מפרסמת+נצל"ש
הנה השיר ובעקבות כך אגיע לעוד משהו: "חברים": אני אוכל להדחיק את זה אולי גם לצעוק אני יכולה לשמוע אתכם מזכירים לי מרחוק רחוק. אני יכולה להתעלם כמו שאני בוחרת לפעמים. אני יכולה להצטרף ולבכות בכי תמרורים. אני יכולה להצטער, להתבלבל, לברוח אני יכולה להתחרט אבל זה לא מה- שייתן לי את הכוח. אני יכולה בעצמי! לבחור למי להקשיב. אני יכולה לפסול את כול אלו שמערערים אותי ולהזיז את כול אלו שהולכים כנגדי. כי רק אלו, שבאמת יעודדו ורק אלו, שתמיד לצידי יהיו ואת כול אלו שיראו לי את תבונתי ואת החוכמה בבחירת הדרך שלי. אותם אבחר. אחד אחד כי אלו החברים שכול אחד היה רוצה שיהיה לו בצד. --------------------- ומהשיר אני מגיעה לעוד משהו- אולי אני קצת דרמטית עם כול הסיפור הזה אבל אני שוב עסוקה, בפסיכומטרי הפעם , כן, הקורס תופס לי האמת את רוב החיים ואני מסתכלת ולא מוצאת זמן או כוח [האמת] להגיב. אז אני מתנצלת ואתם ראויים להתנצלות זו. אז זה שיר שדיי מדבר על זה-על כך שכול החברים הולכים לים, מבלים, ואני לומדת, דווקא כול הקבוצת חברים שאני נמצאת בה לומדים אבל עדיין, מלא אנשים מסביבי או שמספיקים את כול השיעורים בזמן או שאלו אנשים שלא בקורס והם פשוט מבלים. השיר הוא בעיקר אחרי וויכוח עם חברה שלי שאני צריכה להוכיח לה שאני עדיין עושה "חיים" והיא אמרה שלא. אח"כ הבנתי שהיא אמרה את זה מכעס בגלל שלא יוצא לנו להיפגש, וזה חבל. אז זה מה שהיא אמרה, אני חושבת שאני מוצאת את הזמן שלי, אני פשוט לחוצה, ואני רוצה לעבור את הקורס בסבבה כמו שהמנחה שלי אומר, אבל זה קשה, מתיש, מייאש המון וטיפה מעצבן, אבל אני כבר כאן, אז אני מנסה כן ללמוד הרבה ולהשקיע. אז זהו, הוצאתי ,גם בשיר וגם כאן, את הכעס הלא באמת צודק [לדעתי] ואני אחזור לי עכשיו לשיעורים. תודה על הקריאה.
