אםכבר אז כבר..

Xboy123

New member
אםכבר אז כבר..

שלום לכם. אני מפורום בנים בלבד , ומישהו פרסם הודעה שכתב בפורום הזה, אז החלטתי לקרוא אותה, וזה השפיע עליי .. כי זה איכשהוא נוגע גם לי. אני ילד ערבי להורים שכבר יודעים עליי.. החודש כבר נהיה שנה שהם יודעים עליי! לפני כמה ימים כבר עברה שנה שלמה מאז שהם גילו עליי.. ו..הם קיבלו את זה נורא נורא קשה. והם לא מקבלים אותי בעצם! בהתחלה הם פשוט חשבו שזה יעבור לי.. כרגע הם משוכנעים שזה לא יעבור והם משוכנעים שאני הומו (בגלל שלדעת אמי אני נשי קצת). אבל מה שהם עדיין משוכנעים זה שאני יכול להשתנות, ושאני *חייב*, ואני צריך להקים משפחה בעתיד וכל זה.. ושאני צריך לשכב עם בנות כדי להשתנות. אבל אני ניסיתי להכניס לאמא שלי במוח שוב ושוב, אני פשוט לא אשתנה, וניסיתי להסביר לה. עכשיו, למען האמת, זה לא הכי מעניין אותי שהם לא ממש מקבלים אותי, אבל הם מאוד מונעים ממני את החופש לצאת מתי ולאן שבא לי, ועם מי שבא לי! וזה מאוד מרגיז אותי. אני כבר שנתיים סובל מהבעיה הזאת וכל הזמן אומרים לי "תחכה לגיל 18 שכבר תוכל לעשות הכל".. אני לא מאמין בזה כי זה לא יזיז להם בגרוש שאניכבר לא אהיה קטין. ואני לא יודע למה אני פוחד מהם ומציית להם, אני לא חושב שהם יעשו לי משהו.. אבל אי אפשר לדעת. אני פשוט נואש כבר שנתיים, מת לצאת עם גייז, עם החברה שאני הכי מזדהה איתה ומתחבר אליה..! אני לא אוהב להיות בחברה של הערסים בבית ספר שלי, שמדברים על דברים שלא מעניינים אותי, שמשעממים אותי פשוט. אני לא יכול , אני מרגיש בודד ככה! מרגיש 0.. 0 עגול! לפעמים אני מרגיש ששום דבר לא ישתנה לעולם, ושהגורל שלי נקבע שאני אשאר ככה כל חיי, רקוב בבית הזה. ואני נורא מפחד שזה יישאר ככה.. כי יש המון הזדמנויות מצוינות בחיי שנסגרות בפניי בגלל החוסר חופשיות הזאת. מה אעשה, תגידו לי? אמא שלי בורה, לא רוצה להבין, פולטת שטויות על גייז, לא מנסה להבין או להקשיב לי או לקבל, כבר עברה שנה וזה מספיק בשביל שהיא תשנה קצת דעה! היא פשוט אטומה! אני לא ידוע מה לעשות! אני שקלתי לא פעם לברוח מהבית, לעזוב, הכל! כמעט התאבדתי בגלל זה פעם.. אני פשוט לא יכול! נחנקתי בבית הזה! SOS!
 
מצב לא פשוט../images/Emo140.gif

אבל אני יכול לומר לך שני דברים 1- אל תחשוב אפילו על התאבדות!תאמין לי החיים יפים ! 2- אל תברח מהבית-זה לא פתרון, אני מבין את הקושי את התיסכול שלך, מצד אחד אתה סגור על עצמך ויודע בדיוק מה אתה רוצה,ומצד שני אף אחד לא מבין אותך ובטח שלא מקבלים אותך,כפי שאתה, נכון זה קשה זה לא קל, רוצה עצה? תנשום עמוק עמוק עם כל הקושי, תמשיך להשקיע בלימודים, ותגיע לגיל 18 שבו אתה עומד ברשות עצמך ואז, תוכל להחליט מה לעשות אים לעזוב את הבית ולנתק קש/ר? לפחות למדת והשקעת בלימודים יהיה לך קל יותר להמשיך ללמוד או למצא עבודה או לשלב בין השניים, אם לא השקעת בלימודים?- יהיה לך קשה יותר,ואתה תצטער, אתה צריך לחשוב ולהיות ריאלי- איך תתפרנס? איך תמשיך ללמוד? וכו,, ומצד שני קשה לך להיות בסביבה כך כך מתנגדת, זה המחיר שכדאי לך לשלם היום >>> בשביל עתיד יותר טוב, במקביל- אולי יש מקום לנסות ולהפגיש את ההורים עם עובדת סוציאלית מהאזור שלך.? אולי היא תוכל לפתוח את הנושא- ולקשר אחר כך לאחת האמהות כאן בתהלה - שידברו עם אמא? יש כל מני דרכים שאפשר לחשוב עליהן, הכי חשוב: אל תזיק לעצמך, ואל תנתק קשר עם הבית אתה תצטער על כך בעתיד, אם תרצה שלח לי מסר אישי ונמשיך משם, שיהיה לך בהצלחה אתה צריך המון סבלנות, ואני מקווה שתהיה לך
 

Xboy123

New member
תגובה:)

תשמע גם אני לא בעד לברוח מהבית, מאותן סיבות ריאליות.. בערך כסף, פרנסה לבית, וכו'. אם היה לי מספיק כסף והייתימספיק עצמאי לגור לבד הייתי בורח. ו.. אני חשבתי על להפגיש את אמא שלי עם גורמים כאלה.. התחלתי ביועצת.. וזה לא עזר. היועצת המליצה על פסיכולוג.. אמרתי לאמא שלי שאני רוצה פסיכולוג. ואמרתי לה שפסיכולוג יתמוך בי.. שלא תחשוב שהוא ינסה לטפל בהומוסקסואליות שלי כדי למגר אותה.. וכנראה הי הפנימה את זה ובגלל זה היא לא רוצה כבר שאלך לפסיכולוג.. זה בלתי אפשרי :\
 

טליאמתי

New member
../images/Emo24.gif

ראשית, אתך בקושי. הורים זה מוסד קשה לפעמים. אנחנו (ההורים...) רואים את הילדים שלנו בראיה מסויימת, בונים עליהם תקוות ומצפים שאתם (הילדים) תעמדו בהן. הכל טוב ויפה עד שיש חריגה, אם בהתנהגות, בלימודים, ואפילו במקרים קיצוניים: שימוש בסמים או הגררות לפשע. אתה לא במצב הזה. בכלל לא. מה בסך הכל אתה רוצה? שיקבלו אותך כמו שאתה ולחיות כך, כמו שאתה. הרצון שלך טבעי לגמרי ומצד שני הורייך רואים זאת כחריגה מציפיותיהם. התסכול שלך ברור ונשמע מכל מילה יחד עם זה לדעתי, תן להם ולעצמך את הזמן שלהם. אני מאוד מקווה שכשהם יצליחו לראות שה'שוני' שלך (מבחינתם כמובן) הוא פשוט חלק ממך, הם יקבלו את זה. בכל מקרה, מסכימה עם מיקי, כרגע אתה במצב שלא מאפשר לזרוק הכל ולצאת לחיים עצמאיים. תבנה את עצמך, תראה לאן אתה הולך בחייך ואם עד שתהיה סגור עם עצמך בעניין העתיד, לא יהיה שיפור בבית...רק אז עשה את הצעד של ניתוק. אל תחפז. א. מפני שאתה עדיין צעיר לזה. והתוצאה עלולה להיות הרת גורל בשבילך. החל בתנאי מחייה שעלולים להיות קשים מנשוא וכלה בהתנתקות מהמשפחה שגם היא לא דבר פשוט בכלל. ב. מפני שאולי (ואני מאוד מקווה שכך יהיה) אולי עד אז הורייך יעשו צעד עם עצמם ואז הרווח יהיה של כולכם. מאחלת לך בהצלחה ושיהיה רק טוב ומהר.
 
למעלה