אכזבה
שלום לכולם, וואו הרבה מאוד שנים לא כתבתי כאן... (אולי לא הייתי מאוכזב זמן רב???) אבל עכשיו אני יכול להגיד לכל קבל עם ועדה שאני מאוכזב, מדוכא, וכועס בעיקר כועס, כועס על עצמי על השטויות שאני עושה. לפני יותר משבועיים ישבנו על ספסל ציבורי, המשפט התחיל לנוע לעבר אוזני לאחר מכאן אור התוף המיר את המשפט לפולסים חשמליים אשר פגעו בליבי בדיוק כמו שוקר חשמלי שנועד להרחיק גנב. "אני לא רוצה שום קשר רציני אני מצטערת ליליה טוב" האמת שאני יותר מדי דרמתי השלמתי עם זה, אמרתי לה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים וזאת היתה טעות לצאת איתה מלכתחילה (יצאנו 3 חודשים) אמרתי לה שאני פוחד להתאב ולכן מעולם לא התאבתי (למה אמרתי את זה אידיוט שכמוני) התאכזבתי קצת וחזרתי לביתי. אתמול חזרתי הביתה בערב ישבתי בחדר וכנאה שמטען החשמלי של השוקר (ע"ע שורה 5) התפרק לו, הבנתי שהיא חסרה לי שאני רוצה אותה, אני מאוהב? אני? אף פעם לא הייתי מאוהב לא יוכל להיות שאני מאוהב בבחורה הזאת. היא חייכנית כזאת כולם כל הזמן מסתובבים סביבה היינו חברים די טובים אבל תמיד פחדתי להתקרב יותר מדי כי אני בחור עמוק כזה שלא אוהב כל כך את כל ההמולה הזאת אני יותר דיסקרטי וסגור. היום ממש במקרה ראיתי אותה העמדתי פנים כאילו לא שמתי לב אליה ולכן לא אמרתי לה שלום אבל לא יכלתי שלא להביט בה כאשר היא היתה עם הגב אליי, היא שלחה לי מייל לפני כמה ימים , היא שאלה לשלומי לא התייחסתי, אני כל כך מתגעגע לילדה הזאת, היא פשוט ילדותית היא יכולה לפגוע בקלות במישהו שאוהב אותה ואני כל כך פוחד ממנה אבל אני לא מפסיק לחשוב על עייניה הירוקות והשדיים הזקורים שלה אני כל כך עמוק למה תמיד אני נפגע, למה, אני שונא את החיים האלו, אלו לא חיים זה סבל דיייייייי
שלום לכולם, וואו הרבה מאוד שנים לא כתבתי כאן... (אולי לא הייתי מאוכזב זמן רב???) אבל עכשיו אני יכול להגיד לכל קבל עם ועדה שאני מאוכזב, מדוכא, וכועס בעיקר כועס, כועס על עצמי על השטויות שאני עושה. לפני יותר משבועיים ישבנו על ספסל ציבורי, המשפט התחיל לנוע לעבר אוזני לאחר מכאן אור התוף המיר את המשפט לפולסים חשמליים אשר פגעו בליבי בדיוק כמו שוקר חשמלי שנועד להרחיק גנב. "אני לא רוצה שום קשר רציני אני מצטערת ליליה טוב" האמת שאני יותר מדי דרמתי השלמתי עם זה, אמרתי לה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים וזאת היתה טעות לצאת איתה מלכתחילה (יצאנו 3 חודשים) אמרתי לה שאני פוחד להתאב ולכן מעולם לא התאבתי (למה אמרתי את זה אידיוט שכמוני) התאכזבתי קצת וחזרתי לביתי. אתמול חזרתי הביתה בערב ישבתי בחדר וכנאה שמטען החשמלי של השוקר (ע"ע שורה 5) התפרק לו, הבנתי שהיא חסרה לי שאני רוצה אותה, אני מאוהב? אני? אף פעם לא הייתי מאוהב לא יוכל להיות שאני מאוהב בבחורה הזאת. היא חייכנית כזאת כולם כל הזמן מסתובבים סביבה היינו חברים די טובים אבל תמיד פחדתי להתקרב יותר מדי כי אני בחור עמוק כזה שלא אוהב כל כך את כל ההמולה הזאת אני יותר דיסקרטי וסגור. היום ממש במקרה ראיתי אותה העמדתי פנים כאילו לא שמתי לב אליה ולכן לא אמרתי לה שלום אבל לא יכלתי שלא להביט בה כאשר היא היתה עם הגב אליי, היא שלחה לי מייל לפני כמה ימים , היא שאלה לשלומי לא התייחסתי, אני כל כך מתגעגע לילדה הזאת, היא פשוט ילדותית היא יכולה לפגוע בקלות במישהו שאוהב אותה ואני כל כך פוחד ממנה אבל אני לא מפסיק לחשוב על עייניה הירוקות והשדיים הזקורים שלה אני כל כך עמוק למה תמיד אני נפגע, למה, אני שונא את החיים האלו, אלו לא חיים זה סבל דיייייייי