אכזבה של החיים ..
זה עתה גיליתי את הפורום הזה ומקווה שבאמת אפשר לשפוך פה את הלב.. אכזבה של החיים זו אכזבה שמלווה אותך מאז שהיית ילד והלאה , זאת אכזבה של משפחה.. המקרה שלי..תמיד הייתי מנותקת מהם ולא מבינה אותם..עכשיו הבנתי כשאני כבר לא גרה בבית ..הבנתי שכל חיי התאכזבתי מהמשפחה שלי.. למראית עין הכל טוב , כולם בריאים ( טפו טפו טפו ) ויש לי כל מה שאני צריכה מבחינה חמרית.. זה בעיקר בזכות האב הדואג אבל האם..איתה אני לא מסתדרת.. מאז שהייתי ילדה היא היתה לחוצה מדי , תמיד מנסה לשתף אותי בפוביות שלה של בע"ח זה רע ומסוכן ובכלל לצאת החוצה. בתור ילדה שמאד אוהבת לא לשבת בבית קראתי תיגר ויצאתי וטסתי רחוק למרות הדאגה. ולמרות הדאגה אותה אם דואגת קודם כל לעצמה - היא הכי מסכנה.. אם זה בסיטואציות של פינוק שמעולם לא היה ( רק מצד האב למזלי ) ואם היה נסיון לפינוק הוא תמיד היה נכשל.. קשה לי להבין איך אם מחשיבה עצמה קודם כל בדברים הכי קטנים שהכי מפריעים.. זה כל פעם מעצבן אותי מחדש וכשאני מגיעה לביקור ( של כמה ימים ) אני חוטפת קריזה בגלל שאני מצפה לקצת יותר.. שלא תבינו היא כן אם דואגת ( יותר מדי ) אבל היא פשוט לא יודעת הרבה דברים ..שאני התחלתי להבין כתפקיד של אם.. עם שני אחי אני גם לא ממש מסתדרת..בקיצור , משפחה לא בוחרים אבל עדיין זה מציק.. בכל אופו , בנימה אופטימית זו , תודה לכל מי שקרא או יתייחס
זה עתה גיליתי את הפורום הזה ומקווה שבאמת אפשר לשפוך פה את הלב.. אכזבה של החיים זו אכזבה שמלווה אותך מאז שהיית ילד והלאה , זאת אכזבה של משפחה.. המקרה שלי..תמיד הייתי מנותקת מהם ולא מבינה אותם..עכשיו הבנתי כשאני כבר לא גרה בבית ..הבנתי שכל חיי התאכזבתי מהמשפחה שלי.. למראית עין הכל טוב , כולם בריאים ( טפו טפו טפו ) ויש לי כל מה שאני צריכה מבחינה חמרית.. זה בעיקר בזכות האב הדואג אבל האם..איתה אני לא מסתדרת.. מאז שהייתי ילדה היא היתה לחוצה מדי , תמיד מנסה לשתף אותי בפוביות שלה של בע"ח זה רע ומסוכן ובכלל לצאת החוצה. בתור ילדה שמאד אוהבת לא לשבת בבית קראתי תיגר ויצאתי וטסתי רחוק למרות הדאגה. ולמרות הדאגה אותה אם דואגת קודם כל לעצמה - היא הכי מסכנה.. אם זה בסיטואציות של פינוק שמעולם לא היה ( רק מצד האב למזלי ) ואם היה נסיון לפינוק הוא תמיד היה נכשל.. קשה לי להבין איך אם מחשיבה עצמה קודם כל בדברים הכי קטנים שהכי מפריעים.. זה כל פעם מעצבן אותי מחדש וכשאני מגיעה לביקור ( של כמה ימים ) אני חוטפת קריזה בגלל שאני מצפה לקצת יותר.. שלא תבינו היא כן אם דואגת ( יותר מדי ) אבל היא פשוט לא יודעת הרבה דברים ..שאני התחלתי להבין כתפקיד של אם.. עם שני אחי אני גם לא ממש מסתדרת..בקיצור , משפחה לא בוחרים אבל עדיין זה מציק.. בכל אופו , בנימה אופטימית זו , תודה לכל מי שקרא או יתייחס