אל תזלזלללללללל
סיפור עממי מאוקראינה היה היה פעם דוב ענק שחי ביער עבות. שחצן גדול היה הדוב הזה, ומאחר ולא היה אריה ביער הזה – החשיב הדוב את עצמו למלך היער. פעם אחת, בעודו שוכב לו פרקדן מתחת לעץ אלון עבות, אחזה בו תנומה, ועל אף שהיה רעב כי לא אכל מאומה באותו יום, היה עצלן מכדי לקום ולחפש לעצמו אוכל. "קודם אישן קצת" אמר לעצמו, "ואחר כך אצא לחפש טרף". סנאי קטן שקיפץ לו מענף לענף בצמרת העץ, הפריע לו קצת לישון, אך הדוב כבר היה מנומנם ולא רצה לעשות מאמץ הכי קטן כדי לגעור בסנאי שילך לשחק במקום אחר.. לפתע, קפץ הסנאי על ענף שכנראה נרקב ונשבר ולא החזיק את משקלו. הוא נחת ישר לזרועותיו של הדוב המנמנם. זה התעורר בין רגע, וחייך לעצמו בהנאה: "בחיי שיש השגחה עליונה! גם כשאני מתעצל ללכת לחפש אוכל, האוכל מגיע אלי ישר לידיים!" התרומם הדוב מרביצתו והתכונן לנעוץ את שיניו בסנאי. הסנאי המבוהל החליט לנסות להתחנן על נפשו: "היי דוב, חוס עלי. אל נא תאכל אותי. שחרר אותי, תן לי ללכת. אולי ביום מן הימים אוכל להיות לך לעזר. אני אחזיר לך תודה!" הדוב, שהחזיק מעצמו שליט היער הכל יכול צחק צחוק גדול. מרוב צחוק התרופפה אחיזתו, והסנאי הצליח לחמוק מזרועותיו ולטפס על ענף גבוה. הדוב כעס מאד, ואחרי שכבר היתה לו ארוחה מן המוכן בידיו, ופתאום נעלמה – הרעב הציק לו והוא היה חייב לקום ולחפש טרף. בטרם הרחיק הרבה מן המקום, ראה לפתע על האדמה נתח בשר יפה. מבלי לחשוב פעמיים, עט על הבשר, ונתפס במלכודת שהניחו ציידים. "איזה יום ביש מזל יש לי היום!!" מירר בבכי, והחל להשמיע נהמות רמות ולנסות להשתחרר מכבלי המלכודת. הסנאי, ששמע את הנהמות, רץ לראות מה קרה. "הו, הו, דוב גדול... ראה איך נפלת!!" אלא שהסנאי, תחת לנטור לדוב טינה, החליט לעזור לו. ניגש אל החבל העבה של המלכודת, והחל לכרסם אותו בשיניו החדות. תוך דקות התפורר החבל ונקרע, והדוב יצא לחופשי. מיהר הסנאי לברוח מן המקום, כי על אף שהציל את חייו של הדוב – לא היה בטוח שהחיה האימתנית והרעבה הזו לו תודה על כך. ממקום מושבו על אחד הענפים הגבוהים קרא אל הדוב: "אתה רואה, דוב שחצן! אל לך לזלזל בקטנים וחלשים ממך! בכל יצור יש תמיד לפחות משהו אחד שיכול להיות לעזר לאחרים!"
סיפור עממי מאוקראינה היה היה פעם דוב ענק שחי ביער עבות. שחצן גדול היה הדוב הזה, ומאחר ולא היה אריה ביער הזה – החשיב הדוב את עצמו למלך היער. פעם אחת, בעודו שוכב לו פרקדן מתחת לעץ אלון עבות, אחזה בו תנומה, ועל אף שהיה רעב כי לא אכל מאומה באותו יום, היה עצלן מכדי לקום ולחפש לעצמו אוכל. "קודם אישן קצת" אמר לעצמו, "ואחר כך אצא לחפש טרף". סנאי קטן שקיפץ לו מענף לענף בצמרת העץ, הפריע לו קצת לישון, אך הדוב כבר היה מנומנם ולא רצה לעשות מאמץ הכי קטן כדי לגעור בסנאי שילך לשחק במקום אחר.. לפתע, קפץ הסנאי על ענף שכנראה נרקב ונשבר ולא החזיק את משקלו. הוא נחת ישר לזרועותיו של הדוב המנמנם. זה התעורר בין רגע, וחייך לעצמו בהנאה: "בחיי שיש השגחה עליונה! גם כשאני מתעצל ללכת לחפש אוכל, האוכל מגיע אלי ישר לידיים!" התרומם הדוב מרביצתו והתכונן לנעוץ את שיניו בסנאי. הסנאי המבוהל החליט לנסות להתחנן על נפשו: "היי דוב, חוס עלי. אל נא תאכל אותי. שחרר אותי, תן לי ללכת. אולי ביום מן הימים אוכל להיות לך לעזר. אני אחזיר לך תודה!" הדוב, שהחזיק מעצמו שליט היער הכל יכול צחק צחוק גדול. מרוב צחוק התרופפה אחיזתו, והסנאי הצליח לחמוק מזרועותיו ולטפס על ענף גבוה. הדוב כעס מאד, ואחרי שכבר היתה לו ארוחה מן המוכן בידיו, ופתאום נעלמה – הרעב הציק לו והוא היה חייב לקום ולחפש טרף. בטרם הרחיק הרבה מן המקום, ראה לפתע על האדמה נתח בשר יפה. מבלי לחשוב פעמיים, עט על הבשר, ונתפס במלכודת שהניחו ציידים. "איזה יום ביש מזל יש לי היום!!" מירר בבכי, והחל להשמיע נהמות רמות ולנסות להשתחרר מכבלי המלכודת. הסנאי, ששמע את הנהמות, רץ לראות מה קרה. "הו, הו, דוב גדול... ראה איך נפלת!!" אלא שהסנאי, תחת לנטור לדוב טינה, החליט לעזור לו. ניגש אל החבל העבה של המלכודת, והחל לכרסם אותו בשיניו החדות. תוך דקות התפורר החבל ונקרע, והדוב יצא לחופשי. מיהר הסנאי לברוח מן המקום, כי על אף שהציל את חייו של הדוב – לא היה בטוח שהחיה האימתנית והרעבה הזו לו תודה על כך. ממקום מושבו על אחד הענפים הגבוהים קרא אל הדוב: "אתה רואה, דוב שחצן! אל לך לזלזל בקטנים וחלשים ממך! בכל יצור יש תמיד לפחות משהו אחד שיכול להיות לעזר לאחרים!"