אלוהים

A GIFT OF LOVE

New member
כתבתי את זה אתמול, בסערת רגשות...

ראיתי אותך עכשיו. הייתה נראה רזה כל כך, חלוש, כאילו כל רוח חיים יצאה ממך. שכבת, כמו עובר ברחם אימו, קטן כמו תינוק, עיניך היו עצומות ושיערך נראה לבן מתמיד. ראיתי אותך, הסבא שלי. אותו הסבא עם עיניים טובות שאוחז בידי הקטנה וקורא בה. אותו הסבא שאומר לילדה קטנה:``את תהי מורה גדולה, אם תרצי אפילו מנהלת``. אותו סבא שנוקש על הציפורנ שלי ואומר:``יש לך ציפורן של קצינה!`` שמחייך אל ילדה קטנה שמחפשת חום ואהבה, מלטף את שיערה בחיבה. נזכרתי בעשרות המשחקים של ``תפוס את היד`` ששחקנו. איך בגיל מאוחר יותר באתי ובכיתי אצלך, איך דיברת עם אישתו של אבא. ראיתי את הכל בעיני רוחך, ראיתי אותך בעיניי שלי וליבי נכמר, התחלתי לבכות כמו תינוקת.. רציתי לצעוק ``תקום`` אבל רק לחשתי שברי מילים מרוסקות.. תקום כי אני צריכה יד שמכוונת, תקום! לחשתי לך שאתה לא יכול ללכת ככה, מספיק הלכו לי, העיניים עדיין היו עצומות... הבטתי בידך הגרומה, באצבעות הקצרות שהזכירו לי את אצבעותי שלי
 

A GIFT OF LOVE

New member
אני לא יודעת מה קורה איתי

בעצם אני יודעת. כניראה שעכשיו לפני שהוא הולך אני מתאבלת. לא רק עליו אלא גם על אמא שלי. מעולם לא התאבלתי על מות אימי, אפילו לא בכיתי כשאמרו לי שהיא הלכה. וכמובן שלא לפני שהיא הלכה.. ילדה בלי דמעות... אז היום הדמעות לא רוצות לשתוק, והן מתאבלות, עוזרות לי להתאבל על העבר.. מקווה לטוב.
 

yaeli20

New member
זה טוב

גם אני לא התאבלתי על מות אימי והאמת עוד לא היה לי משהו שיגרום לטריגר שיוציא את כל הדמעות החוצה... זה טוב ובריא שהכל יוצא... תני לזה... אני שולחת לך
חזקקק ואם צריכה משהו את יודעת איך להשיג אותי.
 

A GIFT OF LOVE

New member
חלק ב`

ליטפתי את היד הגרומה, היא הייתה חמה, עוד שבוע, אולי שבועיים היא תהיה קרה, קרה כמו קרח.. ואז פקחת עין אחת, אבל לא הבטת בי, המבט שלך נח על ידי המלטפת את ידך.. תסתכל עלי, אמרתי. תראה שאתה שומע אותי, שאתה רואה אותי, שאתה מבין.. אבל העיניים נעצמו שוב.. כעסתי, ואז החלטתי שמוטב שתלך. אז אם אתה הולך, אמרתי. אם אתה הולך תמסור לבת שלך- לאמא שלי. תמסור לה שלמרות שהיא עזבה, למרות שכמעט לא הכרתי אותה- אני עדיין אוהבת אותה, עדיין מחכה לה.. תבקש ממנה שתשלח לי סימן! ואז הרחתי את ידך, הרחתי את הריח המוכר שאני כ``כ אוהבת. ונשקתי לה. נזכרתי בעשרות הנשיקות שנשקתי לה בחיי הקצרים, הנשיקה הזאת היא הנשיקה האחרונה. היה שלום סבא, לחשתי. מסור דרישת שלום לכל היקירים שם למעלה.. היה שלום... מבט אחרון לאחור. היה שלום סבא... היה שלום!
 

eshkolit32

New member
גיפטוש יקירתי

קודם כל היה מרגש לקרוא את שני הדברים שכתבת (שני החלקים), יכולתי ממש לראות את מה שתיארת מול העיניים... אני חושבת שזה נהדר שהיו לך יחסים כאלה יפים עם סבא שלך. דבר שני: יש מקרים כאלה, שבהם אנחנו לא בוכים כשקורה משהו, אולי בגלל ההלם. ואח"כ בהמשך החיים קורה משהו שמוציא מאיתנו דמעות גם על המקרה הנוכחי וגם על המקרה מהעבר. אני חושבת שזה מצוין שזה קרה לך. האם הרגשת הקלה כשיצאו הדמעות האלה? הקלה מהולה בעצב אני יכולה לתאר לעצמי. הבכי מאד חשוב בעיני- הוא עוזר לנו להביע את הכאב והכעס על מה שקרה. אחרי שבוכים למרות שהבכי גם מעייף - תמיד יש איזושהי תחושה שהנה, רוקנו את מה שהיה לנו בפנים ועכשיו פחות כבד לנו בפנים ויותר קל להמשיך הלאה. אני חושבת שאולי לא בכית כי היית צעירה מאד, כי היית בהלם ואולי היה קשה לתפוס את מה שקרה. אגב בת כמה היית כשאמך נפטרה אם אפשר לשאול? ודבר אחרון - כמו שליאור כתב לך - העובדה שהצלחת לעשות איזשהו טקס פרידה מסבא שלך יש לה ערך גדול מאד. רבים לא מספיקים להיפרד. זה דבר שלא תשכחי בעתיד ואולי יהיה לך למקור של נחמה.
 

A GIFT OF LOVE

New member
אכן נקודה למחשבה

בדיוק היום דברתי עם חברה שסבה נפטר לפני כמה ימים. סיפרתי לה שהלכתי להפרד והיא אמרה את אותו המשפט:``לפחות הפסקת להפרד``... כשאימי נפטרה הייתי בת חמש, כשלושה שנים לפני כן היא חלתה כך שכמעט לא הרגשתי בחיסרונה.. היום אני מרגישה בחיסרונה בכל שלב בחיים. הפסיכולוגיה אומרת שאדם שחווה אובדן בגיל צעיר ולא הספיק להתאבל, האובדן שלו נעשה בשלבים.. תודה על העידוד. גיפטוש`.
 
למעלה