eclipse angel
New member
אלישע בן אבויה
אלישע בן אבויה הוא אחד הדמויות הססגוניות ביותר. אני בספק אם תמצאו עוד רב/י שהתורה בעל-פה הרחיבה עליו את הדיבור. אני לא בא להסתכל על מעשיו גרידא.. אני לא בא לשפוט אם הם נכונים או לא. אבל התמורות והשידודים שחלו בחשיבה/בראיה האטומה/במקובעות בעקבות מעשיו או אולי אפשר לכנות את זה בשם "מסקנות מתבקשות" תואמות להפליא לראייה שלי ולהשקפת עולמי. אולי זה מה שגרם לי להרגיש "אחר" בווראציות נוספות. התנגשויות בהשקפת עולמי, בתפיסת העולם, בליבראליות ובבד השמרנות, בשכלול מספר זויות בספקטום לעומת אחת וכו'- קורות יומיום יש פה לפחות בן אדם אחד שיכול להעיד שמעולם לא הגענו לעמק שווה כלשהו. לפחות 5 סיבות שונות ניתנו לשאלה איך מגדולי התנאים.. בוחר תנא אחד לאכול תוכנו ולזרוק קליפתו. רוב הסיבות כלל לא מאשימות את אלישע: 1. אביו הפרישו לתורה שלא לשם שמיים 2. כאמור ראה ילד שמבצע מצוות כיבוד הורים ושילוח הקן ובעודו מקיים את המצוות נפל מהעץ ומת (להזכיר: אלו מצוות שהובטחה אריכות ימים בעבורם) 3. ראה את לשונו של ר' יהודה הנחתום נתון בפה של כלב 4. אימו בעת הריונה עברה ליד בית עבודה זרה והריחה קטורת אני חושב על אלישע ומה עובר בראשו. כמה שאלות... כמה תהיות.. כמה הצורך לצעוק.. לזעוק.. להתחנן.. משהו לא בסדר. וודאי נפלה טעות. אבל אין מקרה כי אם הכל רק מה' אז מה כן קורה? מה נכון? מה לא נכון? מה אמת? ומה שקר? פתאום זה נהפך להיות מוכר.. מוכר מאוד. מי פה לא הרגיש אחר? מי פה לא הרגיש שמשתוללת אצלו סערת רוחות בבטן ,הוא כולו עולה על גדותיו.. מחפש נחמה.. ובמקום זאת הוא נפגש עם דיכוי. דיכוי. דיכוי. דיכוי. אטימות וביקורת. (ואני לא מונה בדבריי את אותם האנשים עם "הגאווה" וכל נספחיה) אטימות כזאת (והפרתה) אפשר למצוא לכל אורך הדרך בתיאור יחסי הגומלין של הסביבה לאלישע בן אבויה. טעימה קצרה: (עבודה זרה טו עמוד ב'- תלמוד בבלי) בתו של אלישע בן אבויה באה לבקש עזרה כלכלית מר' יהודה הנשיא אמר ליה: עדיין יש מזרעו בעולם? אמרה ליה: זכור לתורתו ואל תזכור לו מעשיו מיד ירדה אש וסככה ספסלו של רבי בכה ואמר רבי: ומה למתגנין בה כך, למשתבחין בה- על אחת כמה וכמה" תבנית. אין מילה אחרת. תבניתיות. תרשים זרימה. - כן אטימות אין לי ספק שלרבי יהודה הנשיא (שראוי להיזכר כדמות מדהימה בפני עצמה) היו כוונות טובות- כביכול להגן על התורה. לשמור טינה ומרוב צמצום והחלטיות לא ברורה.. הוא מגיע למצב שמשמיים צריכים לפקוח את עיניו. מי שאפשר להעיד עליהם ששברו את מלכתחילה את אותה אטימות היו ר' מאיר כמובן ור' יוחנן. יש כאלו שיאמרו שאין פלא.. הרי ר' מאיר בא ממשפחה עלובה, עברו עליו טרגדיות נוראות והללו השפיעו על הראייה שלו על הסתכלות של חצי הכוס הממלא בבד עם הסתכלות על חצי הכוס הריקה. לר' יוחנן היה ניסיון עם בן לקיש שמשודד רב מימדים עיצב אותו להיות ר' שמעון בן לקיש. אולי הוא אפילו נרתע ממה שקרה לר' יהודה הנשיא. אין זה משנה מה גרם להם להסתכל בצורה חיובית. בשפיטה לכף זכות. הם עשו זאת. הם פשוט עשו זאת. באירוניה עצובה גם ה"אחר" נהייה אטום. הוא התחיל פשוט להשתגע.. קינא.. נלחם.. שנא הוא שנא את "האחרים" למה אצלו לא שפר מזלו? למה אלוהים מעמיד דווקא אותו בניסיון? הוא שנא את ה"אחרים" כי הם לא מבינים אותו... כי הם מתעלמים ממנו.. כי הם לא יורדים לסוף דעתו... לכאבו פתאום זה נהפך להיות מוכר.. מוכר מאוד. "שובו בנים שובבים"- חוץ מ"אחר " מפרש הרב סולובייצ'יק...לא אלישע ! לא הכוונה לך.. אתה רצוי.. רוצים אותך אלא אותו "האחר" הוא לא חלק ממך... היפטר ממנו וצצה בי מחשבה אולי גם אני כ"אחר" יכול להסיר את ה"אחר" הזה? אולי הוא לא חלק ממני... אבל איך? זה בא לי כ"כ.. בטבעיות הם.. האנטומיה שלהם.. הקרבה אליהם. אלישע.. באנו ממקומות שונים.. ומזמנים שונים. אבל אני יודע עליך הכל. אני יודע מה עבר לך שם. אחי ורעי... הלוואי ויכולנו להיות שם ביחד... הייתי מחזק אותך.. היית מחזק אותי.. היינו שורדים. אולי היינו מוצאים באיזשהו מקום ... חיבור (וזו עוד דוגמא להבנה "אחרת".. במקרה הזה של המילה "חיבור"- אמפתיה לאו דווקא הערצה)
אלישע בן אבויה הוא אחד הדמויות הססגוניות ביותר. אני בספק אם תמצאו עוד רב/י שהתורה בעל-פה הרחיבה עליו את הדיבור. אני לא בא להסתכל על מעשיו גרידא.. אני לא בא לשפוט אם הם נכונים או לא. אבל התמורות והשידודים שחלו בחשיבה/בראיה האטומה/במקובעות בעקבות מעשיו או אולי אפשר לכנות את זה בשם "מסקנות מתבקשות" תואמות להפליא לראייה שלי ולהשקפת עולמי. אולי זה מה שגרם לי להרגיש "אחר" בווראציות נוספות. התנגשויות בהשקפת עולמי, בתפיסת העולם, בליבראליות ובבד השמרנות, בשכלול מספר זויות בספקטום לעומת אחת וכו'- קורות יומיום יש פה לפחות בן אדם אחד שיכול להעיד שמעולם לא הגענו לעמק שווה כלשהו. לפחות 5 סיבות שונות ניתנו לשאלה איך מגדולי התנאים.. בוחר תנא אחד לאכול תוכנו ולזרוק קליפתו. רוב הסיבות כלל לא מאשימות את אלישע: 1. אביו הפרישו לתורה שלא לשם שמיים 2. כאמור ראה ילד שמבצע מצוות כיבוד הורים ושילוח הקן ובעודו מקיים את המצוות נפל מהעץ ומת (להזכיר: אלו מצוות שהובטחה אריכות ימים בעבורם) 3. ראה את לשונו של ר' יהודה הנחתום נתון בפה של כלב 4. אימו בעת הריונה עברה ליד בית עבודה זרה והריחה קטורת אני חושב על אלישע ומה עובר בראשו. כמה שאלות... כמה תהיות.. כמה הצורך לצעוק.. לזעוק.. להתחנן.. משהו לא בסדר. וודאי נפלה טעות. אבל אין מקרה כי אם הכל רק מה' אז מה כן קורה? מה נכון? מה לא נכון? מה אמת? ומה שקר? פתאום זה נהפך להיות מוכר.. מוכר מאוד. מי פה לא הרגיש אחר? מי פה לא הרגיש שמשתוללת אצלו סערת רוחות בבטן ,הוא כולו עולה על גדותיו.. מחפש נחמה.. ובמקום זאת הוא נפגש עם דיכוי. דיכוי. דיכוי. דיכוי. אטימות וביקורת. (ואני לא מונה בדבריי את אותם האנשים עם "הגאווה" וכל נספחיה) אטימות כזאת (והפרתה) אפשר למצוא לכל אורך הדרך בתיאור יחסי הגומלין של הסביבה לאלישע בן אבויה. טעימה קצרה: (עבודה זרה טו עמוד ב'- תלמוד בבלי) בתו של אלישע בן אבויה באה לבקש עזרה כלכלית מר' יהודה הנשיא אמר ליה: עדיין יש מזרעו בעולם? אמרה ליה: זכור לתורתו ואל תזכור לו מעשיו מיד ירדה אש וסככה ספסלו של רבי בכה ואמר רבי: ומה למתגנין בה כך, למשתבחין בה- על אחת כמה וכמה" תבנית. אין מילה אחרת. תבניתיות. תרשים זרימה. - כן אטימות אין לי ספק שלרבי יהודה הנשיא (שראוי להיזכר כדמות מדהימה בפני עצמה) היו כוונות טובות- כביכול להגן על התורה. לשמור טינה ומרוב צמצום והחלטיות לא ברורה.. הוא מגיע למצב שמשמיים צריכים לפקוח את עיניו. מי שאפשר להעיד עליהם ששברו את מלכתחילה את אותה אטימות היו ר' מאיר כמובן ור' יוחנן. יש כאלו שיאמרו שאין פלא.. הרי ר' מאיר בא ממשפחה עלובה, עברו עליו טרגדיות נוראות והללו השפיעו על הראייה שלו על הסתכלות של חצי הכוס הממלא בבד עם הסתכלות על חצי הכוס הריקה. לר' יוחנן היה ניסיון עם בן לקיש שמשודד רב מימדים עיצב אותו להיות ר' שמעון בן לקיש. אולי הוא אפילו נרתע ממה שקרה לר' יהודה הנשיא. אין זה משנה מה גרם להם להסתכל בצורה חיובית. בשפיטה לכף זכות. הם עשו זאת. הם פשוט עשו זאת. באירוניה עצובה גם ה"אחר" נהייה אטום. הוא התחיל פשוט להשתגע.. קינא.. נלחם.. שנא הוא שנא את "האחרים" למה אצלו לא שפר מזלו? למה אלוהים מעמיד דווקא אותו בניסיון? הוא שנא את ה"אחרים" כי הם לא מבינים אותו... כי הם מתעלמים ממנו.. כי הם לא יורדים לסוף דעתו... לכאבו פתאום זה נהפך להיות מוכר.. מוכר מאוד. "שובו בנים שובבים"- חוץ מ"אחר " מפרש הרב סולובייצ'יק...לא אלישע ! לא הכוונה לך.. אתה רצוי.. רוצים אותך אלא אותו "האחר" הוא לא חלק ממך... היפטר ממנו וצצה בי מחשבה אולי גם אני כ"אחר" יכול להסיר את ה"אחר" הזה? אולי הוא לא חלק ממני... אבל איך? זה בא לי כ"כ.. בטבעיות הם.. האנטומיה שלהם.. הקרבה אליהם. אלישע.. באנו ממקומות שונים.. ומזמנים שונים. אבל אני יודע עליך הכל. אני יודע מה עבר לך שם. אחי ורעי... הלוואי ויכולנו להיות שם ביחד... הייתי מחזק אותך.. היית מחזק אותי.. היינו שורדים. אולי היינו מוצאים באיזשהו מקום ... חיבור (וזו עוד דוגמא להבנה "אחרת".. במקרה הזה של המילה "חיבור"- אמפתיה לאו דווקא הערצה)