אתמול בכיתי
New member
אך מספרים להורים?
את מה שכבר ידוע. אבל נסתר.? נראה לי ששמתי סוף לתקופה בת 16 שנים. של התחבטויות פנימיות לבטים שאינם באמת לבטים......פחדים? תשוקות? מוזר, חשבתי שארגיש הקלה, אבל חשתי בכבדות שנופלת עליהם כשמנסה להסיר אותה ממני. משקל כבד....שהתיישב לו על בית החזה.... האחים שלי ידעו, כבר בחודשים האחרונים. משהו בי התגבש והתייצב מספיק כדי לעמוד מולם. מול עצמי....כשבעצם הם היו בסדר כבר מההתחלה...זו אני שהייתי קשה עם עצמי....זו אני הפחדנית.... כל כך הרבה שנים שלא פתחתי את הפה , תמיד היתה סיבה להגן על מישהו מפני. תמיד היה משהו חשוב יותר,גדול יותר כואב יותר. את מערכות היחסים השארתי מחוץ לדלת , גם את הטוב וגם את הכאב..... ודווקא עכשיו, אולי בגלל שזו תקופה כזו לא צפויה, דוקא עכשיו פתחתי הכל....עכשיו כשזה מרגיש ראוי. והם עוד פה. בדרך שלהם וזה לא ברור מאליו... מדהים, הייתי יכולה להמשיך בשתיקות ,במשחק הכל כך מתיש הזה מבחינתי..... אבל כשמשהו מרגיש נכון, ויציב בפנים, שום רעידה חיצונית לא יכולה לטלטל...ולשבור... לא היה קל. אבל היה אמיתי.וסביר שימשיך להיות מסע על חבל דק...... אבל עם רשת בטחון מתחתיו... הייתי צריכה לשתף? הם חלק מהחיים שלי אחרי הכל....אז מגיע להם לדעת לא? או לשתוק ולחסוך מהם את מה שהם יודעים שנים ולא רוצים אולי לדעת? להחליט עבורם? או לתת להם להחליט? להגן מפני או לשתף בחיי? יש תשובה נכונה? "טובה במילים שולטת באותיות טווה ממשפטים מסכים שקופים מקרינה עליהם חזיונות המילים שלי נאמנות לעצמן בלבד אני קרקס נודד ,עם אריות וליצנים צהלות הקהל נשמעות למרחוק הלוליינים שבי מתאמנים על טרפז ללא רשת בטחון" (ורד מוסנזון)
את מה שכבר ידוע. אבל נסתר.? נראה לי ששמתי סוף לתקופה בת 16 שנים. של התחבטויות פנימיות לבטים שאינם באמת לבטים......פחדים? תשוקות? מוזר, חשבתי שארגיש הקלה, אבל חשתי בכבדות שנופלת עליהם כשמנסה להסיר אותה ממני. משקל כבד....שהתיישב לו על בית החזה.... האחים שלי ידעו, כבר בחודשים האחרונים. משהו בי התגבש והתייצב מספיק כדי לעמוד מולם. מול עצמי....כשבעצם הם היו בסדר כבר מההתחלה...זו אני שהייתי קשה עם עצמי....זו אני הפחדנית.... כל כך הרבה שנים שלא פתחתי את הפה , תמיד היתה סיבה להגן על מישהו מפני. תמיד היה משהו חשוב יותר,גדול יותר כואב יותר. את מערכות היחסים השארתי מחוץ לדלת , גם את הטוב וגם את הכאב..... ודווקא עכשיו, אולי בגלל שזו תקופה כזו לא צפויה, דוקא עכשיו פתחתי הכל....עכשיו כשזה מרגיש ראוי. והם עוד פה. בדרך שלהם וזה לא ברור מאליו... מדהים, הייתי יכולה להמשיך בשתיקות ,במשחק הכל כך מתיש הזה מבחינתי..... אבל כשמשהו מרגיש נכון, ויציב בפנים, שום רעידה חיצונית לא יכולה לטלטל...ולשבור... לא היה קל. אבל היה אמיתי.וסביר שימשיך להיות מסע על חבל דק...... אבל עם רשת בטחון מתחתיו... הייתי צריכה לשתף? הם חלק מהחיים שלי אחרי הכל....אז מגיע להם לדעת לא? או לשתוק ולחסוך מהם את מה שהם יודעים שנים ולא רוצים אולי לדעת? להחליט עבורם? או לתת להם להחליט? להגן מפני או לשתף בחיי? יש תשובה נכונה? "טובה במילים שולטת באותיות טווה ממשפטים מסכים שקופים מקרינה עליהם חזיונות המילים שלי נאמנות לעצמן בלבד אני קרקס נודד ,עם אריות וליצנים צהלות הקהל נשמעות למרחוק הלוליינים שבי מתאמנים על טרפז ללא רשת בטחון" (ורד מוסנזון)
