לעניות דעתי העניה ביותר
אין טעויות שאי אפשר לתקן כולנו בני אדם, ובתור שכאלה אנחנו גם מבינים שכולנו בני אדם ונכון, לפעמים אנחנו עושים דברים שפוגעים באנשים אחרים לפעמים בגלל חוסר תשומת לב ולפעמים כי באמת אין לנו ברירה, כמו לעזוב מישהו שאוהב אותנו ואנחנו, איך אומרים, לא ממש מתאים לנו... אבל אין אין פגיעה אנושית שכוס קפה ושיחה והתנצלות לא מרגיעה אותה נכון, לא משכיחה, לא מעלימה אבל מרגיעה כי אם אנחנו מבהירים לצד השני שהצד האנושי שלו חשוב לנו ששמנו לב לפגיעה שלו שהצד האנושי שלו, הצד הרך שלו נגע לליבנו אנחנו נעשים אנושיים יותר ואז גם לצד השני ישנה אפשרות לסלוח לנו בלי לצאת ``חלש`` בלי להיות ה``פראייר``. בכלל הבנה של הכאב של האחר, גם אם הוא כאב שאנחנו יצרנו, גם אם הוא כאב בילתי נמנע, עובדת כמו קסם ועוזרת ליצור קשר אנושי טוב יותר אבל הבעיה האמיתית אמיתית שלנו היא שקשה לנו לעמוד פנים מול פנים מול אדם שפגע בנו ועוד יותר מזה קשה לנו לעמוד מול אדם שפגענו בו, מול אדם שכאב בגללנו. ואם אנחנו רוצים הוכחה לזה אנחנו פשוט צריכים להסתכל על הילדים שלנו כשאנחנו דורשים מהם לבקש סליחה, הם יעדיפו בד``כ לקבל את העונש הכי חמור, לא לקבל קינוח, ללכת לחמש שעות לחדר, לא לראות וידאו כל החיים רק לא לבקש סליחה. אז מה, אין מה לעשות צריך להיות בוגרים , צריך לקחת אחריות צריך להאמין באמת שאין דבר שעשינו שאנחנו לא יכולים לתקן להפסיק לקטר על עצמנו וללכת יפה לבקש סליחה אז יאללה תאנתי נשמה לא צריך להחזיר גלגלים בשביל להרגיש טוב עם עצמנו!
אצלם אני יכולה לקטר כמה שבא לי(הם מימלא לא מבינים אותי בגיל כזה) אז חברה עשו מה טוב לכם,איפה שבא לכם(חוץ מחדרי מדרגות) ושיהייה לכם יום נפלא יערית-יוצאת למשמרת שנייה.