Hello hello hello.../images/Emo173.gif
ובכן, לאחר קריאת רוב הויכוחים/ביקורות שהתנהלו כאן בפורום על הדיסק החשל של אלאניס, החלטתי שגם לי מגיע! אך לא אבקר את הדיסק, אני אפנה לצד הפסיכולוגי שבי(
) לספר את תאורית הסלידה המעוטה שיש לרובנו מהדיסק. ובשביל זה, אכנס לתחילת הדרך עם ביקורות על דיסקים קודמים. אז אתחיל עם הדיסק הראשון-JLP, לפני כמעט עשור, פרה לעולמנו אלאניס מוריסט, הקנדית הזועמת. סינגל הבכורה שלה-YOK, פרץ לעולם המוזיקה בסערה כה רבה שלא היה חור שתירק אליו ולא היו יודעים מי זו אלאניס מוריסט. JLP-"הדיסק הזועם", שבו אלאניס זעמה על כל מה שזז, בין אם זה על אחד המאהבים שלה ב-YOK למישהו שהיה איתה בתחילת דרכה ולא האמין שתצליח נRTY, ל-FORGIVEN-שיר זעם על הדת הנוצרית ועד ל-WP, שיר שמבקר את האנושות כולה. כמובן שגם ציניות מתוחקמת אלאניס לא שכחה. IRONIC ו-YL, שירים "הצוחקים" על החיים וNTD-שיר שבו ציניות היא לא מילה גסה. ומי יכול לשכוח את HIMP-שיר כ"כ גאוני. מי חוץ מאלאניס, יכול לכתוב שיר שאפה לראות אותו גם בצורה אופטימית וגם בצורה פסימית-צינית הצוחק על הסתכלות האדם על דברים. אני חושבת שלרובנו היה קל להתחבר אליו מכיוון שאנחנו באותה תקופה בה אלאניס הייתה בתחילת דרכה. (אומנם היא לא הייתה בגילינו, אבל כל אחד מתדבר בקצב שלו.) גיל הטיפשעשרה-אחח, איזה גיל מתוסבך, כועסים על כל העולם ורק רוצים שיעזבו אותנו לנפשנו. JLP פשוט נועד בשביל הגיל המתוסבך הזה. אני מניחה שרובנו כאן בגיל זה, לכן קל לנו יותר להתחבר אליו. אבל הי, תנו למישהו בן 30 לשמוע אותו והוא יזרוק עליכם נעל. אז לאחר שאלאניס כעסה על כל העולם ומעבר ואחרי שהייה ממושכת בהודו, חזרה אלאניס במראה רוחני וחוכמה חיים שמתגלה לנו בדיסק השני שלה, SFIJ-דיסק גאוני, אין ספק שלצערינו מעולם לא היה מעורך מספיק. ולמה זה? מכיוון שבדיסק הזה עובר אלאניס שינוי, אלאניס שפעם הייתה "הקנדית הזועמת" שביקרה וכעסה על כולם, חזרה רגועה יותר, עם הבנה עצמית, שמעטים מאיתנו חווים. כמה אנשים אתם מכירים שיכולים להסביר לכם את הבעיות העמוקות שלהם, הבעיות שבמשך שנים ארוכות מחלחלות להן שם למטה, נמצאות במקום כ"כ עמוק שכמעט ואי אפשר להגיע אליהם. ואלאניס עשתה זאת, ולא רק זה, היא אפילו העיזה לחלוק אותם איתנו. TY- הסינגל הראשום מתוןך האלבום, שיר, עם קליפ שלעד יהיה חקוק בזכרוני, האישה הערומה באמצע הרחוב שלא התביישה להראות את גופה, גם אם הוא לא מושלם ועומד בקרטריונים של אנורקסית עם גוף דקיק וארוך. היא חשפה את גופה ועם זאת את בעיותיה באותו זמן. שיר מדהים בו אלאניס מכירה בבעיותיה ומנסה למצוא פיתרון-"מה אם לא לעשות את הדברים האלה שגורמים לי לבעיות". בכל שיר ושיר, מסבירה אלאניס את עצמה, את בעיותיה ואף מבקרת את עצמה. לא רבים יכולים להתחבר אליו, כי לא רבים יכולים לחדור למקום העמוק הזה ולהבין ולבקר את עצמם. בגלל זה אני מניחה שהדיסק לא הצליח כמו JLP שפנה אל קהל היעד של המוזיקה, הצעירים הזועמים. ואז, שוב לאחר זמן ממושך, חוזרת אלאניס עם דיסק חדש, URS-שכמו השנים הקודמים, לא דומה לאף דיסק קודם של אלאניס. הדיסק הזה מאוד מבולגן ואני אישית לא אהבתי אותו כ"כ. כמובן שבלי הסינגל הראשון מתוך הדיסק, HC, לא הייתי כאן עכשיו מברברת לכם. מה שהרס אותו, לדעתי היה הלחן שהיה מאוד מבולבל ולא עיקבי משום בחינה. רבים מהשירים ששמעתי עם לחן שונה עברו שינוי כ"כ דרסטי שממש מאכזב אותו לשמוע את גירסאת הסטודיו שבדיסק, כגון: SU, שבגירסת האקוסטיק הוא פשוט שיר מדהים, אבל בדיסק הלחן פשוט מעצבן, הוא כ"כ מעצבן שעד שלא שמעתי את הגירסה האקוסטית, לא יכולתי להקשיב למילים המדהימות. וגם a man- שבגירסת הפסנתר השקטה והנינוחה פשוט גורם לנגוב דמעה מצד העין. שיר כ"כ חזק עם לחן כ"כ מעצבן בדיסק. אך כמובן שיש שם כמה שירים שלא הייתי מוותרת עליהם, כמו-NARCISSUS, קצת פופ, קצת רוק, שיר משעשע. HC, FLINCH, PI ו-SURRENDERING-שירים פשוט מעולים. כל שאר השירים, הלחן פשוט מעצבן ומפריע להקשבת המילים. הדיסק הזה מתוסבך וקצת קשה להתחבר אליו, ביחוד לנו, המעריצים שאוהבים להתעמק בכל שיר ושיר ולנסות להבין ולחקור וכ'ו... אך כמובן שגם לו יש רמה שאין להשוותה לזמרים אחרים. דיסק בשל עצמו, דיסק חביב. והנה, אחרי הזעם, ההבנה והבלבול, הגיע אלינו SCC, דיסק
"ההשלמה העצמית". דיסק די רומנטי
מנקודת מבט של אישה בת 30. אלאניס שלנו כבר אישה וכמו כל אישה נורמלית, היא מוצאת לה אהבה שמשנה אותה מלטה עד למעלה, בין אם זה במראה ובין אם זה בכתיבה שלה.. אלאניס מאוהבת, וכמו בכל הדיסקים הקודמים שלה, אלאניס משתפת אותנו בתקופה הזו של החיים שלה. אין מה לעשות, אלאניס היא אישה מאוהבת בת 30, וכמובן שזה ישפיע על הכתיבה שלה. קראתי כאן שמישהו השווה את אלאניס לבריטני. אני לא מבינה איך אפשר להשוות ילדונת בת 20, שלא כותבת ולא שרה את השירים שלה, לאישה בת 30 שעברה כ"כ הרבה בחייה! (כמובן שבלי לזלזל בבריטני) אין להשוות את הדיסק לזמרות מתחילות. אלאניס כבר בת 30 ושיריה נכתבים מנקודת מבטה בגיל הזה. שלא כמו זמרות בשנות ה-20 בחייהן שכותבות לפינקודת המבט שלהן בגיל זה. קשה לנו להתחבר אל הדיסק בגלל שאנחנו לא בתקופה הזו של החיים. כולנו כאן צעירים וכדי להרגיש את מה שאלאניס מרגישה, עלינו להגיע לכיל מתקדם כשלה, להתבגר, להתאהב, להרגיש ואז נוכל להתחבר יותר למה שאלאניס מרגישה ב-SCC. הדיסק הזה לא רע ואני בטוחה שבעתיד נוכל לעריך אותו יותר. לבנתיים אלך להביא לי קולה ולחכות שירדו כבר המחירים! אלאניס אלאניס, אבל 80 שקל בשביל דיסק?! I think NOT!