אכזבה קשה...
היי לכולם! אני חייבת לרוק וגיליתי את הפורום הזה, ומעניין אותי לשמוע דיעות של אנשים אובייקטיביים. אוקיי, הסיפור שלי הוא כזה- היה לי חבר (החבר הרציני הראשון) במשך שלושה חודשים, והקשר היה מאוד טוב ומחייב. שנינו ידענו שלאחר שלושה חודשים הוא נוסע לחו"ל לטיול שחרור, אבל בגלל שהתאהבנו החלטנו להמשיך את הקשר עד לנסיעה שלו. לפני שהוא טס קבענו שאנחנו "נפרדים", אבל בעקרון בזמן שהוא היה בחו"ל הוא עדיין התקשר לעתים קרובות ואמר שהוא אוהב ומתגעגע, ושנינו ממש שמחנו שהרגשות עדיין קיימים. במהלך הטיול שלו כנראה קרה משהו רציני מאוד שגרם לו להחליט שהוא רוצה לחזור לארץ בסה"כ חודשיים אחרי שהוא טס (הוא היה אמור להיות בחו"ל 5 חודשים). הוא סיפר לחבר שלו שהוא חוזר, אבל השביע אותו לא לספר לי. באותו יום הוא דיבר גם איתי, ודיבר כאילו הכל בסדר אי שם בחו"ל. לאחר מכן עברו 3 שבועות שלא שמעתי ממנו בכלל, ואז- הוא חזר לארץ. בעוד חברים שלי חושבים שהוא חוזר לארץ לזרועותיי, לו היו מחשבות אחרות. הוא אומר שהוא למד להתאהב בחופש שלו ושהוא לא רוצה להיות מחוייב לי. אבל זו לא האכזבה. האכזבה היא שמאז שהוא הגיע לארץ לא ראיתי אותו (הוא הואיל בטובו להודיע לי בטלפון שהוא בארץ), כי הוא לא רוצה לראות אותי. הוא טוען שהוא התאהב בחופש והוא רוצה להיות חופשי, אבל הוא יודע שברגע שהוא יראה אותי הוא ירצה שנחזור, ואז זה יסתור לו את החופש שהוא כל כך התאהב בו. אני לא מבינה איך הוא מצפה ממני להמשיך הלאה אם אני לא יכולה לראות אותו ולהבין לגמרי מה אני מרגישה, ואני לא מבינה למה הוא בורח מהרגשות שלו בזה שהוא אומר ´אני לא בא לראות אותך כי אני יודע שברגע שאני אראה את העיניים שלך אני ארצה שנחזור, ואני מרגיש שאני רוצה להיות חופשי´. דרך אגב- הוא אומר שהוא עדיין אוהב אותי בדיוק כמו שהוא אהב לפני שהוא נסע. זה מאוד קשה לי וכואב לי שהוא מצליח להמשיך את החיים שלו כרגיל ואני עם מועקה תמידית בלב, עם הידיעה שהוא נמצא ממש כאן ואני לא יכולה לראות אותו. מיותר לציין שיש ידידים שאני לא יכולה לפגוש ולצאת איתם, כי הם חברים טובים שלו. מבחינתו אנחנו עדיין ידידים- הוא מתקשר ומנסה לדבר כמו ידידים, אבל איך הוא לא רואה שזה לא הגיוני? דעה של מישהו מבחוץ תעזור לי מאוד... תודה מראש
היי לכולם! אני חייבת לרוק וגיליתי את הפורום הזה, ומעניין אותי לשמוע דיעות של אנשים אובייקטיביים. אוקיי, הסיפור שלי הוא כזה- היה לי חבר (החבר הרציני הראשון) במשך שלושה חודשים, והקשר היה מאוד טוב ומחייב. שנינו ידענו שלאחר שלושה חודשים הוא נוסע לחו"ל לטיול שחרור, אבל בגלל שהתאהבנו החלטנו להמשיך את הקשר עד לנסיעה שלו. לפני שהוא טס קבענו שאנחנו "נפרדים", אבל בעקרון בזמן שהוא היה בחו"ל הוא עדיין התקשר לעתים קרובות ואמר שהוא אוהב ומתגעגע, ושנינו ממש שמחנו שהרגשות עדיין קיימים. במהלך הטיול שלו כנראה קרה משהו רציני מאוד שגרם לו להחליט שהוא רוצה לחזור לארץ בסה"כ חודשיים אחרי שהוא טס (הוא היה אמור להיות בחו"ל 5 חודשים). הוא סיפר לחבר שלו שהוא חוזר, אבל השביע אותו לא לספר לי. באותו יום הוא דיבר גם איתי, ודיבר כאילו הכל בסדר אי שם בחו"ל. לאחר מכן עברו 3 שבועות שלא שמעתי ממנו בכלל, ואז- הוא חזר לארץ. בעוד חברים שלי חושבים שהוא חוזר לארץ לזרועותיי, לו היו מחשבות אחרות. הוא אומר שהוא למד להתאהב בחופש שלו ושהוא לא רוצה להיות מחוייב לי. אבל זו לא האכזבה. האכזבה היא שמאז שהוא הגיע לארץ לא ראיתי אותו (הוא הואיל בטובו להודיע לי בטלפון שהוא בארץ), כי הוא לא רוצה לראות אותי. הוא טוען שהוא התאהב בחופש והוא רוצה להיות חופשי, אבל הוא יודע שברגע שהוא יראה אותי הוא ירצה שנחזור, ואז זה יסתור לו את החופש שהוא כל כך התאהב בו. אני לא מבינה איך הוא מצפה ממני להמשיך הלאה אם אני לא יכולה לראות אותו ולהבין לגמרי מה אני מרגישה, ואני לא מבינה למה הוא בורח מהרגשות שלו בזה שהוא אומר ´אני לא בא לראות אותך כי אני יודע שברגע שאני אראה את העיניים שלך אני ארצה שנחזור, ואני מרגיש שאני רוצה להיות חופשי´. דרך אגב- הוא אומר שהוא עדיין אוהב אותי בדיוק כמו שהוא אהב לפני שהוא נסע. זה מאוד קשה לי וכואב לי שהוא מצליח להמשיך את החיים שלו כרגיל ואני עם מועקה תמידית בלב, עם הידיעה שהוא נמצא ממש כאן ואני לא יכולה לראות אותו. מיותר לציין שיש ידידים שאני לא יכולה לפגוש ולצאת איתם, כי הם חברים טובים שלו. מבחינתו אנחנו עדיין ידידים- הוא מתקשר ומנסה לדבר כמו ידידים, אבל איך הוא לא רואה שזה לא הגיוני? דעה של מישהו מבחוץ תעזור לי מאוד... תודה מראש
