עוד נקודה למחשבה
לא תמיד הבחירה הראשונית של חברים היא המוצלחת ביותר עבורו/ה. אני רואה בזה תהליך של למידה שבו הילד מתוודע לסובבים אותו, גם קצת בתהליך של ניסוי וטעיה. אינני יודעת כמה זמן עדי מכיר את החבר, אבל אני יכולה לומר בוודאות שלעדי שלי היו חברים "טובים" כהגדרתה שעם הזמן החברות איתם דעכה והיום היא ממש לא מעוניינת להיפגש איתם, ולעומת זאת חברים טובים שהיא חברה שלהם עד היום. לפעמים הם יוצרים לעצמם איזשהו דימוי של החבר הטוב שלא ממש קיים במציאות, ועם הזמן הם מגלים את זה ומרפים. שתי דוגמאות: ילד אחד, אהוד מאוד בגן, שעדי פשוט התאהבה בו במלוא מובן המילה (טענה שהלב שלה דופק מהר כשהיא רואה אותו
). והוא? לא ממש שם עליה. מעבר לזה בפגישות שהיו לנו איתו תמיד היה אלמנט של אלימות, מה שעדי מאוד לא אוהבת. עם הזמן זה נרגע, הילד עזב לגן חובה, ועדי כמעט ולא מזכירה אותו. דוגמא שניה: ילד שנשאר איתה בגן מהשנה שעברה (באותה קבוצה) והיא מאוד רצתה להיפגש איתו. השנה נפגשו פעם אחת, וזהו. לא מעוניינת יותר. כששאלתי למה, היא ענתה שהיא לא אוהבת את הדרך שבה הוא מתנהג בגן.