"אלכס חולת אהבה" -

[סורנטו]

"אלכס חולת אהבה" -

גם אם זה לא מעניין משהו, אני כותבת שאני במשבר, חשבתי שאתגבר אבל ככל שאני רואה אותו יותר, לא יכולה להשתחרר. תמיד כשנפגשנו, היה הכי כיף בעולם, צחקנו, פלרטטנו, עשה לי מוטיבציה, הזמין אותי הביתה, ידעתי שאקבל עזרה היכן שיהיה קשה, למדתי לאהוב אותו, קצת יותר מהדרך שלו אמנם אבל אני חושבת שהצלחתי לתת את האמון שאני לא אצפה למגע פיזי. היה לי כיף ומספיק לראות אותו, לדבר ולהרגיש חיבה כלפיי. בטפשותי, שברתי את הכלים אני שוברת את הראש שלי מה קרה בדיוק ומאיזו נקודה. הייתי נודניקית, לא הסתפקתי וכל הזמן עשיתי השוואה בינו לבין מנחים אחרים, אני מזכירה לו כל הזמן (עכשיו פתאום הבנתי אני חושבת) איך מנחה מסויימת מקדישה לי עזרה יותר ממנו (אולי נפגע מזה, זה כמו להגיד: המאמץ שלך לא שווה לא?"), באיזה שהוא שלב אמר: "כולם עוזרים לך, את ילדה גדולה ולא נעים לי יותר לעזור לך" והתחלתי להתחנן כמו טפשה... עכשיו אני מצטערת ורוצה להחזיר את הגלגל, לא יכולה לעמוד בזה. אני אוהבת אותו כל כך ועצוב לי וכבר אין את הידידות הזו. כמעט פתחתי איתו בשיחה היום כשהתישב על ספסל בהפסקה ואני נגשתי ושאלתי "אפשר לשבת?" הוא אמר "כן" וזהו. התפלצתי מהשקט שהיה כרבע שעה כשהתישבנו זה לצד זו מרחק חצי מטר בלי שנביט או נדבר כמו שני מתאבנים עד שהתחיל השעור. קשה לי ובא לי להתקשר, לכתוב לו פתק, לכתוב לו מייל, להתנצל או להסביר אבל לא מעיזה פן יהדוף אותי שוב. אין לי כוח לזה ואני חושבת שאני מאוהבת בו עדיין. אוף, לא רוצה לוותר עליו מה יהיה? כתבתי להתפרק וסליחה שאני מטריחה עם הספור שלי

 

[בופיק]

היי סורנטו,

מה שלומך? אני לא הגיב עכשיו בהרחבה מפאת קוצר זמן... אבל חשוב שלי תרגישי נוח כאן בפורום ולא תחשבי שאת מטריחה אותנו עם הסיפור שלך, תפרקי, תוצאי, תשתפי ותרגישי נעים ונוח זה המקום..... בופיק

 

[סורנטו]

תודה! מרגישה דחויה ולא יכולה לתפקד.

 

[סורנטו]

לא יכול להיות שהתהפך כך בבת אחת מכזה מרצה

חמוד שרצה לעזור לי לכזה אנטי וקשוח. באותה סיטואציה חברה של 30 שנה, החליטה שלא מתחשק לה להקשיב לי כי זה כבד עליה (תמיד כשהייתה לי בעיה התנערה) אז ניתקתי את הקשר כי היא עבורי אפיזודה, סתם אחת שלא הייתה מעולם חברה אמיתית וגם כתבתי לה מייל על כך, יותר לא מעניינת ואין לי בעיה איתה, יש לי חברות אחרות (מעט, הנושא בכל זאת רגיש כי אני נשואה) שאני משתפת ולא רוצה להיות נודניקית. עשיתי את הטעות עם המרצה המקסים שלי שהיה כל כך נחמד איתי למרות שבהתחלה נלחץ כשלא חשב שאני יודעת שהוא הומו, כעת אני מכה על חטא! חבל שהתקשרתי אותו יום שישי, חבל שביקשתי עזרה ולחצתי, אני חושבת שהרגיש ששלטתי ברצונות שלו, או אולי הקיטורים שלי על מנחים אחרים אחרי שאמרתי שהעזרה שלו הכי חשובה לי. הוא אמר ברוח הסערה שלי משהו כמו: "אם דברים לא מסתרים כפי שאת רוצה-שוברת כלים" במבט לאחור, זה היה נכון ואני מכה על חטא. קשה לי לזכור שאמר לי: "...כבר לא רוצה לעזור לך, לא נעים לי, לכי למנחים אחרים אני רואה שיש לך עזרה מהם" כשאמרתי:.., אני מרגישה דחויה, הוא רק אמר: "מצטער". כשהיינו ביחסים טובים, הייתי זורקת לו בהפסקה בצחוק ממתק מהקפיטריה כשישב על הספסל במרפסת וממשיכה ללכת, חשבתי לעשות את זה כשאראה אותו פעם הבאה, פוחדת שידחה אותי.... למה זה היה צריך להיות כל כך בוטה מצידו? כמה מרגיש רע היה אתמול כשישבנו קופאים במקומותינו על אותו ספסל בהפסקה במרחק נגיעה מבלי להתיחס זה לזו, כאילו כלום. הייתי נסערת בפנים, כמעט פניתי אליו אבל עם כל הסערה שהייתה בפנים, התאפקתי. רוצה שידבר איתי חזרה, קשה לי. אשלח לו מייל? אתקשר? אסמס? אולי להמתין לשעור הבא ולגשת אליו כאילו כלום? לזרוק לו ממתק? לשאול סתם משהו? אבל אם ידחה אותי שוב? מתאים לי לשבת בבית בין הסירים בתוך הקונכיה שלי וזהו.

 

[yosef 30]

בוקר טוב לחולת האהבה ../images/Emo13.gif.

הי סורנטו. אני מאוד מבין את רגשותייך ומבין את הקושי שלך בשלב זה. להחזיר את הגלגל אחרוה אנחנו לא יכולים - אך ליצור גלגל אחר את זה אנחנו כן יכולים. אולי כדאי להעניש את עצמך סורנטו ולחשוב מה באמת היית רוצה שייקרה. מה את למדת על עצמך מתוך ההתנסות הזאת. לא פעם אנחנו שמים לעצמנו רגליים, ונשמע שאכן זה מה שעשית. מדוע להשוות בין אנשים אחרים - מדוע להשוות בין מרצה כזה או אחר.

נשמע שאת קיבלת אהבה, מה שהרבה זמן לא קיבלת לפי מה שאת משתפת אותנו. אולי היה לך קושי להכיל את אותה אהבה, ואולי ההשוואות באו בכדי "לבקש" ממנו עוד אישורים או עוד זמן נוסף יחד איתו. את יכולה לשבת ולהלכות את עצמך, אך אני לא רואה איך זה באמת ייקדם אותך לעבר השלמה פנימית. עד שאת לא תביני את דפוסי ההתנהגות שלך ומה הם משרתים אצלך - יהיה לך קשה להמשיך הלאה. את תמשיכי לחזור על אותם טעויות. קיבלת אהבה, תשומת לב, אהדה, חיבה אמפטיה - ואולי הצורך להשוות היה על מנת לקבל יותר. או לקבל אישור חזק יותר על היותו באמת מחבב אותך (אולי את רצית לשמוע שהוא אוהב אותך). ברגע שאדם מקבל ביקורת מהסוג הזה, למה שהוא יירצה להמשיך לתת לך אם את כל הזמן משווה אותו. אם הוא מרגיש שמה שהוא נותן לא מספיק - אז....הוא שולח אותך לדרכך. אם יש טובים ממני ואת כל הזמן טורחת לומר לו את זה - למה שהוא יישאר

אני מבין את הצורך להתקשר - ומה תאמרי לו - תדברי כאילו כלום לא קרה. אז הוא יהיה חביב ונעים, אך זה לא יהיה אמיתי. ושוב את תמצאי את עצמך שפיספסת משהו - אולי תהיה לך הרגשה טובה לכמה זמן - אך זה יתפוגג כי בתוך תוכך את יודעת שלא באמת הבאת את עצמך. אולי את יכולה להמשיך במשחק - אך נשמע שלבחור זה כבר ממש לא נעים והוא החליט להזיז את מחייו. שבי עם עצמך, ואל תענשי את עצמך במחשבות או מה את יכולה לעשות. זו חייבת להיות תובנה הרהב יותר עמוקה מעוד "הארה" על ההתנהגות שלך. יש כאן דפוס שחוזר על עצמו. חווית אהבה, קיבלת אמפטיה, מה זה עורר אצלך

לאן זה לקח אותך

עד כדי שיכרון חושים וביטול או בחירה לא לראות שאותו אדם לא יכול לספק לך את מה שאת משתוקקת אליו. ואולי את עדיין לא מוכנה להכיל כלכך הרבה אהבה, אולי מאחר ולא חוויות כלכך הרבה זמן כזה ריגוש אז זה בילבל אותך.... אני מאמין שזה שיעור חשוב לחיים. ליצירת מציאות בריאה וטובה יותר. להתחיל ללמוד להכיר את עצמך ולמה את זקוקה בכדי להרגיש טוב עם עצמך ועם החיים. אני שמח שביקשת לשבת לידו, זו גם התחלה. לאט לאט. תתבונני עוד קצת בעצמך, ואז כשתהיי פחות נסערת יבואו התשובות וכך גם את תדעי מה לעשות. כרגע לפי דעתי זה לא הזמן לעשות דברים אחרים. חיבוק גדול

ויום מקסים יוסף.

 

[סורנטו]

תגובה ליוסף. אכן בשלב זה יש קושי במיוחד שאני

לא יכולה להמנע מלראות אותו (כבר אמרתי שהוא חתיך ולא רק לדעתי וכיף רק להביט בו? אז הנה אוף אחד). לא רוצה יותר ליצור גלגלים, כנראה לא מתאים לי לאהוב ולהיות נאהבת, לא יודעת להתנהג במצבים אלו. אני חושבת שאני באמת אדם מלחיץ והצורך שלי גורם לי לדרוש בלי אבחנה, כל כך נזהרתי בהתחלה, וכשהתגלה לי שהוא הומו, אמרתי לעצמי שאני מידי אוהבת ונהנית בחברתו מכדי לוותר, אז בנוכחותו ויתרתי על הנשיות שלי, אבל לפחות לא על הנשמה. זה נכון, השוויתי בינו לבין אחרים כי רציתי שדרך המשפטים האלה יבין שאני רוצה אותו יותר, רציתי אכן לקבל אישורים על ידי עוד זמן ולהבין שהוא מחבב אותי במיוחד. אני מבינה את דפוס ההתנהגות שלי אבל בדיעבד וזה לא שווה. יוסף, הוא אמר לי שבוע לפני כן-"אני אוהב אותך, באמת!" אבל לא האמנתי לו קישרתי את חוסר האמונה הזו לכך שהוא הומו וחשבתי איך? אבל אולי התכוון לאהבה מסוג אחר. עניתי בציניות פוגעת והתנצלתי והכל היה טוב אבל הנה שוב אכזבתי. כמה טפשה אני!!!!! רוצה להחזיר את ההדברות, מאוד במיוחד שאני יודעת שאני אשמה. האמת, העזרה שביקשתי מאחרים הייתה גם כדי להקל עליו (עזר לי המון ולא רציתי להפסיד אותו...בא לי בהפוכה) והוא כנראה ראה זאת אחרת כי כל הזמן אמרתי: ,אוהבת את הראש שלך, העזרה והאישורים שלך..." חשב ששיקרתי? מגעילה אני. אני חושבת שמאחר ולא חוויתי כזה ריגוש הרבה זמן, זה בלבל אותי. אני רוצה להחזיר את הגלגל... בא לי למחוק את אותו יום שישי הארור בשבילי. תודה על העצות וההקשבה, מקל באיזשהו אופן... יום טוב גם לך,

 

[מתקתק99]

וואוו...

בוקר טוב סורנטו, כבר מספר ימים אני שם לב שאת טעונה וכאילו הולכת לאיבוד עם עצמך. אני מבין שאת בסערת רגשות, אני מבין שאת מבכה את הקשר שהיה... אני מבין שאת חפצה ביחס (כמו אז) מהמרצה... ואני מבין גם שאת חפצה ומתרפקת על משהו שלא יכול לקרות... אבל מה נסגר איתך? תתחילי להתעורר ולהתאפס על עצמך ומיד !!! תפסיקי להעלות ניתוחים (בינך לבין עצמך) והשערות מה היה \ למה זה קרה וכדו'... תתחילי (עם כל הקושי) ליישם את ההצעות שקיבלת כאן. תשתחררי ושחררי ... את צריכה - חד וחלק - להתרחק ממנו !!! הגיע הזמן לנסות ולחזור למציאות מתוקה !!! לשקם את עצמך !!! אם אין לך את היכולת להתמודד עם עצמך...פני לגורם מקצועי. אשתף אותך במשהו אישי... אחד המנהלים שלי חיזר אחרי ושיגע אותי במשך תקופה ארוכה. אני השתדלתי שלא ליפול בשבי...אבל עם הזמן...נפלתי... בהתחלה זה היה נחמד...משעשע...מאתגר...סוד משותף... הבחור לא היה נעול על עצמו... היו ימים שהתעלם ממני טוטאלית... היו ימים גם שפגע בי...בדרכו שלו... והיו ימים ששיגע והטריף אותי עד כדי יציאה מריכוז בעבודה. ובסיפור הזה, לא שיתפתי שום עובד\ת ע"מ לשמור על דיסקרטיות - יותר בשבילו !!! אני גמרתי אומר, שאין לי ענין בקשר שכזה, זה לא בריא לי, והפתרון - לעזוב את מקום העבודה - או - לחתוך - להתנתק - להתעלם !!! עברתי איתו תקופה לא קלה כשהתנתקתי ממנו. הוא פקד את המשרד של מספר פעמים ביום, נכנס ויצא מבלי אומר, לפעמים היה זורק משפטים ע"מ לדובב אותי, ניסה להצחיק או להקניט אותי... ואני בשלי - לא עונה, נאכל מבפנים, מת לחבק ולנשק אותו... והיום...לאחר תקופה של מספר שבועות...הענין נרגע... קיים מתח כלשהו בינינו...אבל יותר טוב, נח ונעים לי במקום העבודה שלי. (סורנטו - הייתי מאוהב בבחור בטירוף ולא יכולתי לחשוף זאת בפני אף אחד...) למה להיכנס ל'מיטה חולה' ???!!! תהיי גיבורה ותכבשי את יצרך את הרגש שלך כלפיו. תתייחסי לזה כאל משהו מאתגר. כולם עברו \ עוברים \ ויעברו את זה !!! את לא היחידה !!! כאב מוכר וידוע !!! החוכמה - לא להתפרק אלא לאסוף את עצמנו ולהתרחק מ...אש... להפסיק להתרפק על העבר...אלא עם הפנים קדימה...לעתיד חדש ומרענן.

 

[סורנטו]

מתקתק היי, אני לא מאמינה שאני עוברת חוויה כזו

אני לא כזו צעירה ולא היה לי טוב בזוגיות שלי עם בעלי, נבגדתי ונבגדתי והייתי האשה הקטנה והמתוסכלת שרק טיפלה בבית ובילדים ובתוך כל זה הבעל חגג וסיפק את צרכיו ותשוקותיו. אני הייתי בבחינת מתה בפנים ורק לילדים ולבית. הלימודים עשו לי טוב והמרצה יותר, התאהבתי בו! הוא באמת חתיך ומתוק ואי אפשר להתעלם ממנו, תלמידות מתות עליו ואפילו הייתה לי הרגשה של גאווה שאני הצלחתי להתידד איתו בזמן שאחרות רק פינטזו... (אנחנו בנות ודברנו על כך). הוא באמת התייחס אלי אמנם בהתחלה בהסתייגות בלתי מוסברת כי לא ידעתי בוודאות שהוא הומו ואחר כך כשסיפר לי היה טוב, רק מה, שאני לחצתי כפי שכתבתי ושגעתי אותו...ומכה על חטא כעת. ורוצה לפחות לדבר איתו רגיל, כי קשה לי עם הדחיה שלו. הייתי לא נחמדה כשהשוויתי עם מרצים אחרים, וכעת אני מרגישה שהייתי קצת שתלטנית בקשר. אני לא יכולה להיות בתוך הכתה או לראות אותו בהפסקה כשהוא רק אומר שלום ומתעלם! קשה לי עם זה. מול העיניים שלי, המרצה האהוב שהיה מחייך, צוחק ומדבר וכעת כאילו כלום. שבורה מזה. אולי אוכל להגיע למסכנה כמו שלך ולהבין בהמשך, אבל כרגע מאוד קשה לי, במיוחד הדחיה ורגשות האשם. אני זקוקה לאיזון לפחות בקטע שיחזור לדבר איתי כמו עם כל תלמיד אחר. חייבת את זה להרגשה שלי, אתה עזבת עבודה אבל אני מה אעשה? אעזוב את הלימודים? עד שכבר הייתי מוכנה ללכת עם הלב ולקבל את מה שאין לי לפחות רגשית... יודעת להרוס יופי. בכל אופן תודה מתקתק ויום טוב,

 

[מתקתק99]

מצב נתון...

חמודה... אני עדיין באותו מקום העבודה. פשוט השתחררתי ושחררתי... להגיד לך שמדי פעם אין לי ריקושטים ... לא יכול ... נכון לעכשיו, יש מצב נתון. המרצה שומר על ריחוק ממך - זו עובדה. בכח - לא תצליחי להחזיר אותו אלייך. אהבה \ קשר זוגי - איתו ?! לגבי חייך האישיים - את תרמת לעצמך לעוגמת נפש וסבל במשך שנים ואת מצהירה על כך. צריך לדעת לקחת אחריות, להכיר בעובדות ולהבין שגם 'אני' אשם לא פחות מ'שחקנים' אחרים בסיטואציה או בחיים בכלל. עם כל הכבוד לך סורנטו, זה לא בריא לך ולא נכון לך, להתעקש על לקבל יחס כמרצה לתלמידה בזמן שאת מאוהבת בו ומתעסקת בפרשנות על כל תנועה או כל הגיג שלו. את נהנית לכאוב ולהכאיב לעצמך ? בתקופה הזו בחייך...עשית מספר צעדים לשיפור בחייך...ובפועל מה קורה ? עוד פעם תחזרי על טעויות ? לא תלמדי מנסיונך האישי עם עצמך ? לא תגלי בגרות ותקחי את עצמך בידייך ? סורנטו - את לא רוצה להרפות ... - שם מתחילה הבעיה !!! תרפי...תניחי...תמשיכי בפועלך...תשקיעי בלימודייך... הזמן יעשה את שלו... כיום, אני והמנהל (במקום עבודתי) פחות או יותר, חזרנו ליחסים נורמאליים, של שני עמיתים לעבודה... הזמן...כן הזמן...עושה את שלו... יום - טוב ...

 

[סורנטו]

היי מתקתק, אני מנסה לא לעשות שטויות כהרגלי

זאת אומרת שאני לפני כולם מתרפסת ברגע שאני מרגישה דחויה, ההרגשה של להיות דחויה קשה לי מאוד (אני חושבת שאני יודעת מאיפה זה בא...), אני יודעת גם, שהוא כרגע אולי מבוהל, מסוייג ולא מעוניין כי ראה שנסחפתי וגם אמרתי דברים שנראו כשתלטנות, וזה לא נעים ולא כיף לאיש אני כל כך מצטערת!!! רק יומיים לפני דברנו שאנחנו בגדר ידידים וכשאמרתי שאביא לו שוקולדים מסדנת שוקולד שאני עושה הוא אמר לי להרגע קצת כי גם הוא רוצה להשקיע...והנה אני כרגיל חייבת לקלקל, לא יודעת לשמור על מצב קיים...הייתה תקופה שהתחננתי בפני חברות באותו אופן והייתי עפר לרגליהן (כמה קשה ומגעיל זה היה... איך הגעתי לזה?) המצב עם המרצה עוד מתון יחסית. האמת, אני מופתעת קצת מהיחס הקר שלו, לא מאמינה שבין רגע אפשר לשנות משהו או אולי אני כן עם זה שאני יכולה לשגע פילים? הזמן יעשה ברור אבל עד אז אמות כמה וכמה פעמים, רוצה להפסיק את המתח הזה ולפחות להרגיש כמו תלמידה רגילה, אולי אפנה לו עורף שיחשוב שהפסקתי לאהוב אותו? לגבי חיי האישיים, אני תרמתי בעטיית החינוך שקיבלתי מביתי ולא התפתחתי לצערי, האמנתי שתרומה למשפחה תבוא רק על חשבון האני שלי, כפי שאימי נהגה... אני מכה על חטא, יודעת שהייתי בלתי אחראית בהתנהגות שלי ורוצה ליישב את הדברים. אני רוצה להרפות אבל לא רוצה להיות במתח ובברוגז, רוצה להיות תלמידה רגילה וחביבה לצידו. פוחדת מאוד שזה יגמר כך עד סוף השנה בלי "להשלים" ולדבר על מה שהיה. איזה כיף להיות אחרי כל הבלאגן והכאב הזה ולהגיע לכך שהזמן עושה את שלו, אצלך זה בעבודה אבל אצלי זה עלול להגמר כך בלי לסכם, לסיים ולדבר ואת זה קשה לי לקבל, לפחות כרגע. עדיין טרי לדבר איתו אם בכלל? להסביר.....ואני יודעת שאני נודניקית וזה חלק מלא רוצה להרפות. קשה לי!!!!!!!!!!!!!