אכזבה

[איחוד האחת]

הנה תמונה...

 

[איחוד האחת]

ותמונה יפה יותר...

 

[gcnet]

אכזבה

אתמול היה אחד הימים הקשים שלי זה זמן מה... ביום שלישי היו לי בחינות למגמת תאטרון בבית ספר לאומנויות, היה כ"כ כיף ויצאתי משם בהרגשה מעולה ובתקווה אין סופית שאני יתקבל! אתמול שתי חברות שלי שגם ניסו להתקבל לבית הספר {במגמה אחרת} התקשרו וסיפרו לי שהן לא התקבלו עם כל הכאב עליהן היה לי גם שמחה מסויימת שאליי עוד לא התקשרו...והתקווה גדלה אבל מסתבר שכן התקשרו, לאבא, ושהוא חזר הביתה הוא סיפר לי... הוא סיפר שעיקרון כן קיבלו אותי למגמה ואני מתאימה לבית הספר ורוצים בי אבל אין מקום בבית הספר בשבילי, כמו כן הם מעדיפים עוד בנים במגמה ולכן קיבלו רק בנים, זה כ"כ מתסכל, מגיע לי להיות שם וכ"כ השקעתי ורק בגלל חוסר מקום אני יצטרך להישאר בבית הספר שאי בו עכשיו שאני שונאת אותו!!! וכבר היו לי תמונות בראש וציפיות... לא בכיתי ליד אבא, שיחקתי אותה אמיצה אבל בלילה בכיתי, ועוד איך בכיתי, קמתי בבקור בתחושה נוראה ולא הסכמתי לקום מהמיטה, אבא קרא לי למטה שנדבר קצת והכל נשפך, בכיתי לידו {מה שלא קרה הרבה זמן} והוא עודד אותי וחיבק אותי, אבל ההרגשה לא השתפרה בהרבה. לא הלכתי לבית ספר כי פשוט לא היה לי חשק, רגע לפני שעליתי חזרה למיטה הוא חיבק אותי ואמר לי לחשוב מה אמא הייתה אומרת במצב הזה... ואיך אני אמורה לדעת בדיוק?! אני כבר לא זוכרת איך זה שהיא פה.. ואני כ"כ צריכה את החיבוק שלה... בקיצור הכל מתערבב יחד ואני מרגישה רע וכל מה שנותר לי לקוות שמישהו יחליט לעזוב את המגמה ויהיה גם לי מקום...

 

[סְקָאלִי]

נטע .... ../images/Emo24.gif

מבינה את הכאב והתסכול... כל כך טבעי להרגיש את זה. זה בסדר לבכות ולהוציא הכל החוצה [וזה אפילו בסדר לעשות את זה ליד אבא]. אחר כך, יש עוד דברים שאולי אפשר לעשות. יש לי שני כיווני מחשבה: 1. אולי תנסי בבי"ס אחר שיש בו מגמה דומה? איני יודעת איפה את גרה, אבל בערים גדולות יותר יש לפעמים יותר מבחר. למשל, אם את גרה במרכז, בודאי תנסי להתקבל ל'תלמה ילין'. אבל אני מניחה שמי שלא מתקבל לשם, מנסה להתקבל לאחת ממגמות האמנות בעירוני א'. בנוסף, אם זה רק מפלט מביה"ס ואת שונאת את ביה"ס שלך, אולי פשוט תעברי סתם תבי"ס אחר [בבחינת 'משנה מקום משנה מזל]? 2. בטוח תתנגדי לזה בהתחלה, אבל בכל זאת תקראי עד הסוף: אולי תבקשי מאבא שילך וידבר איתם, ויסביר את מצבך המיוחד, ויבקש שיתחשבו בך לפנים משורת הדין? גם ככה קשה לך, ולימודים בביה"ס כזה יסיחו את דעתך ויתנו לך כל כך הרבה חוויות שיעסיקו אותך. לי היה מקרה דומה כשהייתי בתיכון: כשעברנו לחטיבה, שיבצו אותי בכיתה נפרדת מכל החברות שלי. כיתה מה-זה מגעילה, נטע, את לא תאמיני. ועד שאישרו לי לעבור כיתה, יצא שבמקביל אישרו לחברות שלי לעבור לכיתה שלי, ושוב נשארתי לבד. הגשתי בקשה לעבור, אבל אמרו שלא יהיו יותר העברות. הייתי מה-זה אומללה. אבא שלי הציע שילך לבי"ס וידבר עם המנהל ויבקש ממנו להתחשב בי. איך אני הגבתי? כמובן שב'מה פתאום? מה זה קשור? אף פעם לא קבלתי יחס מיוחד, ואני לא רוצה לקבל יחס מיוחד. אני לא רוצה שירחמו עלי' וכ"ו וכ"ו. בקשתי ממנו מפורשות שלא ילך למנהל. כעבור יום או יומיים, נכנס המנהל לכיתה וקרא בשמי, ואמר לי לעבור לכיתה השניה. הייתי מה זה מאושרת! מסתבר שאבא שלי הטוב, שיחיה, היה לו יותר שכל מביתו האידיאליסטית, והוא הלך למנהל ואמר לו שגם ככה קשה לי ולפחות שאהיה אם החברות שלי. וכך היה. ותאמיני לי, אני כל כך שמחה שהוא עשה את זה. ככה יצא לי להיות עם כל החברות שלי, בכתה הרבה יותר נחמדה [שלא לדבר על זה שהיו בה גם בנים הרבה יותר שווים...]. אז אולי תשקלי את זה?

סקאלי

 

[איחוד האחת]

נטע יקרה

מותר להרגיש עצובה ומותר גם לבכות....וכן, אני יודעת שזה לא עוזר לך הרבה כרגע ולא פותר לך את הבעיה... מצטרפת להצעתה של סקאלי וחושבת שזה יכול רק להועיל ואם לא, אז לפחות ניסית. אל תוותרי בקלות כזו, נסי מה שאפשר אם זה באמת מה שאת רוצה. מה דעתך? וכרגע יכולה רק להציע

.

 

[gcnet]

תודה על העידוד

נראה בקשר למה שהצעת סקאלי, האמת היא שזה דיי קורה, חברה של אבא שלי מלמדת שם ואני יודעת שהיא גם דיברה עם מישהו עליי=[[ עדין מתסכל, מרגישה דחוייה מקווה לטוב חיבוק חזרה

 

[סְקָאלִי]

עדיין יש מה לעשות

עדיין את יכולה לנסח ולשלוח מכתב אישי. ממכתב כזה אולי אפילו יהיה יותר קשה להתעלם. זכרי שבסה"כ כן נמצאת מתאימה, ועכשיו הם פועלים על בסיס שיקולים אחרים, למשל שיהיו יותר בנים. לדעתי כל עוד זה לא נחתם סופית, עשי מה שאת יכולה כדי לשנות את המצב. באמצעות אבא, או באמצעות מכתב שלך. את אפילו יכולה לבקש, אם יש לך אומץ, לדבר עם המנהלת או מי שאחראי שם על הקבלה. מה את אומרת?