דמעה קפואה
New member
אל תוותר על עצמך
כמו ניצן ירוק פורח בין אבני המדרכה כמו גשם זלעפות לכמה רגעים בקיץ כמו כל הטעויות שיעשו אותי שמח..
המון זמן לא הייתי פה.. 3 שנים? משהו כזה.. ובטוח שהתחלף פה דור או שניים, מוזר לרשום פה שוב, רק במקרה הגעתי לאתר תפוז ונתקפתי געגועים כמובן שהכול שונה, הכרתי פה את אחד החברים הכי טובים שהיו לי אי פעם, ואיבדתי אותו בגלל שהוא לא הצליח לראות מאחורי הדמעות שיש יופי בעולם שהוא יפה כמו שהוא כל המכלול שלו, האופי המדהים שלו החיוך שלו העיניים הרגישות... אני מקווה שגם אצלכם יש פגישות ותמיכה מחברי הפורום. אני כותב פה אולי בשביל סגירת מעגל ואולי סתם כי זה חודש של חשבון נפש וחלק גדול מהחיים שלי הפורום הזה נשם ממני. אני יודע שזה קשה להיות הומו (בתור הומו שהתלבט והתחבט המונים של זמנים..) ואני כותב את זה בשביל אותו נער שמגלה את עצמו, בלי לפגוע באף אחד לא הנערים שמשלימים עם עצמם שחיים במרכז ושהשכן שלהם גיי, הדוד שלהם גיי ויש להם לפחות 2 חברים בכיתה שהם חושדים בנטיותם המיניות. אני כותב את זה בשביל הנער שחושב שהוא לבד בעולם, שמרגיש שמר גורלו ושזה פשוט קללה, אות קין שהוא הולך לשאת עד סוף חייו האכזריים,כמה שעצוב לך כרגע ואתה מרגיש לבד בעולם, שאף אחד לא מבין אותך,שאתה שונה מכולם.. אתה צריך למצוא את הכוח בנשמה שלך בלב שלך שישאיר אותך בחיים, היעד שתציב לעצמך מטרה שתתן לך טעם בחיים.. הוא היה צריך להיות פה איתי להתבגר איתי, להבין שהחיים חשובים שיש לו עוד המון לגלות לאהוב, לצחוק,ללמוד.. להיות הומו זה קשה בעיקר למי שמגלה את עצמו למי שלא נחשף לקהילה שהסביבה שלו לא נאורה שהוא עטוף בעולמם של סטרייטים שהוא מלקט ידע על התחושות המוזרות והמחשבות השונות שלו בשעות הקטנות של הלילה, מרכיב פזל בחושך וממהר לפרק אותו עם בו האור. אתם רק בתחילת המסע שלכם ולכל אחד יש את המסע המיוחד שלו, אל תתנו לאף אחד לגרום לכם לא להנות מהמסע שלכם. אל תתנו לאף אחד לגרום לכם להרגיש פחות טובים, אל תנסו להיות דומים תהיו אתם, אני לא מאמין שה"גאווה" שלנו נובעת מדגלים וולגריות ואנשים עם פה גדול שצועקים וצועקים, הגאווה שלי היא האמונה שלי בעצמי, שלמרות שהרגשתי בהתחלה שאני הכי רחוק מהיעד ששאפתי להגיע אליו, גילתי שבעצם היעד שלי הוא שונה ממה שחשבתי שאני רוצה ושאני כל יום מתקרב עוד טיפה ליעד החדש טיפה טיפה..
הייתי רוצה שתהיה פה לראות, להרגיש, לחיות..אתה כבר לא איתנו אבל אני יודע שאתה לא מת, אף אחד לא יכול באמת להעלם.. הרי השארת לי כ"כ המון שזה לא אפשרי שלא תהיה איתי בכל צעד של חיי. אני מקווה שמישהו אפילו אחד שאין לו כינוי גולש אלמוני ידע את זה יבין ששווה לו במקום לסיים את המסע שלו לתת צאנס לחיים, לא להיכנע ולהלחם על מה שמגיע לו, להיות מאושר.
כמו ניצן ירוק פורח בין אבני המדרכה כמו גשם זלעפות לכמה רגעים בקיץ כמו כל הטעויות שיעשו אותי שמח..
המון זמן לא הייתי פה.. 3 שנים? משהו כזה.. ובטוח שהתחלף פה דור או שניים, מוזר לרשום פה שוב, רק במקרה הגעתי לאתר תפוז ונתקפתי געגועים כמובן שהכול שונה, הכרתי פה את אחד החברים הכי טובים שהיו לי אי פעם, ואיבדתי אותו בגלל שהוא לא הצליח לראות מאחורי הדמעות שיש יופי בעולם שהוא יפה כמו שהוא כל המכלול שלו, האופי המדהים שלו החיוך שלו העיניים הרגישות... אני מקווה שגם אצלכם יש פגישות ותמיכה מחברי הפורום. אני כותב פה אולי בשביל סגירת מעגל ואולי סתם כי זה חודש של חשבון נפש וחלק גדול מהחיים שלי הפורום הזה נשם ממני. אני יודע שזה קשה להיות הומו (בתור הומו שהתלבט והתחבט המונים של זמנים..) ואני כותב את זה בשביל אותו נער שמגלה את עצמו, בלי לפגוע באף אחד לא הנערים שמשלימים עם עצמם שחיים במרכז ושהשכן שלהם גיי, הדוד שלהם גיי ויש להם לפחות 2 חברים בכיתה שהם חושדים בנטיותם המיניות. אני כותב את זה בשביל הנער שחושב שהוא לבד בעולם, שמרגיש שמר גורלו ושזה פשוט קללה, אות קין שהוא הולך לשאת עד סוף חייו האכזריים,כמה שעצוב לך כרגע ואתה מרגיש לבד בעולם, שאף אחד לא מבין אותך,שאתה שונה מכולם.. אתה צריך למצוא את הכוח בנשמה שלך בלב שלך שישאיר אותך בחיים, היעד שתציב לעצמך מטרה שתתן לך טעם בחיים.. הוא היה צריך להיות פה איתי להתבגר איתי, להבין שהחיים חשובים שיש לו עוד המון לגלות לאהוב, לצחוק,ללמוד.. להיות הומו זה קשה בעיקר למי שמגלה את עצמו למי שלא נחשף לקהילה שהסביבה שלו לא נאורה שהוא עטוף בעולמם של סטרייטים שהוא מלקט ידע על התחושות המוזרות והמחשבות השונות שלו בשעות הקטנות של הלילה, מרכיב פזל בחושך וממהר לפרק אותו עם בו האור. אתם רק בתחילת המסע שלכם ולכל אחד יש את המסע המיוחד שלו, אל תתנו לאף אחד לגרום לכם לא להנות מהמסע שלכם. אל תתנו לאף אחד לגרום לכם להרגיש פחות טובים, אל תנסו להיות דומים תהיו אתם, אני לא מאמין שה"גאווה" שלנו נובעת מדגלים וולגריות ואנשים עם פה גדול שצועקים וצועקים, הגאווה שלי היא האמונה שלי בעצמי, שלמרות שהרגשתי בהתחלה שאני הכי רחוק מהיעד ששאפתי להגיע אליו, גילתי שבעצם היעד שלי הוא שונה ממה שחשבתי שאני רוצה ושאני כל יום מתקרב עוד טיפה ליעד החדש טיפה טיפה..
הייתי רוצה שתהיה פה לראות, להרגיש, לחיות..אתה כבר לא איתנו אבל אני יודע שאתה לא מת, אף אחד לא יכול באמת להעלם.. הרי השארת לי כ"כ המון שזה לא אפשרי שלא תהיה איתי בכל צעד של חיי. אני מקווה שמישהו אפילו אחד שאין לו כינוי גולש אלמוני ידע את זה יבין ששווה לו במקום לסיים את המסע שלו לתת צאנס לחיים, לא להיכנע ולהלחם על מה שמגיע לו, להיות מאושר.
