אלדד וזהו - אכזבה
אני רוצה לכתוב על חוויה מאוד לא נעימה שעברנו באלדד וזהו הירושלמית (שכנה של אדום)... הגענו 5 לארוחת צהריים עסקית. אחרי שגיבשנו הזמנה וקראנו למלצרית התברר שמבין המנות הראשונות 3 היו חסרות באותו היום... לא נורא. הזמנו מנות ראשונות בליווי לחמניות הבית הנפלאות שהגיעו יחסית מהר. אני אכלתי פטריות חמות מוקפצות בחמאה (נהדר) ונישנשתי סלט יווני מאחותי (חסר מעוף לחלוטין). למנות העיקריות הזמנו 2 אנטריקוט - אחד וול דאן ואחד מדיום וול, דג מושט, מנה של עוף ומנת פסטה עבורי הצימחוניה. אמנם מאסתי בפסטה (אני מנהלת במסעדה איטלקית) אבל חשבתי שבמסעדה כזאת היא בטח תהיה משהו יותר מיוחד... כשניגבנו את השאריות מהמנות הראשונות, הגיע מנהל המשמרת לברר באיזה רוטב ביקשתי את הפסטה שלי מה שגרר תהיה מצידי מתי אזכה לראות את הפסטה. לאחר כ 10 דקות הגיע קדירה ענקית של מולים וקערת פסטה. לאחר בירור קצר התברר שאף אחד לא הזמין מולים. המלצרית לקחה את המולים ביחד עם הפסטה למטבח וחזרה עם אותה הפסטה לאחר 5 דקות (??) שאר המנות הגיעו לשולחן מלבד דג המושט. המלצרית ניגשה לאבא שלי ואמרה שהיתה תקלה במטבח (??) ושהדג ייקח קצת זמן והאם הוא ירצה אותו אפוי או מטוגן. הוא ביקש את הדג אפוי והמלצרית אמרה לו שלא כדאי לו כי זה ייקח יותר זמן (???) ורק אז כשהוא שאל היא התרצתה ואמרה שעדיין לא התחילו להכין אותו. התחלנו לאכול מבלי לחכות לאבא שלי שתקע מבטים מורעבים בצלחות שלנו... הפסטה שלי היתה מפוצצת בבזיליקום על אף שביקשתי אותה בלי (לא מתה על בזיליקום...) והיתה מורכבת מפסטה מסוג פנה ברוטב רוזה אנמי ביותר עם משהו כמו 2 קוביות עגבניות שטיילו על הצלחת. הזכירה לי בעיקר את הפסטה מקרוני וגבינה שמכינים מקופסא. האנטריקוט מדיום וול לאחר חיתוך ראשוני התגלה כאנטריקוט שקשה לדרג אפילו כ רייר (אדום לגמרי מפנים) ונשלח כלאחר כבוד לשידרוג במטבח. הדג עדיין לא הגיע בשלב הזה... לאחר ששלושת ה"מאושרות" שזכו לקבל את המנות שלהן כפי שביקשו (בערך... הבזיליקום) סיימו לאכול, חזר האנטריקוט מהמטבח. הפעם בדרגת צלייה של סוליה. לא כל כך אכיל. הדג עדיין לא הגיע... המלצרית התחילה לפנות את הצלחות של מי שסיים לאכול בזמן שאבא שלי עדיין לא קיבל את הדג. כשכולנו סיימנו לאכול והשולחן כבר היה מפונה לגמרי, הגיע הדג!!! כשהמלצרית בדקה שביעות רצון אבא שלי אמר שהדג לא כל כך טעים אך היא לא עשתה כלום בנידון... לא הציעה מנה אחרת, לא הזיעה לזכות אותו על הדג שהוא בקושי אכל... נאדה. אני חייבת לציין שהכל מהלך הארוחה אף אחד לא ניגש להתנצל על הבאלגן במנות, התלונות שלנו לא קיבלנו שום מענה ולא קיבלנו שום פיצוי על עוגמת הנפש. לבסוף ביקשנו את החשבון והבנו את הטעות שראינו שהמלצרית אפילו לא טרחה לבטל את המולים שהיא הזמינה לאבא שלי בטעות... (תקלה במטבח עלק..) בפולדר של החשבון היה מצורף כרטיס למועדון לקוחות שממש לא שמנו לב אליו. כשחיכינו בכניסה למסעדה לאבא לי שהלך להביא את האוטו, ניגש אלינו המנהל ושאל אם אנחנו מעוניינים למלא את הכרטיס למועדון הלקוחות שלהם... כמה חוצפה יכולה להיות??? אנחנו לא אנשים שמתלוננים ועושים רעש ואולי בגלל זה אף אחד לא טרח להתנצל או לפצות אותנו, אבל יצאנו משם בהרגשה כזאת מחורבנת שבוודאי לא נחזור. טעויות קורות במסעדות ובתור מנהלת אני מודעת לזה טוב מאוד. אני גם מודעת לזה שמרפי מתיישב על שולחן אחד ובו מתרחשות כל הטעויות האפשריות. אבל גם לשולחן כזה אפשר לתת הרגשה כל כך טובה ע"י פיצוי וחיוך ולגרום לו לחזור למסעדה שוב. זה לא קרה..
אני רוצה לכתוב על חוויה מאוד לא נעימה שעברנו באלדד וזהו הירושלמית (שכנה של אדום)... הגענו 5 לארוחת צהריים עסקית. אחרי שגיבשנו הזמנה וקראנו למלצרית התברר שמבין המנות הראשונות 3 היו חסרות באותו היום... לא נורא. הזמנו מנות ראשונות בליווי לחמניות הבית הנפלאות שהגיעו יחסית מהר. אני אכלתי פטריות חמות מוקפצות בחמאה (נהדר) ונישנשתי סלט יווני מאחותי (חסר מעוף לחלוטין). למנות העיקריות הזמנו 2 אנטריקוט - אחד וול דאן ואחד מדיום וול, דג מושט, מנה של עוף ומנת פסטה עבורי הצימחוניה. אמנם מאסתי בפסטה (אני מנהלת במסעדה איטלקית) אבל חשבתי שבמסעדה כזאת היא בטח תהיה משהו יותר מיוחד... כשניגבנו את השאריות מהמנות הראשונות, הגיע מנהל המשמרת לברר באיזה רוטב ביקשתי את הפסטה שלי מה שגרר תהיה מצידי מתי אזכה לראות את הפסטה. לאחר כ 10 דקות הגיע קדירה ענקית של מולים וקערת פסטה. לאחר בירור קצר התברר שאף אחד לא הזמין מולים. המלצרית לקחה את המולים ביחד עם הפסטה למטבח וחזרה עם אותה הפסטה לאחר 5 דקות (??) שאר המנות הגיעו לשולחן מלבד דג המושט. המלצרית ניגשה לאבא שלי ואמרה שהיתה תקלה במטבח (??) ושהדג ייקח קצת זמן והאם הוא ירצה אותו אפוי או מטוגן. הוא ביקש את הדג אפוי והמלצרית אמרה לו שלא כדאי לו כי זה ייקח יותר זמן (???) ורק אז כשהוא שאל היא התרצתה ואמרה שעדיין לא התחילו להכין אותו. התחלנו לאכול מבלי לחכות לאבא שלי שתקע מבטים מורעבים בצלחות שלנו... הפסטה שלי היתה מפוצצת בבזיליקום על אף שביקשתי אותה בלי (לא מתה על בזיליקום...) והיתה מורכבת מפסטה מסוג פנה ברוטב רוזה אנמי ביותר עם משהו כמו 2 קוביות עגבניות שטיילו על הצלחת. הזכירה לי בעיקר את הפסטה מקרוני וגבינה שמכינים מקופסא. האנטריקוט מדיום וול לאחר חיתוך ראשוני התגלה כאנטריקוט שקשה לדרג אפילו כ רייר (אדום לגמרי מפנים) ונשלח כלאחר כבוד לשידרוג במטבח. הדג עדיין לא הגיע בשלב הזה... לאחר ששלושת ה"מאושרות" שזכו לקבל את המנות שלהן כפי שביקשו (בערך... הבזיליקום) סיימו לאכול, חזר האנטריקוט מהמטבח. הפעם בדרגת צלייה של סוליה. לא כל כך אכיל. הדג עדיין לא הגיע... המלצרית התחילה לפנות את הצלחות של מי שסיים לאכול בזמן שאבא שלי עדיין לא קיבל את הדג. כשכולנו סיימנו לאכול והשולחן כבר היה מפונה לגמרי, הגיע הדג!!! כשהמלצרית בדקה שביעות רצון אבא שלי אמר שהדג לא כל כך טעים אך היא לא עשתה כלום בנידון... לא הציעה מנה אחרת, לא הזיעה לזכות אותו על הדג שהוא בקושי אכל... נאדה. אני חייבת לציין שהכל מהלך הארוחה אף אחד לא ניגש להתנצל על הבאלגן במנות, התלונות שלנו לא קיבלנו שום מענה ולא קיבלנו שום פיצוי על עוגמת הנפש. לבסוף ביקשנו את החשבון והבנו את הטעות שראינו שהמלצרית אפילו לא טרחה לבטל את המולים שהיא הזמינה לאבא שלי בטעות... (תקלה במטבח עלק..) בפולדר של החשבון היה מצורף כרטיס למועדון לקוחות שממש לא שמנו לב אליו. כשחיכינו בכניסה למסעדה לאבא לי שהלך להביא את האוטו, ניגש אלינו המנהל ושאל אם אנחנו מעוניינים למלא את הכרטיס למועדון הלקוחות שלהם... כמה חוצפה יכולה להיות??? אנחנו לא אנשים שמתלוננים ועושים רעש ואולי בגלל זה אף אחד לא טרח להתנצל או לפצות אותנו, אבל יצאנו משם בהרגשה כזאת מחורבנת שבוודאי לא נחזור. טעויות קורות במסעדות ובתור מנהלת אני מודעת לזה טוב מאוד. אני גם מודעת לזה שמרפי מתיישב על שולחן אחד ובו מתרחשות כל הטעויות האפשריות. אבל גם לשולחן כזה אפשר לתת הרגשה כל כך טובה ע"י פיצוי וחיוך ולגרום לו לחזור למסעדה שוב. זה לא קרה..
