אלתרמן במטולה

[טללי בוקר]

אלתרמן במטולה

יום שלישי הקרוב ב-20:00 בבניין הספריה (בית הראשונים) ערב עם השחקנית ענת זיביל והמוזיקאי נתן סלור יכלול שירים של אלתרמן, קטעים מ"פונדק הרוחות" ו"אסתר המלכה" וקטעים ביוגרפיים שלו.

 

[גנגי]

המשיח הגיע?

תחיית המתים בעיצומה?

 

[טללי בוקר]

את עושה את עצמך שאת לא מבינה?

יום שלישי זמן עתיד לא יכול להיות ש"המשיח הגיע" הוא לכל היותר יגיע. איזה מזל...

 

[lexigali]

נתן סלור הוא נכדו של אלתרמן

(בנה של תרצה אתר)

 

[קלה ונחרצה]

פגישה לאין קץ

הייתי במפגש כזה לפני כחודשיים. היה ערב עם נופך מיוחד: גם לשמוע את ה"נכד של", וגם להנות מהקטעים ששיחקה אסנת (ולא ענת) זיביל. תהנו.

 

[shellyland]

יצאת משם עם איזו תובנה חדשה

או אינפורמצייה מעניינת על האיש?

 

[קלה ונחרצה]

"האיש הזקן"

נדמה לי שאפשר לתמצת מה ששמעתי באותו הערב מפי ד"ר שושנה צימרמן, בעזרת ההסבר שהיא הביאה למילים הבאות: "עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא..." אלתרמן למד בצעירותו בעולם הישיבות, והיה מחובר לעולם הזה, למרות שלא דיבר על כך בגלוי. עד כדי כך פרט זה היה עלום, שרק בשנים האחרונות סופר לנכדו, נתן סלור שהוא צאצא ישיר לשושלת רבני חב"ד. ונתן ג'וניור קצת נבהל, ושאל: "אז מה זה אומר" (בחשש שעוד מעט יערך טקס ההכתרה). ואז נרגע. כשהבין שלא יכפו עליו מעמד שכזה. וזהו הניגון (ול"ניגון",כידוע, יש משמעות רבה בעולם החסידות). הניגון חוזר, למרות שחשבת שזנחת. זנחת לשווא. ולא. ממש לא היה נשמע באותו הערב שיש איזשהו רצון לנכס את אלתרמן לעולם ההוא. ואני אמשיך לאהוב הביטוי "טיסת נדנדות".

 

[אלעד2]

אלתרמן ואלוהים???

מה פתאום? אני מזכיר לך שמדובר באדם רציני.

 

[בניא]

הקלירקל הקטן / נ. אלתרמן

א להורים חופשיים - זוג מוכר לי מאוד - נולד ילד חמוד וחופשי בדעות. אך בטרם הילד עמד על רגליו כבר הרגישה האם והרגיש גם האב כי בזה התינוק, במין דרך פטאלית, נשתרשה נטיה חזקה קלריקלית! ערב-ערב שאל הוא, אותו קלריקל, מה למטה ומה בשמים מעל, מי המציא כוכבים להאיר בלילות מי יושב ברקיעים המלאים אורה, מי מוריד הטללים? וכמו-זה שאלות של אנשי המאה השחורה. אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה, לעמוד איתנים למול כל פרובוקציה וענו לו בנחת תשובות ביאולוגיות, פיזיות, חימיות, אנטרופולוגיות. ב ומובן שהאב גם האם, שניהם יחד, עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד. לא לשוא! יום אחד, את הוריו הבוהים, הפיליסטר שאל אם יש אלוהים. נדהמו אם ואב והחלו לחזות: איך הגיעה אליו השמועה הלזאת? והובא לשיחה משפחתית זה הסעיף, והוחלט: זאת סיפר לו הסב שבצריף. אך הסבא נשבע בדמעות שליש, שאת זאת השמועה לא סיפר הוא לאיש. ובזמן התפילה כה נזהר הוא כל יום שנכדו לא יגש אליו חס ושלום. והינו מתפלל בנשימה עצורה, שנכדו לא ישמע את השם הנורא. והצריף הוא סגור ואטום בתכלית, שנכדו לא יראהו עטוף בטלית. ג ועלתה הצעה אז: לקראת הבאות להגן על הילד מפני השפעות. ולשמור את נפשו הרכה ופתיה מגורמי תעיות ותהיה. אך היה שם חבר הגיוני ומיושב שאמר בלי לחזור פעמים: לשם כך יש לקום ולהסתיר מפניו קודם כל אדמה ושמים. כל כוכב הוא לילד כמין פרובוקטור אך בזה העולם הסוער וניתך שום מרכסיסט לא גל עוד בתוך אינקובטור ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך. קצת עלוב ייראה המרכסיסט שיחרוג מקופסת חינוכו, מעוטף כאתרוג. לוחמים ותיקים! אב מורה ומורה! אל תהיו פוחדים כה מעין הרע! ד חוץ מזה שכחו השוקלים-ודנים שגם המה היו קלריקלים קטנים, ואסון לא קרה, יש דואג ומרחם: הם גדלו אפיקורסים, ברוך השם.

 

[yehuda winer]

איך אני מקנא!!!