אליק יצא מן הבועה:
הייתי בשני קונצרטים של ג'אז בירושלים. האחד, במוצ"ש היה בסגנון "ג'ם סשן" נגנים מגיעים לנגן אחרי שכבר סיימו הופעה, ועכשיו הם מנגנים להנאתם בלבד, עם הרבה אילתורים. מתחילים בערך ב 22.30 ומסיימים לפעמים לפנות בוקר, על הבמה נעים נגנים, באים ויוצאים, מתחלפים עם הרכבים קיימים, האוירה לא פורמלית, הקהל מאוחד בתחביב לא עממי, ולכן יש סוג של גיבוש חברתי. הקונצרט השני, הערב, היה בסגנון "ביג באנד", תזמורות גדולות, שניגנו בעיקר יצירות קלאסיות מתקופת גלן מילר, דיוק אלינגטון ולואי ארמסטרונג. שוב, קהל מיוחד, מכל הארץ, ומכל ירושלים היו בסך הכל כ 200 אורחים, אבל האוירה הייתה מלכדת. אנחנו בריקודי העם כמו בועה סגורה, אנחנו מקפידים להגן עליה מפני השפעות מן החוץ, מדקדקים בסוגיות עמוקות כגון: מהו ריקוד ישראלי, נעימה ישראלית, יוצר ישראלי וכו'. העולם כבר עשה צעד אחד קדימה, הוא אינו חושש מהשפעות, אדרבא, הוא סופג אותן בעניין וברצון. הנה מוסיקת הג'ז, תחילתה באפריקה, ועם הגיעה ליבשת אמריקה, ראינו הטמעה והשתלבות עם המוסיקה הלטינית, הקריאולית והמערבית. אצלנו, הזמר הישראלי מוגן מפני השפעות המערב, אך הוא פרוץ להשפעות מקומיות. מי שמבקר היום בחתונה ישראלית שומע מוסיקה חד-ממדית, משעממת שקרויה כיום "ים-תיכונית" היא כבר מאבדת גובה, כי כל נעימה חדשה דומה לקודמתה. הייתי שמח אילו היינו קשובים יותר למוסיקה של תרבויות אחרות.
הייתי בשני קונצרטים של ג'אז בירושלים. האחד, במוצ"ש היה בסגנון "ג'ם סשן" נגנים מגיעים לנגן אחרי שכבר סיימו הופעה, ועכשיו הם מנגנים להנאתם בלבד, עם הרבה אילתורים. מתחילים בערך ב 22.30 ומסיימים לפעמים לפנות בוקר, על הבמה נעים נגנים, באים ויוצאים, מתחלפים עם הרכבים קיימים, האוירה לא פורמלית, הקהל מאוחד בתחביב לא עממי, ולכן יש סוג של גיבוש חברתי. הקונצרט השני, הערב, היה בסגנון "ביג באנד", תזמורות גדולות, שניגנו בעיקר יצירות קלאסיות מתקופת גלן מילר, דיוק אלינגטון ולואי ארמסטרונג. שוב, קהל מיוחד, מכל הארץ, ומכל ירושלים היו בסך הכל כ 200 אורחים, אבל האוירה הייתה מלכדת. אנחנו בריקודי העם כמו בועה סגורה, אנחנו מקפידים להגן עליה מפני השפעות מן החוץ, מדקדקים בסוגיות עמוקות כגון: מהו ריקוד ישראלי, נעימה ישראלית, יוצר ישראלי וכו'. העולם כבר עשה צעד אחד קדימה, הוא אינו חושש מהשפעות, אדרבא, הוא סופג אותן בעניין וברצון. הנה מוסיקת הג'ז, תחילתה באפריקה, ועם הגיעה ליבשת אמריקה, ראינו הטמעה והשתלבות עם המוסיקה הלטינית, הקריאולית והמערבית. אצלנו, הזמר הישראלי מוגן מפני השפעות המערב, אך הוא פרוץ להשפעות מקומיות. מי שמבקר היום בחתונה ישראלית שומע מוסיקה חד-ממדית, משעממת שקרויה כיום "ים-תיכונית" היא כבר מאבדת גובה, כי כל נעימה חדשה דומה לקודמתה. הייתי שמח אילו היינו קשובים יותר למוסיקה של תרבויות אחרות.