אלתרמן... קבליסט?

[shellyland]

אלתרמן... קבליסט?

שמעתי היום לראשונה תיאוריה פרשנית לשירי אלתרמן, שכנראה שכולם ידעו עליה חוץ ממני, המתבססת על כך שלמעשה הוא היה קבליסט בארון ושחלק גדול משיריו מתפרשים באופן הרבה יותר ברור אם קוראים אותם מתוך תפיסה קבלית. הביאו לי כדוגמא את "עוד חוזר הניגון". לא ממש הבנתי את הדוגמאות, ולצערי ידיעתי והבנתי ברזי הקבלה לא מאפשרות לי להסכים או להתווכח איתן, אבל אמרו לי משהו על זה ש"ניגון" "צמרות גשומות" ואפילו "נדנדות" יש להן משמעויות בתחום הקבלה שמסייעות להבין את השיר (לא לגמרי ברור לי איך). הנדנדות אפילו מתקשרות למוטיב ה"נאד-נד נאד-נד רד עלה עלה ורד" של ביאליק, שמסתבר שגם הוא נסמך על מוטיבים קבליים. כמו-כן, מספרים שאחרי מותו של אלתרמן ביקרו בביתו במהלך השיבעה הרבה מאוד חסידים, כנראה מכפר חב"ד (דוסים בעברית) ובדיעבד הסתבר שהוא היה נוהג לבקר שם לעיתים תכופות ואף ללמוד שם. היתכן? מי יודע לספר לי אם זה נכון, ואם כן, להעשיר אותי בפרטים נוספים?

 

[תופס עוגב]

צ´מעי שלי, יש הפתעות פשששש

לא הייתי חושב אבל אני מוכן להאמין. בכל אופן - את לא היחידה

 

[אייתלאדאר]

אבוי../images/Emo70.gif מכירה את תער אוקאם?

Occam´s Razor - העיקרון האומר, באופן כללי, שאם קיימים שני הסברים לאותה תופעה, ושניהם מסבירים אותה היטב במידה שווה, אזי ההסבר הפשוט יותר הוא, בדרך-כלל, הנכון. ובמלים אחרות: אם אפשר לפרש את שירו של ביאליק "נד-נד" בתור תיאור של משחק-ילדים, נדנדה, עם דימויים השאולים מעולם היהדות (והדת בכלל) של "שקילה במאזניים" של אנשים, "בין הארץ לשמיים"; ואם אפשר לחילופין לחפש בו משמעויות נסתרות ולאמר שהוא כלל לא מדבר על נדנדה וילדים, ולמצוא לכך הוכחות נסתרות בספרי הקבלה... אזי קרוב לודאי שהאמת היא שביאליק כתב את השיר כשיר-ילדים תמים, תוך הסתמכות על מאגר הדימויים העשיר שודאי הכיר כמי שעסק לא מעט במיתולוגיה היהודית. ייתכן שאפשר להלביש עליו עוד פירושים, אך לבוא ולאמר שזו היתה "כוונת המשורר"? אני בספק. אותו הדבר לגבי אלתרמן: איני מתיימר להיות יותר מאשר חובב, או מעריץ, של שירתו של נתן אלתרמן. איני מכיר את הביוגרפיה שלו על בוריה. אבל השיר "עוד חוזר הניגון" תמיד נשמע לי כשיר על הטיפוס של "ההלך", "הנודד" - זה שמשאיר מאחור את כל השייך לו, ו"ניזון" רק מאהבת הדברים הפשוטים: הענקת אהבה, ומשחקי ילדים, והטבע הירוק - שגם הסערות מהוות בשבילו רק חלק מנדודיו, ואינן פוגעות בו ("יעברו הברקים מעליך" - הסופה מלווה אותו אך לא פוגעת בו). בכל אופן, העמקתי יותר מדי - מה שאני מנסה לומר הוא, שגם אם יש לחלק מן הדימויים משמעות קבלית, הרי שיש להם משמעות גם בלי הקבלה, ולכן, לפי הכלל הפשוט של תער אוקאם, סביר להניח שאלתרמן לא התכוון ספציפית למשהו מיסטי-קבלי כשכתב את השיר. ייתכן מאד שהכיר את רזי הקבלה, אבל מכאן ועד שזירתה בשיריו? אני בספק, לפחות לגבי השירים שאני מכיר... זה נשמע לי מיסיונרי ומאולץ, מאד. הלא במידה שווה יכול מישהו לבוא ולהלביש ביאורים נוצריים על השיר (ומהן "כבשה ואיילת" אם לא רמז לדימוי הנפוץ של ישו בתור "השה" The Lamb?) ולטעון שהשיר הוא שיר-הלל לישוע הנוצרי. איחס. אשר לעיסוקו של אלתרמן עצמו בקבלה, מעניין איך רק עכשיו, שלושים שנה אחרי מותו, כשהקבלה הופכת "IN", נזכרים לספר שאלתרמן היה בעצם חובב-חב"ד. מריח לי לא טוב. וגם אם נניח לרגע שאלתרמן היה X או עסק ב-Y... איני יודע אם זה מכניס "משמעות" חדשה בשיריו. אלתרמן, ככל הידוע לי, גם היה שיכור ואלים לעתים קרובות (ותקנו אותי אם אני טועה!). האם זה שופך אור חדש על שירים כמו "פגישה לאין-קץ" או "ירח"? או, האם זה משמש הצדקה לשיכרות ואלימות? (כפי שאני חושד שמנסים לעשות עם מציאת אלמנטים קבליים בשירי משוררים - הנה, גם הם היו קבליסטים, בואו ונסו זאת גם אתם!) לא נראה לי.

 

[shellyland]

השה וההקבלה לישו ולנצרות הזכירו לי

שהסרט (המצויין) "דוגמה" נפתח בסצינה בה רואים את מאט דיימון המקסים, בתפקיד מלאך המוות, מנסה לשכנע נזירה תמימה ש"מעבר למראה" (הידוע גם כ"עליסה בארץ המראות") הוא בעצם מניפסט נגד הדת המאורגנת. הדוגמאות שהוא מביא משעשעות בערך כמו דוגמת ה"שה" שלך. שווה צפייה.

 

[טוב]

האם תוכל להאיר את עיני

מה מקור הביטוי תער אוקאם (אף שזהו

רציני)

 

[עופר ב.ה]

עוד ../images/Emo32.gif

העיקרון הזה לא כה פשוט ואינטואיטיבי כפי שנראה. הוא משמש יותר כ"כלל אצבע", והוצגו מספר טיעונים בעדו, אבל בהחלט אין חובה לקבל אותו.

 

[אייתלאדאר]

ptr x 3* לגבי תער אוקאם

(כלומר, שלושה קישורים)

 

[תנאית]

אכן, ניתוח מוצלח למדי

ובהסתמך על שירים נוספים של אלתרמן ההנחות שהנחת על "ההלך " ועל "ההנאה מהדברים הקטנים " יכולים לקבל אישוש רב , למשל ב :"הרוח עם כל אחיותיה " ועוד שירים שאני לא זוכרת כרגע את שמם המדויק . בכל מקרה גם לדעתי שורה כמו " והדרך עודנה נפקחת לאורך " לא יכולה להיות מיסטית וגם לא צריכה להיות , מהסיבה היחידה שהיא אוצרת מספיק קסם בפשטותה...

 

[שקמי]

יש ספר ששכחתי את שמו.

אבל בטח כמו תמיד כאסיים לכתוב את ההודעה אזכר. כתבה אותו סופרת דתיה מעפרה. רצוא ושוב. וואלה, ככה זה נקרא. (כל פעם אותו סיפור..). רצוא ושוב. זה קובץ סיפורים שאם הייתי זוכרת אותו הייתי מביעה עליו דעה. אבל אני לא זוכרת אף סיפור ממנו. רק אחד שהיא העלתה בו רעיון לפרש את פגישה לאין קץ מתוך מוטיבים קבליים. מעניין אין ספק. שווה הצצה ואף יותר.

 

[שקמי]

נדמה לי שהמחברת היא מירה מגן.../images/Emo35.gif

 

[לייזער]

"לפניך תאומים"

שם ספרה של ד"ר שושנה צימרמן שטוענת ששירי אלתרמן מתפרשים בשתי פנים- חילוניות ודתיות. שיר זה עצמו מדבר באופן די ברור על הצד ה´חילוני´ שהמית את ´בנך יחידך אשר אהבת´- הצד הדתי. לדברי צימרמן לא זו בלבד שהוא משתמש במוטיבים קבליים ודתיים אחרים אלא שהוא מדבר בשיריו על אלוהים. דוגמאות: פגישה לאין קץ- "כי סערת עלי..."- זה השכינה המסומלת בקבלה באות ה´- "...הא לך". אליה קורא המשורר שלא תתחנן אל הנסוגים מגשת. "טוב שאת לבנו עוד ידך לוכדת... אל תניחי לו שיאפיל כחדר בלי הכוכבים שנשארו בחוץ"- בלי החויה הדתית. ישפוט כל אחד האם שיר זה מדבר על אהובה בשר ודם/הטבע או על השכינה. אכן אלתרמן היה קשור בילדותו לחסידות חב"ד ולפי טענתה עוד חוזר הניגון- החסידי- שנזנח לשווא.

 

[אייתלאדאר]

"שם לוהט ירח כנשיקת טבחת"

איזה הסבר דתי-חסידי אפשר לתת לשורה הזו? זה דימוי שמתקשר (אצלי לפחות - אני מוזר?) כל-כך חזק לתאוות-בשרים, שאני לא רואה איך אפשר להפוך אותו למשהו דתי - זה מגוחך כמעט כמו הפיכת "שיר השירים" לטקסט דתי. ובלי קשר, השורה הבאה: "שָׁם רָקִיעַ לַח אֶת שִׁעוּלוֹ מַרְעִים" - אחד הדימויים היפים ביותר שכתב אלתרמן. תמצית הגאונות שלו במשפט אחד קצר, לטעמי.

 

[shellyland]

דוקא זה? תמצית הגאונות?

מעניין. אני איכשהו תמיד נתתי לשורה הזאת לעבור לידי. תודה שגרמת לי להתעכב עליה.

 

[תנאית]

ועוד שורה מ ד ה י מ ה:

"רק הרעם אי-שם עוד גורר רהיטים" תנאית חושבת שאלתרמן אלוף המטאפורות ולא מוכנה שיהרסו לה אותו עם רעיונות משיחיסטים(אם כי היא מודה שהרעיון מעניין למדי..)

 

[לייזער]

לכל מי שחושב שצימרמן היא מ´ערכים´

אז לא. ככל הידוע לי היא קיבוצניקית לא דתיה