים גרושים" ביום שמישהי אחרת תחיי עם בעלך לעתיד ותגיד על ילדך "הלוואי שהוא לא היה"... באותו יום תביני מה את עושה עכשו עד אז.. לא תביני כלום

 

[Gefen]

מאוד כואב לי לקרוא את זה...

האקס שלי חי עם רווקה, מעל שלושים, שגם כן טוענת שהיא מאוד מאוד אוהבת את הילדים שלו.. שני בנים, שובבים..התמודדות לא פשוטה, והיא מקבלת אותו ככה עם החבילה הענקית והמקסימה שלו. ואני כל הזמן חושבת שהיא עושה את זה רק כדי לקבל את הטבעת, שאחרי הטבעת הילדים שלי ייתכן שיוזנחו על ידה, ובעקבות כך, רחמנא ליצלן, גם ע"י האבא שלהם.. לקרוא אותך רק המחיש לי שהחששות האלה שלי הן לא לשווא.. אני מקווה בשביל הילד של האקס שלך שתיפרדו, שיכיר מישהי אחרת עם חבילה מקסימה משל עצמה, מישהי שיש לה רגשות אימהיים ומכירה ויודעת מה זה להיות הורה ולאהוב ילד. וגם לך אני מאחלת כל טוב, עם גבר אחר נטול חבילות. בהצלחה