חוזרת מהורי, הילדים עוד בבית של הסבא. הגדול דה פקטו גר שם כבר שלוש שנים, קרוב לו לבסיס, הקטן טוב בלטפל בכולם.
מחר יום חדש. אני יודעת. נופל וקם, נופל וקם. אני שמחה שהכרתי אותו, שמחה שהיה חלק מהחיים שלי. מתחילה לעכל.
קודם כל,
חיבוק ענק.
זו דרך מחורבנת להתחיל את השנה ואני מאחלת לך שלא תדעי עוד צער.
שנית,
סיפור חייך נשמע מטורף ומרתק,
אני כל כך מעריכה אותך על היכולת להחשף ולשתף אותנו,
ושוב אני חייבת לאחל שאחרי כל שעברת- תדעי רק שמחות וחוויות טובות.
"עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה" נכון?
אני חיה על זה לא מעט זמן.
מנסה וטועה ונופלת ומצליחה.
קחי את הפוסט הזה ותפרקי אותו למטרות קטנות.
את תשיגי אותן.
אני מאמינה.
כך אני עשיתי שנה שעברה והשגתי כמעט את כולן.
אני שמחה לשמוע שזה עבד לך,
אני מאד מקווה שאני אצליח לעמוד במטרות שהצבתי לעצמי השנה..
(וגם אם לא בכולן, לפחות בכמה מהן. אני רוצה להגיע ליומולדת 30 עם איזה הישג באמתחתי..)