אכילה מודעת?!

[קשר חדש]

אכילה מודעת?!

תובנות מהיום השלישי לניקוי הרעלים:
מצאתי את עצמי פעמיים שולחת יד להכניס עגבניה לפה מתוך הרגל לנשנש ירקות, ועוצרת באמצע כי אני בניקוי רעלים וזה לא חלק מהתפריט.

אנחנו מדברים הרבה על אכילה מודעת. לאכול בלי הצורך לסיים את הצלחת רק כי זו הכמות ששמתי לעצמי, אלא לחשוב תוך כדי על מצב הרעב והשובע ולהמשיך לאכול רק אם אני עדיין רעבה.
את זה אני משתדלת לעשות.
אבל מסתבר, שלגבי ירקות, לא הפעלתי את הכלל הזה. ירקות הם כמו הפיצוחים של פעם. מנשנשים תוך כדי ובלי לשים לב לכמות...

כיוון שאנחנו עוסקים כאן בשינוי הרגלים, אז מה ההרגל הרצוי?
לנשנש ירקות שלא מתוך אכילה מודעת, כי זה אוכל טוב, בריא, מותר? עקרונית זה נשמע לי הגיוני. מצד שני, זה סותר את הכלל שניסינו להכניס פה שאין לאוכל תיוג של טוב/רע, מותר/אסור.
גם בירקות לאכול מתוך אכילה מודעת, ולבדוק מדוע אני מכניסה אותם לפה?
מה דעתכם?

 

[avi5199]

ניקוי רעלים או לא.. עצם זה שאת מתרגלת שליטה עצמית זה כבר טוב

 

[kagome10]

לדעתי לנשנש זה טוב לאנשים מסויימים

אני הייתי אומרת לשים ירקות בכמה שיותר מקומות, בדיוק בשביל שהם ינושנשו מבלי משים. לדעתי ירקות זה חיובי ובריא, ואני שואפת לאכול יותר ירקות.
ואני בעד להתחיל ארוחות בירקות, ובכלל לאכול הרבה מהם. רוב מוחלט מהאנשים בחברה המערבית אוכלים מעט מידי ירקות, ואחר כך המון אנשים סובלים ממחסור בויטמינים ומינרלים למיניהם.
&nbsp
לדעתי עגבנייה עדיפה על אורז אם לא תמיד אז כמעט תמיד.
&nbsp
ואני לא בעד שליטה עצמית. לא כי היא לא נחוצה, אלא כי כמותה מוגבלת. אני מאמינה שלכל אדם יש מאגר של שליטה עצמית, אם הוא יבוזבז על דבר אחד, לא יישאר מספיק לשאר הדברים. לכן אני בעד הרגלים מוצלחים שלא דורשים שליטה עצמית.
לאכול עד לשובע במודעות עד שזה יהפוך להיות הרגל, ולא ידרוש שליטה עצמית.
&nbsp
הרגל לנשנש ירקות הוא טוב בעיניי.
&nbsp

 

[Ron W]

חלוקה לארוחות מסודרות

זה בבסיס. כל 3 שעות ארוחה קטנה וגדולה לסרוגין בשעות קבועות
ואין חשק לנשנש. ירקות ופירות הם גם נקוי, יש טיפול בדיאטת מיצי פירות
לזמן מוגבל ובפיקוח רפואי. ירקות עשירים בנוגדי חימצון כדאי לשלב בכל ארוחה..

 

[ורדה דודי]

אכילה מודעת או אכילה ריבונית

אכילה שבה את זו שבוחרת מה לאכול שזו אכילה ריבונית כי את הריבון על גופך ועל הבחירות שאת עושה.
ואת מדברת על אכילה מודעת, אכילה שאת מודעת למה שאת אוכלת.
זה הבדל גדול.
אני בוחרת להפסיק לאכול כשאני שבעה כי.....וכשזה נכנס להרגל גם ההסברים נעלמים כי זה נכנס להיות הרגל.
אני בוחרת כל פעם מחדש מה ואיך לאכול
ומכיוון שאני מאמינה בעצמי וביכולת שלי לבחור נכון בשביל הגוף שלי
אז הבחירות שלי יהיו בריאות וטובות.
לדוגמה: אני אבחר ירקות כי טוב לי איתם ולא בגלל שאסור לי לאכול עוגה.

לגבי הנשנושים - לנשנש זה הרגל בעייתי. הכוונה לאכול בהיסח הדעת.
לאכול בלי לשים לב,
לאכול כדי שיהיה משהו בפה כשאני עסוקה במשהו אחר.
לאכול כי חסר לי משהו ואני ממלאה את המקום של החסר באוכל.
כשהחלק הזה ברור אז יותר ברור מה הבעייתיות בנשנוש.
היום אילו מקלות גזר.
מחר אילו חטיפים רוויום בשומן, מלמח, סוכר, חומרי טעם וצבע.
אני בעד לאכול מקלוני גזר, סלרי וקולורבי.
אני מעדיפה שיקראו לפעולה הזו לאכול.
זה אוכל לכל דבר ואני בוחרת לאכול עכשיו גזר

 

[kagome10]

למה לנשנש זה הרגל בעייתי?

לדעתי לנשנש זה לאכול משהו לא בצורה של ארוחה מסודרת, אלא נניח לבוא, לקחת פרי, לשטוף, לאכול. או באמת לנשנש מקלות קולרבי.
&nbsp
רוב המקרים שאני מכירה שאנשים אוכלים בהם חטיפים היא כי הם רוצים לאכול משהו טעים בקלילות, בלי לאכול ארוחה של ממש. זה לא בגלל חסר. ואם זה אוכל בריא והוא לא נאכל בניגוד לתחושת שובע, מה רע בזה?
&nbsp
<אני ממש לא בטוחה שארוחות מסודרות זו הגישה הנכונה>

 

[קשר חדש]

אני חושבת שאנחנו לא משתמשות באותו פירוש למילה לנשנש

הדימוי הכי טוב לנישנוש זה פיצוחים. יש פעמים שיש פיצוחים על השולחן, ואנשים בלי לשים לב, ותוך כדי צפיה בטלוויזיה/במשחק ספורט, מנשנשים. בלי שהם רעבים, בלי מודעות כמה נכנס לפה, פשוט כי הם שם. כדי שלא יהיה משעמם בפה. כדי שחווית הצפיה תהיה יותר מענגת.
זה כמו הפופקורן בסרט שאנשים מנשנשים ולפעמים קונים כמות ענקית. אף אחד לא באמת רעב, ואם הוא היה רעב בבית באותה השעה/נסיבות, הוא בדרך כלל לא היה אוכל פופקורן...
אצל בעלי בבית זה היה הקלמנטינות במשחקים של מכבי ת"א בכדורסל.

הרבה פעמים בהמלצות של דיאטות אומרים תאכלו ירקות חופשי. וההמלצה היא, להכין מראש גזרים חתוכים, מלפפונים חתוכים, שרי, קולורבי, כדי שניתן יהיה לנשנש אותם חופשי, במקום ההרגל לנשנש דברים בעלי ערך קלורי הרבה יותר גבוה.

עכשיו בניקוי רעלים, תפסתי את עצמי, מכניסה לפה מתוך הרגל, עגבניית שרי, שהיתה שם. עצרתי את עצמי, כי זה לא בתפריט.

לא אכלתי את העגבניה הזאת, לא מתוך מודעות (כי זה היה בחוסר תשומת לב) ולא מתוך אכילה ריבונית (לא החלטתי שאני רעבה ורוצה לאכול עכשיו והבחירה הטובה ביותר עבורי כרגע היא העגבניה). הסיבה היחידה שניסיתי לאכול אותה, היא ההרגל לנשנש. יש עגבניות שרי בסביבה, אז מכניסים לפה.

מפה עלתה השאלה.
מכאן ורדה ענתה, שגם נישנוש שהוא לכאורה בריא כמו גזר או עגבניית שרי, רצוי שיהיה כפוף לאכילה הריבונית.

למיטב הבנתי את דיברת על נישנוש, משהו בין ארוחות, כמות קטנה יותר, לא מסודר. שנאכל בגלל רעב, והוא מה שבחרנו לאכול= אכילה ריבונית.
כלומר, את דיברת על אכילה בארוחות לעומת כמות קטנה באופן פחות מסודר.
אני דיברתי על אכילה של ירקות שאיננה מטעמי רעב ושובע, אלא סתם כדי להכניס משהו לפה.

 

[Ron W]

סליחה מה ז"א לא רעב ?

אולי לא ממש רעב? רעב זה לא שחור ולבן. אם היה אוכל קודם ארוחה גדולה
פחות סכויי שינשנש גרעינים ובוודאי לא גביע פופקורן גדול
הדגמה מצוינת כמה נוטים לטיעון המתכחש לרעב מסיבות נאורות שהצגתי למעלה.
נשנוש הוא בטוי מובהק של רעב קל יחסי שמקבל טריגר ממזון נגיש.

 

[kagome10]

אני חושבת שאת קצת מפרשת אנשים

אנשים אוכלים פיצוחים כי זה טעים. והם אוכלים אותם במודעות חלקית, לא בלי מודעות בכלל.

ולדעתי זה לא רע.

לא רעב ושבע זה לא אותו דבר. רעב ושובע זה לא משתנה בוליאני. חוץ מרעב ושבע יש עוד גוונים. לדעתי כל עוד אדם עוצר כשהוא שבע, לא רע שהוא יאכל.

אני, כמו שכבר אמרתי, לא מאמינה באכילה ריבונית בתור המצב הבריא. אוטומטים למיניהם קיימים כדי לחסוך למוח שלנו מאמץ. מה היה קורה אם היינו צריכים לחשוב איך להזיזי ת השרירים שלנו כשאנחנו הולכים?

הבעיה לדעתי היא בדפוסי אכילה משובשים, שאז אולי כדאי לעבור לאכילה מודעת לזמן מה לפני שמתכנתים את הדפוסים מחדש. ואז לוותר על האכילה המודעת. זה לא יעיל. למוח שלנו יש נטייה להפוך כל פעולה חוזרת שלא דורשת חשיבה לאוטומט.

מה רע בלאכול רק כדי להכניס משהו לפה?

 

[ורדה דודי]

אכילה לא נכנסת לקטגוריה של פעולות אוטומטיות

כשזה נעשה עקב מחשבות אוטומטיות עדיין יש מודעות לאכילה.
במידה והאכילה היתה אוטומטית אז לא היתה תקווה לאנשים שרוצים לשנות הרגלים
שאלת מה רע בלאכול רק כדי להכניס משהו לפה?
בואי נוותר על "מה רע" ונשאיר את זה בגדר כל אדם בוחר מה לעשות בזמן שהוא רוצה לעשות משהו.
הוא יכול להחליט שהוא רוצה להכניס משהו לפה או יבחר לקרוא ספר.
כתבת בעצמך שיש הרבה צבעים במנעד הצבעים ושחור ולבן הם אופציה.
בכל מקרה, אכילה תמיד מודעת.
גם כשמושיטים יד ולוקחים משהו לאכול יהיו מחשבות סביב הפעולה הזאת.
ושוב, מזל שיש מחשבות כי משם אפשר להתחיל ולשנות.

 

[קשר חדש]

אצלי אכילה לא תמיד מודעת

כמו שאני מוצאת את עצמי הרבה פעמים שמה שמה אצבע בפה ונוגעת עם השיניים בציפורניים בלי לשים לב (זה לא ממש קסיסת ציפורניים, כי אני לא חותכת אותם עם השיניים), או מעבירה יד בשיער בלי לשים לב או מגרדת פצע ככה הייתי מוצאת את עצמי לפעמים עם אוכל בפה.
גם סיפרתי על כך בתחילת השרשור, איך מצאתי את עצמי כמעט מכניסה עגבניית שרי לפה. שמתי לב שנייה לפני שהיא נגעה בלשון.