אך לשם מה
- פותח הנושא שחר חרישי
- פורסם בתאריך
את יודעת מה, נכון.
כי לפני כמה שנים באמת הייתי אחוזת אימה מהסיכוי (הסיכון) שמישהו יחשוב חלילה להכיר אותי יותר טוב. ולאחרונה אני מוצאת את עצמי משתוקקת לזה ברעב שקשה לי לכלוא .
אז כנראה זה באמת אומר שהגעתי למקום טוב בתוך עצמי, שאני לא חושבת כבר שאני פגומה או רעה או מוזרה כל כך שאי אפשר להתחבר אלי ...
אז אם אני הגעתי לשם - סימן שבעזרת ה' גם אצלך זה יגיע
ותודה על המחמאה!
כי לפני כמה שנים באמת הייתי אחוזת אימה מהסיכוי (הסיכון) שמישהו יחשוב חלילה להכיר אותי יותר טוב. ולאחרונה אני מוצאת את עצמי משתוקקת לזה ברעב שקשה לי לכלוא .
אז כנראה זה באמת אומר שהגעתי למקום טוב בתוך עצמי, שאני לא חושבת כבר שאני פגומה או רעה או מוזרה כל כך שאי אפשר להתחבר אלי ...
אז אם אני הגעתי לשם - סימן שבעזרת ה' גם אצלך זה יגיע
ותודה על המחמאה!
רק שאת מכירה אותי, אני זו אני, ואני לא חושבת שזה המקום שנחוץ לנו בנפש כדי להיות מאושרים, וכדי להיות מסוגלים לשחרר את היצירה שלנו מעצמנו לעצמנו, בלי קהל.
אני יודעת שהאושר הוא בצורך ליצור לא לשם קהל. אלא ליצור כי זה נובע ממני. ורק אז אוספים את היצירות ומארגנים קהל/מכירה/מה שצריך.
מה הדרך לשם, אני לא יודעת. ואני לא חושבת שהיא עוברת דרך תחליף אם, שבמקור היה מאוד נחוץ ומאוד חסר, וחסרונו אכן יצר גדמים במקום איברים שלמים.
אולי כי אני מדור קודם, שבו האכלנו את התינוקות שלא ינקו או שנגמלו מהנקה בחלב פרה מדולל במים, ואח"כ בדייסות ופירות, והם צמחו בריאים לתפארה (ואילו בשנים האחרונות - הס מלהזכיר!). אני רוצה תחליף חלב אם שאינו תמ"ל, מלאכותי, כמו קביים. אלא תחליף חלופי, משהו אחר, ומועיל לא פחות.
אך לשם מה
אני רוצה שתכירי אותי, אני אומרת לך.
אבל לשם מה.
מסביבנו גלים מלחשים, הומים.
אנחנו עומדות על לשון חוף צרה.
אני רוצה שתכירי אותי, אני חושבת לעצמי, ושולחת מבט ארוך אל הים,
אנחנו סורקות את פניו בדממה.
אני רוצה לשתות את כל הים הזה בגמיעות גדולות, בטירוף של צמא.
רוצה לצלול לתוכו, להפוך לגל, להתגלות, לגלות, להינגע.
ורוצה מאוד מאוד שתכירי אותי.
אבל לשם מה.
גם היא הכירה אותי, אני נזכרת. חלקתי איתה בדיוק אותה לשון חוף.
היא הביאה שמיכה.
התכסינו בה, היתה רוח קרירה,
והבטנו יחד אל בדיוק אותו הים.
ולא היה צורך במילים. ולא במחווה. גם לא במבט.
אפילו להיצמד לא היה אז צורך.
להיות, כמו החול, ולהביט בים, גל עולה גל יורד,
ושני חזות עולים ויורדים איתם.
נשמנו אז יחד.
אני רוצה שתכירי אותי, אך מה הטעם בכך.
גם היא הכירה אותי, הכירה טוב יותר מכל אחד.
תחת מבט-אור-הירח שלה, שליו ואפור, קורן וחד,
נגלו כל צפונותי לפניה, נגלו גם לפני.
כל מה שהיה בי שהיה בו כח להמות –
המה אליה.
והגלים המו פיכו גאו אל אור הירח -
וצנחו יגעים תחתם,
ושוב גבהו בחזרה -
וזה אל זה לא קרב כל הלילה.
והם מנסים, לעזאזל, כבר חמשת אלפים שנה.
והירח? הוא רק שולח מטה קרניים קרות מאירות ושותק.
(היא הכירה אותי, דווקא, הכירה היטב.)
ירח רק נוגהַ.
ירח לא מחבק.
אני רוצה שתכירי אותי, אני אומרת לך.
אבל לשם מה.
מסביבנו גלים מלחשים, הומים.
אנחנו עומדות על לשון חוף צרה.
אני רוצה שתכירי אותי, אני חושבת לעצמי, ושולחת מבט ארוך אל הים,
אנחנו סורקות את פניו בדממה.
אני רוצה לשתות את כל הים הזה בגמיעות גדולות, בטירוף של צמא.
רוצה לצלול לתוכו, להפוך לגל, להתגלות, לגלות, להינגע.
ורוצה מאוד מאוד שתכירי אותי.
אבל לשם מה.
גם היא הכירה אותי, אני נזכרת. חלקתי איתה בדיוק אותה לשון חוף.
היא הביאה שמיכה.
התכסינו בה, היתה רוח קרירה,
והבטנו יחד אל בדיוק אותו הים.
ולא היה צורך במילים. ולא במחווה. גם לא במבט.
אפילו להיצמד לא היה אז צורך.
להיות, כמו החול, ולהביט בים, גל עולה גל יורד,
ושני חזות עולים ויורדים איתם.
נשמנו אז יחד.
אני רוצה שתכירי אותי, אך מה הטעם בכך.
גם היא הכירה אותי, הכירה טוב יותר מכל אחד.
תחת מבט-אור-הירח שלה, שליו ואפור, קורן וחד,
נגלו כל צפונותי לפניה, נגלו גם לפני.
כל מה שהיה בי שהיה בו כח להמות –
המה אליה.
והגלים המו פיכו גאו אל אור הירח -
וצנחו יגעים תחתם,
ושוב גבהו בחזרה -
וזה אל זה לא קרב כל הלילה.
והם מנסים, לעזאזל, כבר חמשת אלפים שנה.
והירח? הוא רק שולח מטה קרניים קרות מאירות ושותק.
(היא הכירה אותי, דווקא, הכירה היטב.)
ירח רק נוגהַ.
ירח לא מחבק.
לא הבנתי מה את אומרת.
מה אינה הדרך. טיפול? הזדקקות לדמות אם?
בקשר לימדה, כמו שהברתי, מבחינתי זה סוג של תקשורת. אני לא במקום עדיין של לכתוב לשם ההנאה שבכתיבה בלבד, אלא רק כאמצעי לבטא חוויות פנימיות למישהו שיכול לתת להן מעמד של קיום בעולם בעצם ההקשבה שלו. אני במקום לגמרי ילדי - מה שמעניין אותי כעת הוא לקבל תיקוף למציאות הפנימית שלי. לדעת שהיא באמת קיימת, ושאכן מגיע לה להתקיים.
מקווה שבעתיד אוכל ליצור ממקום שונה.
מה אינה הדרך. טיפול? הזדקקות לדמות אם?
בקשר לימדה, כמו שהברתי, מבחינתי זה סוג של תקשורת. אני לא במקום עדיין של לכתוב לשם ההנאה שבכתיבה בלבד, אלא רק כאמצעי לבטא חוויות פנימיות למישהו שיכול לתת להן מעמד של קיום בעולם בעצם ההקשבה שלו. אני במקום לגמרי ילדי - מה שמעניין אותי כעת הוא לקבל תיקוף למציאות הפנימית שלי. לדעת שהיא באמת קיימת, ושאכן מגיע לה להתקיים.
מקווה שבעתיד אוכל ליצור ממקום שונה.
אמן. התכוונתי שתחליף לדמות אם בטיפול לא נראה לי הדרך הנכונה
התחליף הנכון הוא טיפול חזק, מחשל, חלופי לדמות אם באופן שהוא שונה ממנה, ולא מדמה אותה כדי ליצור תחליף ולמלא את החסר.
טיפול שמספר לך שאתה יתום חזק, ומעניק לך חישול מיטיב "נוסח ספרטה". קשוח כזה.
אני יותר מובנת כעת?
התחליף הנכון הוא טיפול חזק, מחשל, חלופי לדמות אם באופן שהוא שונה ממנה, ולא מדמה אותה כדי ליצור תחליף ולמלא את החסר.
טיפול שמספר לך שאתה יתום חזק, ומעניק לך חישול מיטיב "נוסח ספרטה". קשוח כזה.
אני יותר מובנת כעת?
הקוסמת הורודה2
New member
מקסים
מצטערת על הבורות שלי אבל מה זה "שני חזות"? את מתארת את המצב הכי אינטימי באוירה הכי קרובה שיכולה להיות אפילו הסמלים שבחרת מדברים על התגלות רגשית וניסיון של התת מודע לעבור למודע (ירח וים זה הכי רגשות נסתרים וסוערים שיש). ועם זאת הגלים לא התחברו כי האדם לא ידע איך להגיב או איך לתת לך משוב שהוא קלט אותך ואז הקרבה הייתה לכאורה אבל נותר ריחוק וריקון שאחרי כל העבודה הקשה של ההקאה והחפירה הרגשית נותרת ללא מענה
מצטערת על הבורות שלי אבל מה זה "שני חזות"? את מתארת את המצב הכי אינטימי באוירה הכי קרובה שיכולה להיות אפילו הסמלים שבחרת מדברים על התגלות רגשית וניסיון של התת מודע לעבור למודע (ירח וים זה הכי רגשות נסתרים וסוערים שיש). ועם זאת הגלים לא התחברו כי האדם לא ידע איך להגיב או איך לתת לך משוב שהוא קלט אותך ואז הקרבה הייתה לכאורה אבל נותר ריחוק וריקון שאחרי כל העבודה הקשה של ההקאה והחפירה הרגשית נותרת ללא מענה
הקוסמת הורודה2
New member
הבנתי אף פעם לא טרחתי
להשתמש בצורת הרבים של זה אז לא ידעתי.
להשתמש בצורת הרבים של זה אז לא ידעתי.
הקוסמת הורודה2
New member
כן הבנתי שזו ע
הקוסמת הורודה2
New member
תמונה מהממת ועוצמתית אהבתי מאוד
הקוסמת הורודה2
New member
איי, מישהי מישהי מישהי...
נגעת בנקודה כואבת.
חולמת שנים לבטא את עצמי בכתיבה בצורה יותר מקיפה, ובאופן שבאמת אפשר יהיה להוציא את זה החוצה "לעולם"...
אבל זה לא הולך.
נוכחתי שרק כשיש מי שיקשיב - אני מסוגלת לזהות שיש לי מה לומ. (וזאת הדרך שאני "אומרת").
כלומר , מבחינתי הכתיבה היא בעצם מלאכת תרגום, שאני פונה אליה כשאני מוצאת את עצמי נזקקת ל"תרגם" את עולמי הפנימי לכלי החוויה של אדם אחר. וזה קורה רק כשיש אדם אחר. לא מסוגלת למען את דבריי לחלל ריק, כמו מכתב בבקבוק שאולי מישהו פעם ימצא, מישהו פעם יקרא, מישהו פעם יתרגש...
צריכה שמישהו ישיר באוזניי: "דברי עכשיו ילדה, אני שומעת. כל העולם מקשיב למלמולך..." - ורק אז המלמול הופך ליצירה...
נגעת בנקודה כואבת.
חולמת שנים לבטא את עצמי בכתיבה בצורה יותר מקיפה, ובאופן שבאמת אפשר יהיה להוציא את זה החוצה "לעולם"...
אבל זה לא הולך.
נוכחתי שרק כשיש מי שיקשיב - אני מסוגלת לזהות שיש לי מה לומ. (וזאת הדרך שאני "אומרת").
כלומר , מבחינתי הכתיבה היא בעצם מלאכת תרגום, שאני פונה אליה כשאני מוצאת את עצמי נזקקת ל"תרגם" את עולמי הפנימי לכלי החוויה של אדם אחר. וזה קורה רק כשיש אדם אחר. לא מסוגלת למען את דבריי לחלל ריק, כמו מכתב בבקבוק שאולי מישהו פעם ימצא, מישהו פעם יקרא, מישהו פעם יתרגש...
צריכה שמישהו ישיר באוזניי: "דברי עכשיו ילדה, אני שומעת. כל העולם מקשיב למלמולך..." - ורק אז המלמול הופך ליצירה...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.