אכזבה כמו זאת:
שלום לכולם, גם אני מורידה מהלב. לפני שנתיים התחתנתי. שנינו אנשים שעובדים קשה ואוהבים את זה ככה. אבל אפילו במונחים שלנו, של עובדים קשה, יש צורך לפחות בשבילי, לאיזה שהוא זמן שמבלים אותו ביחד. אבל לבעל שלי אין צורך בזמן כזה. עד לתחילת השבוע האחרון, הוא עבד במקומות עבודה מאוד תובעניים, שדרשו ממנו שעות רבות מאוד. בנוסף הוא גם לקח על עצמו פרוייקט לימודי, שרק פרוייקט הסיום שלו לקח ממנו 250 שעות עבודה, שנפרשו על חודשיים. תעשו ת'חשבון, תראו כמה זמן בפועל היה לו פנוי לבלות איתי. יחד עם זאת, אני חייבת להגיד את האמת, יש לו כמה תוכניות טלוויזיה שהוא מאוד אוהב לראות. הוא לא מפספס שנייה מהן. מאית שנייה הוא לא מפספס. הוא מתאפק שלא ללכת לשירותים באמצע, כדי שהוא לא יפסיד משהו. עכשיו, אחרי שהוא הבין שחבל לו על ארבע שעות נסיעה ביום, הוא עבר למקום אחר, עובד באותה עיר שהוא גר. הוא חוזר הרבה יותר מוקדם מקודם הביתה. והאמת, לא תמיד אני בבית כשהוא חוזר. אבל שעה ביום להיות ביחד זה גם משהו לא? אבל אצלנו אפילו זה לא קורה. חמשת הימים הראשונים של האופוריה שהיתה אמורה להחזיר את בעלי הביתה התגלו כגיהנום. ביום ראשון הוא לקח על עצמו פרוייקט עבודה תמורת תשלום ענק בהיקפו ובילה בטלפון עם הלקוח עד לשעות הקטנות בתכנון הצעת מחיר (רק להדגיש שלא מזה הוא מתפרנס, זה אקסטרה כסף, שאנחנו לא צריכים בכלל). שוב הלכתי לישון לבד. ביום שני הכלב שלנו היה חולה מאוד, ובילינו אצל הוטרינר (בשבילו זה זמן ביחד). ביום שלישי הוא הזמין אליו חבר כדי לערוך בשבילו (בשביל החבר, שיהיה ברור) את הפרוייקט הלימודי שהיה אמור להיגמר כבר! אבל לא. ביום רביעי במקום לבוא הביתה הוא הלך לבקר חברים מהעבודה הישנה, וכשאני כבר הייתי צריכה לצאת הוא הלך לשחק כדורסל וחזר בחצות הלילה. אני כבר ישנתי, ולמעשה, לא ראיתי אותו במשך כל היום. העבודה החדשה שלו הייתה אמורה לשנות את החיים שלנו, שנהיה יותר זמן ביחד, אבל הוא החליף את העבודה בעיסוקים אחרים. אז ככה או אחרת, הוא פשוט לא נמצא. התשובות שלו לטענותיי הן: 1. את הולכת לישון מוקדם מדי. 2. עזרתי לך והורדתי את הכביסה (והוא קיפל לארון רק את הבגדים שלו, כך שהבגדים שלי נשארו לא מקופלים בערימה). וזאת עזרה. ההוא "עוזר" לי. ואני צריכה בכלל להגיד תודה. האמת היא שדי, נמאס. יש דרך להסתכל על זה אחרת?
שלום לכולם, גם אני מורידה מהלב. לפני שנתיים התחתנתי. שנינו אנשים שעובדים קשה ואוהבים את זה ככה. אבל אפילו במונחים שלנו, של עובדים קשה, יש צורך לפחות בשבילי, לאיזה שהוא זמן שמבלים אותו ביחד. אבל לבעל שלי אין צורך בזמן כזה. עד לתחילת השבוע האחרון, הוא עבד במקומות עבודה מאוד תובעניים, שדרשו ממנו שעות רבות מאוד. בנוסף הוא גם לקח על עצמו פרוייקט לימודי, שרק פרוייקט הסיום שלו לקח ממנו 250 שעות עבודה, שנפרשו על חודשיים. תעשו ת'חשבון, תראו כמה זמן בפועל היה לו פנוי לבלות איתי. יחד עם זאת, אני חייבת להגיד את האמת, יש לו כמה תוכניות טלוויזיה שהוא מאוד אוהב לראות. הוא לא מפספס שנייה מהן. מאית שנייה הוא לא מפספס. הוא מתאפק שלא ללכת לשירותים באמצע, כדי שהוא לא יפסיד משהו. עכשיו, אחרי שהוא הבין שחבל לו על ארבע שעות נסיעה ביום, הוא עבר למקום אחר, עובד באותה עיר שהוא גר. הוא חוזר הרבה יותר מוקדם מקודם הביתה. והאמת, לא תמיד אני בבית כשהוא חוזר. אבל שעה ביום להיות ביחד זה גם משהו לא? אבל אצלנו אפילו זה לא קורה. חמשת הימים הראשונים של האופוריה שהיתה אמורה להחזיר את בעלי הביתה התגלו כגיהנום. ביום ראשון הוא לקח על עצמו פרוייקט עבודה תמורת תשלום ענק בהיקפו ובילה בטלפון עם הלקוח עד לשעות הקטנות בתכנון הצעת מחיר (רק להדגיש שלא מזה הוא מתפרנס, זה אקסטרה כסף, שאנחנו לא צריכים בכלל). שוב הלכתי לישון לבד. ביום שני הכלב שלנו היה חולה מאוד, ובילינו אצל הוטרינר (בשבילו זה זמן ביחד). ביום שלישי הוא הזמין אליו חבר כדי לערוך בשבילו (בשביל החבר, שיהיה ברור) את הפרוייקט הלימודי שהיה אמור להיגמר כבר! אבל לא. ביום רביעי במקום לבוא הביתה הוא הלך לבקר חברים מהעבודה הישנה, וכשאני כבר הייתי צריכה לצאת הוא הלך לשחק כדורסל וחזר בחצות הלילה. אני כבר ישנתי, ולמעשה, לא ראיתי אותו במשך כל היום. העבודה החדשה שלו הייתה אמורה לשנות את החיים שלנו, שנהיה יותר זמן ביחד, אבל הוא החליף את העבודה בעיסוקים אחרים. אז ככה או אחרת, הוא פשוט לא נמצא. התשובות שלו לטענותיי הן: 1. את הולכת לישון מוקדם מדי. 2. עזרתי לך והורדתי את הכביסה (והוא קיפל לארון רק את הבגדים שלו, כך שהבגדים שלי נשארו לא מקופלים בערימה). וזאת עזרה. ההוא "עוזר" לי. ואני צריכה בכלל להגיד תודה. האמת היא שדי, נמאס. יש דרך להסתכל על זה אחרת?
