אליפות ארה"ב
נערכה במשך ארבעה ימים בסוף השבוע האחרון, באצטדיון האוניברסיטה של אורגון, שבעיר יוג'ין.
האליפות, כידוע, מהווה גם את תחרות המבחן של אתלטי ארה"ב להשתתפות בתחרויות הגדולות. השנה זו תהיה אליפות העולם בבייג'ינג (מנצחי ליגת היהלום בשנה שעברה, גאטלין ב-100 מטר וכריסטיאן טיילור במשולשת, למשל, זכו בכרטיס לאליפות העולם ולא נדרשו להופיע באליפות הלאומית). לא מפתיע, אם כך, שרמת ההישגים היתה שם ברמה העולמית הגבוהה ביותר במרבית המקצועות. אפשר לעבור על התוצאות ולהתרשם מהן, אבל לשם המחשת איכותן הגבוהה של התוצאות, ניתן לציין כי הדיפת כדור הברזל של האתלט המצטיין והוותיק, כריס הופה, למרחק של 21.18, הספיקה לו למקום הרביעי בלבד ומשמעותה שהוא לא יקח חלק באליפות העולם (אם שלושת הראשונים אכן ישתתפו). עוד מקצוע בו אתלטי ארה"ב מצטיינים הוא ריצת ה-400 מטר. תוצאה של 45.18 הספיקה למקום הרביעי, כששלושת הראשונים ירדו מ-45 שניות. רמה גבוהה מאוד נרשמה גם במכשולים כששלושת הראשונים, בראשות אוון ג'אגר, רצו מהר יותר מ-8:15 דקות.
תחרויות הנשים היו מרתקות גם כן. טיאנה ברטולטה, שניצחה בקפיצה למרחק עם 7.12 מ', קבעה 10.94 במאה מטר, תוצאה שמיקמה אותה חמישית בגמר ,שבו 6 הראשונות ירדו מתחת ל-11 שניות (ג'טר שביעית עם 11.01). טורי בווי ניצחה בזמן של 10.81 ש'.
אחת הביקורות על שיטת קביעת הנבחרת האמריקאית לשתי התחרויות הגדולות, היא שלעתים אתלט, אשר מגלה יציבות והצטיינות לאורך העונה, "תופס" יום רע באליפות הלאומית, ואינו מצליח לקבוע תוצאה טובה. היו כמובן דוגמאות רבות לכך במהלך ההיסטוריה - זכור לי הגמר במאתיים מטר בשנת 2000, בו מייקל ג'ונסון ומוריס גרין לא הגיעו לקו הסיום עקב פציעות. המבקרים טוענים כי הדבר גורם לעתים לאתלטים בעלי הכושר הטוב ביותר להמיץ את התחרויות הגדולות, ובעצם כך עלולות להימנע כמה מדליות מאתלטי ארה"ב. מצד שני, לאור הישגי האתלטים האמריקאיים לאורך השנים, ניתן לראות כי שיטת המבחנים עובדת היטב, לרוב...
השנה, אתלטיות בולטות שפיספסו את האליפות הן סאניה ריצ'רדס-רוס, האלופה האולימפית ושיאנית ארה"ב, שלא הצליחה להעפיל לגמר התחרות. שותפתה לרביעיית הזהב האמריקאית מלונדון, די די טרוטר, לא הצליחה לעלות לגמר אף היא.
נערכה במשך ארבעה ימים בסוף השבוע האחרון, באצטדיון האוניברסיטה של אורגון, שבעיר יוג'ין.
האליפות, כידוע, מהווה גם את תחרות המבחן של אתלטי ארה"ב להשתתפות בתחרויות הגדולות. השנה זו תהיה אליפות העולם בבייג'ינג (מנצחי ליגת היהלום בשנה שעברה, גאטלין ב-100 מטר וכריסטיאן טיילור במשולשת, למשל, זכו בכרטיס לאליפות העולם ולא נדרשו להופיע באליפות הלאומית). לא מפתיע, אם כך, שרמת ההישגים היתה שם ברמה העולמית הגבוהה ביותר במרבית המקצועות. אפשר לעבור על התוצאות ולהתרשם מהן, אבל לשם המחשת איכותן הגבוהה של התוצאות, ניתן לציין כי הדיפת כדור הברזל של האתלט המצטיין והוותיק, כריס הופה, למרחק של 21.18, הספיקה לו למקום הרביעי בלבד ומשמעותה שהוא לא יקח חלק באליפות העולם (אם שלושת הראשונים אכן ישתתפו). עוד מקצוע בו אתלטי ארה"ב מצטיינים הוא ריצת ה-400 מטר. תוצאה של 45.18 הספיקה למקום הרביעי, כששלושת הראשונים ירדו מ-45 שניות. רמה גבוהה מאוד נרשמה גם במכשולים כששלושת הראשונים, בראשות אוון ג'אגר, רצו מהר יותר מ-8:15 דקות.
תחרויות הנשים היו מרתקות גם כן. טיאנה ברטולטה, שניצחה בקפיצה למרחק עם 7.12 מ', קבעה 10.94 במאה מטר, תוצאה שמיקמה אותה חמישית בגמר ,שבו 6 הראשונות ירדו מתחת ל-11 שניות (ג'טר שביעית עם 11.01). טורי בווי ניצחה בזמן של 10.81 ש'.
אחת הביקורות על שיטת קביעת הנבחרת האמריקאית לשתי התחרויות הגדולות, היא שלעתים אתלט, אשר מגלה יציבות והצטיינות לאורך העונה, "תופס" יום רע באליפות הלאומית, ואינו מצליח לקבוע תוצאה טובה. היו כמובן דוגמאות רבות לכך במהלך ההיסטוריה - זכור לי הגמר במאתיים מטר בשנת 2000, בו מייקל ג'ונסון ומוריס גרין לא הגיעו לקו הסיום עקב פציעות. המבקרים טוענים כי הדבר גורם לעתים לאתלטים בעלי הכושר הטוב ביותר להמיץ את התחרויות הגדולות, ובעצם כך עלולות להימנע כמה מדליות מאתלטי ארה"ב. מצד שני, לאור הישגי האתלטים האמריקאיים לאורך השנים, ניתן לראות כי שיטת המבחנים עובדת היטב, לרוב...
השנה, אתלטיות בולטות שפיספסו את האליפות הן סאניה ריצ'רדס-רוס, האלופה האולימפית ושיאנית ארה"ב, שלא הצליחה להעפיל לגמר התחרות. שותפתה לרביעיית הזהב האמריקאית מלונדון, די די טרוטר, לא הצליחה לעלות לגמר אף היא.
-...