אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אלה שוחט ואחרים
- פותח הנושא שפיק
- פורסם בתאריך
אלה שוחט ואחרים
משום מה ,לפי התגובות על אלה שוחט כאן בפורום ,נראה לי שרובכם סובלים מבעייה של שכחה ,זכרון קצר או הדחקה.לא מאמין שאנשים שכחו איך התייחסו כאן לעולים מארצות ערב בשנות החמישים בארץ,מדיניות מפלה,לא לאמר אפילו גזענית כלפי אותם אנשים.אלה שוחט ודומיהם ,הם תוצר אופיני לבת מהגרים שגדלה כאן בארץ.אפשר לכתוב הרבה דברים אבל לא כאן המקום. אני לא אומר שצריך להמשיך ולבכות ,אבל צריך לזכור וללמוד שדברים כאלה לא יחזרו. כל טוב לכולם!
משום מה ,לפי התגובות על אלה שוחט כאן בפורום ,נראה לי שרובכם סובלים מבעייה של שכחה ,זכרון קצר או הדחקה.לא מאמין שאנשים שכחו איך התייחסו כאן לעולים מארצות ערב בשנות החמישים בארץ,מדיניות מפלה,לא לאמר אפילו גזענית כלפי אותם אנשים.אלה שוחט ודומיהם ,הם תוצר אופיני לבת מהגרים שגדלה כאן בארץ.אפשר לכתוב הרבה דברים אבל לא כאן המקום. אני לא אומר שצריך להמשיך ולבכות ,אבל צריך לזכור וללמוד שדברים כאלה לא יחזרו. כל טוב לכולם!
אהלן חברה, ירדתי לארץ גושן - וחזרתי
ואווו, איזו מהומה. אז ככה. זה שאני חצי רוסי וחצי יווני, אתם כבר יודעים. אז עכשיו תדעו גם, שהחצי הרוסי שלי, עלו לארץ, למרות ששם = ברוסיה , היה להם כל כך הרבה כסף שלא היה להם איפה להחביא אותו. למרות זאת הם עלו לארץ גם ממניעים ציוניים וגם מתוך התחושה ששם כבר אין להם מקום. הם הגיעו לארץ באוניה, ישר למנחמיה. שם ריססו אותם ב די.די.טי כמו את כל מי שנסע מספר שבועות בספינה צפופה. ושלחו את סבא שלי, סבתא שלי, וגם את סבא וסבתא של אמא שלי לעבוד בבניית כבישים בצפון. הם גרו בצריף קטן, 6 אנשים ביחד, וכשהשתפר מצבם, הם עברו לחולון לצריף קצת יותר גדול. אני גאה להגיד שמעולם אף אחד מהם לא התלונן על החיים שהיו להם אז. הם עבדו - כולם - כולל אמא שלי ואחותה מעלות השמש ועד הלילה ולאט, לאט השיגו הכל. אז נכון שהחיים לא היו קלים, ונכון שלמרות שבד"כ לא היתה כוונה רעה - רמסו ה"ותיקים" ברגל גסה כל מיני נוהגים של העולים לארץ. אבל יש לזכור: אלא היו שנות התקומה. הצורך ליצור חברה אחידה גבר אז על הצורך לשמור על הייחוד של הפרטים. אבל אנחנו עכשיו כאן, ויש לשמר את הקיים ולהתחיל לשמר גם את הייחודיות. מתוך כבוד ולא מתוך אכזבה, כאב, או כעס. להיות עם חופשי בארצינו... גליה
ואווו, איזו מהומה. אז ככה. זה שאני חצי רוסי וחצי יווני, אתם כבר יודעים. אז עכשיו תדעו גם, שהחצי הרוסי שלי, עלו לארץ, למרות ששם = ברוסיה , היה להם כל כך הרבה כסף שלא היה להם איפה להחביא אותו. למרות זאת הם עלו לארץ גם ממניעים ציוניים וגם מתוך התחושה ששם כבר אין להם מקום. הם הגיעו לארץ באוניה, ישר למנחמיה. שם ריססו אותם ב די.די.טי כמו את כל מי שנסע מספר שבועות בספינה צפופה. ושלחו את סבא שלי, סבתא שלי, וגם את סבא וסבתא של אמא שלי לעבוד בבניית כבישים בצפון. הם גרו בצריף קטן, 6 אנשים ביחד, וכשהשתפר מצבם, הם עברו לחולון לצריף קצת יותר גדול. אני גאה להגיד שמעולם אף אחד מהם לא התלונן על החיים שהיו להם אז. הם עבדו - כולם - כולל אמא שלי ואחותה מעלות השמש ועד הלילה ולאט, לאט השיגו הכל. אז נכון שהחיים לא היו קלים, ונכון שלמרות שבד"כ לא היתה כוונה רעה - רמסו ה"ותיקים" ברגל גסה כל מיני נוהגים של העולים לארץ. אבל יש לזכור: אלא היו שנות התקומה. הצורך ליצור חברה אחידה גבר אז על הצורך לשמור על הייחוד של הפרטים. אבל אנחנו עכשיו כאן, ויש לשמר את הקיים ולהתחיל לשמר גם את הייחודיות. מתוך כבוד ולא מתוך אכזבה, כאב, או כעס. להיות עם חופשי בארצינו... גליה
../images/Emo45.gifכל הכבוד גליה
הסברת וכתבת נהדר והפסקה האחרונה היא נכונה, אמיתית וחכמה, כמו שאומרים דברי חכמים בנחת נשמעים. א-ב-ל הבעיה היא לא העבודה הקשה, התלונות על החיים הקשים כאן או המצב הכלכלי. הרי בשנות החמישים מצבם של כל העולים היה כמעט זהה, בין שהיו רוסים, פולנים, עירקים או מרוקאים. כולם עבדו קשה מבוקר עד ערב, בסלילת כבישים, בפרדסים וכד' וכולנו גרנו בצפיפות, ואין צורך לפרט. וגם אני לא שמעתי את הורי או קרובי משפחה אחרים שהתלוננו. זו לא היתה עליה לוקסוס, זו היתה עליה ציונית והם ידעו לאן ולמה הם מגיעים. הם באו לבנות ולהיבנות. זו לא הנקודה העיקרית. ונכון שכל עליה מאז ועד היום סבלה וסובלת מסטיגמות שהדביקו לה וסבלו קשיי הסתגלות ויחס של ניכור ואפילו עויינות מצד הותיקים (וגם אנחנו הפכנו לכאלה ברבות הימים). אף אחד לא אוהב זרים, ובשנים הראשונות העולים הם זרים, עד שהם מתאקלמים והופכים להיות חלק אינטגרלי מהחברה (ואלה שלא - עוזבים - אנחנו יודעים, ותמיד יעזבו). אבל גם זו לא הנקודה העיקרית! הנקודה העיקרית והכואבת, היא תחושת האפליה של עדות המזרח שנבעה מזלזול, מהשפלה, מהתנשאות, של הקבוצה הקולטת (הותיקים, האשכנזים, המפא"יניקים - לא חשוב איך נקרא להם) כלפי העולים בהיותם עולים מארצות ע-ר-ב, בהיותם דוברי ע-ר-ב-ית, בהיותם לפי דעתם פרימיטיבים, נחותים, ודומים בכל לערבים שהיו האוייב שנגדם לחמו. הם לא הבינו שלגבי דידם של הורינו זו לא היתה על-י-ה, אלא י-ר-י-ד-ה ברמת החיים, במעמדם בחברה ובתפקידים הבכירים שהם מילאו בה. הם לא עשו להם טובה כפי שהם חשבו, העירקים ואחרים לא גרו על העצים, הלכו יחפים או חיו בחוסר כל! ארץ זבת חלב ודבש היתה עירק, ולא ארץ ישראל של אז!!! הבתים הגדולים, העוזרות, הלוז והתמר, הסילן והקימר ואלג'וז הינד וכו' היו אמריקה לעומת הלחם והמרגרינה שקיבלו כאן, האוהלים או הצריפים הדולפים. אבל שוב, על זה הם התגברו, מה שקשה היה וכואב היתה ההשפלה שהם היו נחותים, לא רק לא שווים! נולדתי בארץ, צברית ככל הילדים, אבל כשחברה אשכנזיה באה אלי הביתה ואמא שלי או סבתא שלי דיברו אלינו בערבית - רצינו לקבור את עצמנו מבושה. לכל הרוחות אני שואלת את עצמי היום, באיזה שפה הם היו צריכים לדבר, הרי היתה זו שפת אמם! אוי ואבוי היה לאמי אם היתה מדברת אלינו בחוץ בקול רם בערבית! הבושה הזו היא שגרמה שמגיל אפס אימצנו לנו את הדיבור הצברי (בלי ח' וע' גרוניות), שהורינו ויתרו על טקסים מסויימים ומנהגים, שהשתדלנו להשתכנז. נכון זה היה קורה בלאו הכי, לאט לאט, כתהליך טבעי, אבל ללא רגשי הנחיתות והבושה! זה ההבדל בינינו לבין עולים אחרים. הרוסים אינם מתביישים בשפתם, לא הרומנים וגם לא הפולנים. תמיד דיברו בקול רם, והתהלכו זקופים - לא כמו הורינו בשפלות הרוח וברגשי נחיתות (שהכניסו בנו). רבותיי התביישנו בהורינו (וכשאני אומרת הורים, אני מתכוונת גם לדודים ודודות וסבים וסבתות) ותתקנו אותי אם אני טועה!! הרי לעומת המורים שלנו אז והורי חברינו לכיתה, שכולם היו פלמחניקים, אנשי האצל וההגנה, כולם השתתפו בקרבות על תקומת הארץ, הורינו נראו לנו כנפולת נמושות רכרוכיים, גלותיים, ועוד דוברי ערבית...כולם דיברו בכיתה ובתנועת הנוער (כשגדלנו קצת) על לצאת להגשמה, לעלות על הקרקע, להקים היאחזויות נח"ל, להקים יישובים. אם רק היינו יודעים אז, מה שאנחנו יודעים היום, שהורינו לא היו רק "פועלי דחק" קשי יום, אלא עלו על הקרקע, והקימו, והגשימו (לא כולם, אבל הורי כן), היינו אולי פחות חסרי ביטחון והיינו יכולים לפחות לחוש גאוה, להתגונן ואולי אפילו להשוויץ קצת?? וזה העניין שמבדיל את עליית יהודי עירק וארצות ערב משאר העליות לדורותיהן ותסכימו איתי אני מקוה. ולהזכירכם כבר מזמן שאיננו מתביישים במוצאנו, בשפתנו, במנהגינו ובמאכלינו, ואנחנו גאים ושמחים שכל זה עבר מן העולם. אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שזה היה ואי שם בלב זה תמיד יכאב, נכון?
הסברת וכתבת נהדר והפסקה האחרונה היא נכונה, אמיתית וחכמה, כמו שאומרים דברי חכמים בנחת נשמעים. א-ב-ל הבעיה היא לא העבודה הקשה, התלונות על החיים הקשים כאן או המצב הכלכלי. הרי בשנות החמישים מצבם של כל העולים היה כמעט זהה, בין שהיו רוסים, פולנים, עירקים או מרוקאים. כולם עבדו קשה מבוקר עד ערב, בסלילת כבישים, בפרדסים וכד' וכולנו גרנו בצפיפות, ואין צורך לפרט. וגם אני לא שמעתי את הורי או קרובי משפחה אחרים שהתלוננו. זו לא היתה עליה לוקסוס, זו היתה עליה ציונית והם ידעו לאן ולמה הם מגיעים. הם באו לבנות ולהיבנות. זו לא הנקודה העיקרית. ונכון שכל עליה מאז ועד היום סבלה וסובלת מסטיגמות שהדביקו לה וסבלו קשיי הסתגלות ויחס של ניכור ואפילו עויינות מצד הותיקים (וגם אנחנו הפכנו לכאלה ברבות הימים). אף אחד לא אוהב זרים, ובשנים הראשונות העולים הם זרים, עד שהם מתאקלמים והופכים להיות חלק אינטגרלי מהחברה (ואלה שלא - עוזבים - אנחנו יודעים, ותמיד יעזבו). אבל גם זו לא הנקודה העיקרית! הנקודה העיקרית והכואבת, היא תחושת האפליה של עדות המזרח שנבעה מזלזול, מהשפלה, מהתנשאות, של הקבוצה הקולטת (הותיקים, האשכנזים, המפא"יניקים - לא חשוב איך נקרא להם) כלפי העולים בהיותם עולים מארצות ע-ר-ב, בהיותם דוברי ע-ר-ב-ית, בהיותם לפי דעתם פרימיטיבים, נחותים, ודומים בכל לערבים שהיו האוייב שנגדם לחמו. הם לא הבינו שלגבי דידם של הורינו זו לא היתה על-י-ה, אלא י-ר-י-ד-ה ברמת החיים, במעמדם בחברה ובתפקידים הבכירים שהם מילאו בה. הם לא עשו להם טובה כפי שהם חשבו, העירקים ואחרים לא גרו על העצים, הלכו יחפים או חיו בחוסר כל! ארץ זבת חלב ודבש היתה עירק, ולא ארץ ישראל של אז!!! הבתים הגדולים, העוזרות, הלוז והתמר, הסילן והקימר ואלג'וז הינד וכו' היו אמריקה לעומת הלחם והמרגרינה שקיבלו כאן, האוהלים או הצריפים הדולפים. אבל שוב, על זה הם התגברו, מה שקשה היה וכואב היתה ההשפלה שהם היו נחותים, לא רק לא שווים! נולדתי בארץ, צברית ככל הילדים, אבל כשחברה אשכנזיה באה אלי הביתה ואמא שלי או סבתא שלי דיברו אלינו בערבית - רצינו לקבור את עצמנו מבושה. לכל הרוחות אני שואלת את עצמי היום, באיזה שפה הם היו צריכים לדבר, הרי היתה זו שפת אמם! אוי ואבוי היה לאמי אם היתה מדברת אלינו בחוץ בקול רם בערבית! הבושה הזו היא שגרמה שמגיל אפס אימצנו לנו את הדיבור הצברי (בלי ח' וע' גרוניות), שהורינו ויתרו על טקסים מסויימים ומנהגים, שהשתדלנו להשתכנז. נכון זה היה קורה בלאו הכי, לאט לאט, כתהליך טבעי, אבל ללא רגשי הנחיתות והבושה! זה ההבדל בינינו לבין עולים אחרים. הרוסים אינם מתביישים בשפתם, לא הרומנים וגם לא הפולנים. תמיד דיברו בקול רם, והתהלכו זקופים - לא כמו הורינו בשפלות הרוח וברגשי נחיתות (שהכניסו בנו). רבותיי התביישנו בהורינו (וכשאני אומרת הורים, אני מתכוונת גם לדודים ודודות וסבים וסבתות) ותתקנו אותי אם אני טועה!! הרי לעומת המורים שלנו אז והורי חברינו לכיתה, שכולם היו פלמחניקים, אנשי האצל וההגנה, כולם השתתפו בקרבות על תקומת הארץ, הורינו נראו לנו כנפולת נמושות רכרוכיים, גלותיים, ועוד דוברי ערבית...כולם דיברו בכיתה ובתנועת הנוער (כשגדלנו קצת) על לצאת להגשמה, לעלות על הקרקע, להקים היאחזויות נח"ל, להקים יישובים. אם רק היינו יודעים אז, מה שאנחנו יודעים היום, שהורינו לא היו רק "פועלי דחק" קשי יום, אלא עלו על הקרקע, והקימו, והגשימו (לא כולם, אבל הורי כן), היינו אולי פחות חסרי ביטחון והיינו יכולים לפחות לחוש גאוה, להתגונן ואולי אפילו להשוויץ קצת?? וזה העניין שמבדיל את עליית יהודי עירק וארצות ערב משאר העליות לדורותיהן ותסכימו איתי אני מקוה. ולהזכירכם כבר מזמן שאיננו מתביישים במוצאנו, בשפתנו, במנהגינו ובמאכלינו, ואנחנו גאים ושמחים שכל זה עבר מן העולם. אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שזה היה ואי שם בלב זה תמיד יכאב, נכון?
rivers of babylon
New member
אמרת את זה יפה
ונכון, אי אפשר להתכחש לעובדה שזה קרה, וגם לא צריך להתבייש במוצאינו....וצריך להסתקל קדימה.
ונכון, אי אפשר להתכחש לעובדה שזה קרה, וגם לא צריך להתבייש במוצאינו....וצריך להסתקל קדימה.
אסור לשכוח../images/Emo70.gif מי שלא זוכר את העבר
הע לא ידע להזהר בהווה ובעתיד. אבל מאיפה שאני באתי, למדו את הערך של לסלוח. לא תמיד, לא על כל דבר, ובטח לא לאמץ אץ השיטה הנוצרית של להושיט את הלחי השניה. אבל, במקרה המדובר, בניגוד לפרעות שערכו ביהודים רק בגלל היותם יהודים, כאן לא היתה כוונת זדון. היה נסיון נואש להקים בית - המקום היחידי בעולם שלא יגרשו אותנו ממנו כי אנחנו יהודים. נכון, הביצוע היה גס, לפעמים כושל, פוגע ומעליב. אבל הוא לא נבע משנאה. אז אני יכולה להביןאת בני הדור השני לעליה, שנושאים את הכאב והזעם בשם הוריהם. אבל היום, ולא יצליחו לשכנע אותי כל הסקרים המלומדים, היום יש אפשרות לכל אחד להגיע למיצוי יכולותיו. ואם ההורים שלי אינם דוגמא - כי יטענו שהם היוצאים מהכלל. אזי אני ובעלי (התימני)והאחים שלנו - אנחנו הדוגמא. אף אחד לא תמך בנו, לא רפדו אותנו בצמר גפן, והכפית ממנה אכלנו היתה ממסטינג מצוי.ובכל זאת הגענו למקום שרצינו, ואנחנו ממשיכים לשאוף ולהתפתח. התרוץ של בני הדור השני והשלישי של "דופקים את השחורים" לא עבד עלי מעולם, וככל שעובר הזמן הוא מאבד מהרלוונטיות שלו. זאת הארץ שלי, אלה בני עמי לטוב ולרע ואני מוכנה להלחם כדי להטיב את המצב. אבל המלחמה שלי תהייה במציאות הקשה ולא בשדים מהעבר. רק טוב שיהייה לכולנו, גליה
הע לא ידע להזהר בהווה ובעתיד. אבל מאיפה שאני באתי, למדו את הערך של לסלוח. לא תמיד, לא על כל דבר, ובטח לא לאמץ אץ השיטה הנוצרית של להושיט את הלחי השניה. אבל, במקרה המדובר, בניגוד לפרעות שערכו ביהודים רק בגלל היותם יהודים, כאן לא היתה כוונת זדון. היה נסיון נואש להקים בית - המקום היחידי בעולם שלא יגרשו אותנו ממנו כי אנחנו יהודים. נכון, הביצוע היה גס, לפעמים כושל, פוגע ומעליב. אבל הוא לא נבע משנאה. אז אני יכולה להביןאת בני הדור השני לעליה, שנושאים את הכאב והזעם בשם הוריהם. אבל היום, ולא יצליחו לשכנע אותי כל הסקרים המלומדים, היום יש אפשרות לכל אחד להגיע למיצוי יכולותיו. ואם ההורים שלי אינם דוגמא - כי יטענו שהם היוצאים מהכלל. אזי אני ובעלי (התימני)והאחים שלנו - אנחנו הדוגמא. אף אחד לא תמך בנו, לא רפדו אותנו בצמר גפן, והכפית ממנה אכלנו היתה ממסטינג מצוי.ובכל זאת הגענו למקום שרצינו, ואנחנו ממשיכים לשאוף ולהתפתח. התרוץ של בני הדור השני והשלישי של "דופקים את השחורים" לא עבד עלי מעולם, וככל שעובר הזמן הוא מאבד מהרלוונטיות שלו. זאת הארץ שלי, אלה בני עמי לטוב ולרע ואני מוכנה להלחם כדי להטיב את המצב. אבל המלחמה שלי תהייה במציאות הקשה ולא בשדים מהעבר. רק טוב שיהייה לכולנו, גליה
מסכימה לכל דבריך
גם בבית הורי ומשפחתי המורחבת לא שמעתי מעולם תלונות ומענות על האפליה. הם סיפרו זאת כעובדה שהיתה וזהו, אבל אי אפשר היה להסתיר את הכאב ואת ההשפלה. אמרתי כבר שזה פסה, שזה לא אישו יותר ומרגיז שעדיין מנפנפים בדגל האפליה עד היום לצרכים פוליטיים (בעיקר). אבל לאור מה שכתבו כאן רציתי להבהיר את הנקודה הכואבת, הנקודה הספציפית הזו שממנה סבלו עולי ארצות ערב בשנות החמישים ולא עולי ארצות אחרות, ואני חושבת שהבהרתי את העניין. אין צורך לחזור ולומר שגדלנו, צמחנו, התפתחנו - אישית וחברתית - כבני העדה לתפארת מדינת ישראל והשתלבנו בצורה יוצאת מן הכלל, עד שהיום מכירים בכך שאנחנו מלח הארץ וכל מילה נוספת מיותרת. הרשו לי בכל זאת להוסיף שיש קבוצה נוספת שסבלה וסובלת מאותן הסטיגמות ואיננו מתייחסים אליהם כשווים (או בכלל...)ואלה הם האתיופים. את אותה תסמונת שאנחנו סבלנו ממנה ראיתי על בניהם הצעירים (שפלות הרוח, תחושת הלא שייכות, השונות, הבושה משפת ההורים, הלבוש, המסורת והמנהגים, הרצון "להשתכנז" ואני בכוונה משתמשת במילה הזו וכו'). בעוד דור או שניים הכל ייעלם ויהפך לנחלת העבר, ונזכור להם את צניעותם ושקט הליכותיהם, את שירותם בצהל ואת תרומתם לחברה. אבל דור הגלות ובניהם יישארו עם הצלקות, שאולי יגלידו עם השנים, אבל לא יימחקו לגמרי. ואין חכם כבעל הניסיון, ולכן מאוד חבל לי וכואב לי שאנחנו, שחווינו את אותה ההרגשה והניכור, לא חיבקנו אותם בחום, לא אימצנו אותם אל לבנו, לא תמכנו ולא עזרנו כקבוצה, כחברה (בודדים כן עזרו) לעבור את השנים הירוקות ההן.
גם בבית הורי ומשפחתי המורחבת לא שמעתי מעולם תלונות ומענות על האפליה. הם סיפרו זאת כעובדה שהיתה וזהו, אבל אי אפשר היה להסתיר את הכאב ואת ההשפלה. אמרתי כבר שזה פסה, שזה לא אישו יותר ומרגיז שעדיין מנפנפים בדגל האפליה עד היום לצרכים פוליטיים (בעיקר). אבל לאור מה שכתבו כאן רציתי להבהיר את הנקודה הכואבת, הנקודה הספציפית הזו שממנה סבלו עולי ארצות ערב בשנות החמישים ולא עולי ארצות אחרות, ואני חושבת שהבהרתי את העניין. אין צורך לחזור ולומר שגדלנו, צמחנו, התפתחנו - אישית וחברתית - כבני העדה לתפארת מדינת ישראל והשתלבנו בצורה יוצאת מן הכלל, עד שהיום מכירים בכך שאנחנו מלח הארץ וכל מילה נוספת מיותרת. הרשו לי בכל זאת להוסיף שיש קבוצה נוספת שסבלה וסובלת מאותן הסטיגמות ואיננו מתייחסים אליהם כשווים (או בכלל...)ואלה הם האתיופים. את אותה תסמונת שאנחנו סבלנו ממנה ראיתי על בניהם הצעירים (שפלות הרוח, תחושת הלא שייכות, השונות, הבושה משפת ההורים, הלבוש, המסורת והמנהגים, הרצון "להשתכנז" ואני בכוונה משתמשת במילה הזו וכו'). בעוד דור או שניים הכל ייעלם ויהפך לנחלת העבר, ונזכור להם את צניעותם ושקט הליכותיהם, את שירותם בצהל ואת תרומתם לחברה. אבל דור הגלות ובניהם יישארו עם הצלקות, שאולי יגלידו עם השנים, אבל לא יימחקו לגמרי. ואין חכם כבעל הניסיון, ולכן מאוד חבל לי וכואב לי שאנחנו, שחווינו את אותה ההרגשה והניכור, לא חיבקנו אותם בחום, לא אימצנו אותם אל לבנו, לא תמכנו ולא עזרנו כקבוצה, כחברה (בודדים כן עזרו) לעבור את השנים הירוקות ההן.
מי זאת אלה שוחט?
ובמה העניין? היות שלא הייתי כאן אינני יודעת על אלו דברים אתם כותבים כאן, אבל לעצם העניין של האפליה הרשו לי לומר, שאני תמיד כועסת, שעד היום משתמשים במושג זה לצרכים פוליטיים ואחרים, בעיקר ע"י מרוקאים (משום מה). בעיני נושא זה חלף מן העולם מזמן, הוא לא אישו יותר, פסה, א -ב-ל אין להתכחש למה שהיה בעבר! אכן היתה גם היתה אפליה וכולנו חשנו אותה על בשרינו, אני תמיד נוהגת לומר שאנחנו היינו האתיופים של שנות החמישים....אך כפי שאמרתי זה לא רלוונטי היום, ואין לנו צורך היום להוכיח למישהו שאנחנו שווים, שהיה רמטכל עירקי, ויש שרים עירקים וכו'...זה פשוט מיותר, ואני לא אוהבת לבזבז אנרגיה על דברים מיותרים.
ובמה העניין? היות שלא הייתי כאן אינני יודעת על אלו דברים אתם כותבים כאן, אבל לעצם העניין של האפליה הרשו לי לומר, שאני תמיד כועסת, שעד היום משתמשים במושג זה לצרכים פוליטיים ואחרים, בעיקר ע"י מרוקאים (משום מה). בעיני נושא זה חלף מן העולם מזמן, הוא לא אישו יותר, פסה, א -ב-ל אין להתכחש למה שהיה בעבר! אכן היתה גם היתה אפליה וכולנו חשנו אותה על בשרינו, אני תמיד נוהגת לומר שאנחנו היינו האתיופים של שנות החמישים....אך כפי שאמרתי זה לא רלוונטי היום, ואין לנו צורך היום להוכיח למישהו שאנחנו שווים, שהיה רמטכל עירקי, ויש שרים עירקים וכו'...זה פשוט מיותר, ואני לא אוהבת לבזבז אנרגיה על דברים מיותרים.
rivers of babylon
New member
אלה שוחט
המאמר המצורף שכתבה אלה שוחט לפני מספר שנים אומר הכל. המאמרים שלה מופיעים בד"כ דווקא באתרים ערבים. Reflections by an Arab Jew
המאמר המצורף שכתבה אלה שוחט לפני מספר שנים אומר הכל. המאמרים שלה מופיעים בד"כ דווקא באתרים ערבים. Reflections by an Arab Jew
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.