דער_רוסישער
New member
"אך אם פתאום בפעם מן
הפעמים לא אשמֵרה, / יהיה הקרב אשר ירעיד את כדור הארץ אשר יהיה"... בערב שבת קיבלתי דוגמית (חינם!!) מאותו החומר אשר ממנו קרוצה תגובתה האפשרית של אמא במקרה הלא-סביר שאחליט לעשות להם אינתיפאדה בבית. בערב-שבת זזנו אני, שרה´לע אחותי ואמא די מאוחר, כך שהצפירה השניה תפשה אותי במקלחת ולא הייתי מסתכן בשקר אודות שמיעתי אותה, כביכול. והיות שכך- לפני שיצאנו הדלקתי בטבעיות את האור על מנת להיטיב לראות את עצמי במראה. אמא פרצה בזעקות-שבר כבאכול דליקה את הבית: מה אתה עושה יונה? אל תדליק! לא!- אבל אני שלא היה נהיר לי דיי לכבודו של מה הורמה אותה אנדרלמוסיא הדלקתי וכיביתי להנאתי. אגב כך הזכרתי שיש עוד בדעתי לעשן סיגריה, ואמא אמרה שאעשן בדרך. תארו לעצמכם אשה דתיה מהלכת בחוצותיה של ב"ב אחר כניסת השבת בלוויית בתה החסודה ובנה אשר כיפה לראשו... וסיגריה לו בין שיניו... ראוי היה לצפות לו לאותו אברך שניגש והעיר לי, להנאתי ולטובתי, שאין כבר הסיגריה בשעה כזו מצווה שהזמן גרמה. אני, לעומתו, עניתי ואמרתי: והרי טרם נשמעה הצפירה השניה! ...האברך כבר היה כמטחווי קשת ממני ואת תשובתי הניצחת (?) לא זכה לשמוע, אבל אמא שבעשן סיגרייתי הכלמתיה לכל אורכו ורוחבו של הרחוב אמרה לי בפשטות ואפילו בהכנעת מה :אכן, נשמעה...- ואני, שלא ידעתי כיצד אכפר על עוון הלבנת פניה השלכתי, ראשית חכמה, את הסיגריה ממני והלאה, ואז החילותי בגיבוב דברי פיוסין והצטדקות למינה שסובבו על דבר היעלם הצפירה השניה מאזניי. בתוך כך שאלתי את אמא אמאי לא אמרה לי שהצפירה הושמעה כבר כאשר הזכרתי שבדעתי לעשן ? תשובתה היתה: הרי ראיתי שאין אתה משגיח בי ובתחנוניי ומדליק ומכבה את האור, ואם כך אתה עושה-
הפעמים לא אשמֵרה, / יהיה הקרב אשר ירעיד את כדור הארץ אשר יהיה"... בערב שבת קיבלתי דוגמית (חינם!!) מאותו החומר אשר ממנו קרוצה תגובתה האפשרית של אמא במקרה הלא-סביר שאחליט לעשות להם אינתיפאדה בבית. בערב-שבת זזנו אני, שרה´לע אחותי ואמא די מאוחר, כך שהצפירה השניה תפשה אותי במקלחת ולא הייתי מסתכן בשקר אודות שמיעתי אותה, כביכול. והיות שכך- לפני שיצאנו הדלקתי בטבעיות את האור על מנת להיטיב לראות את עצמי במראה. אמא פרצה בזעקות-שבר כבאכול דליקה את הבית: מה אתה עושה יונה? אל תדליק! לא!- אבל אני שלא היה נהיר לי דיי לכבודו של מה הורמה אותה אנדרלמוסיא הדלקתי וכיביתי להנאתי. אגב כך הזכרתי שיש עוד בדעתי לעשן סיגריה, ואמא אמרה שאעשן בדרך. תארו לעצמכם אשה דתיה מהלכת בחוצותיה של ב"ב אחר כניסת השבת בלוויית בתה החסודה ובנה אשר כיפה לראשו... וסיגריה לו בין שיניו... ראוי היה לצפות לו לאותו אברך שניגש והעיר לי, להנאתי ולטובתי, שאין כבר הסיגריה בשעה כזו מצווה שהזמן גרמה. אני, לעומתו, עניתי ואמרתי: והרי טרם נשמעה הצפירה השניה! ...האברך כבר היה כמטחווי קשת ממני ואת תשובתי הניצחת (?) לא זכה לשמוע, אבל אמא שבעשן סיגרייתי הכלמתיה לכל אורכו ורוחבו של הרחוב אמרה לי בפשטות ואפילו בהכנעת מה :אכן, נשמעה...- ואני, שלא ידעתי כיצד אכפר על עוון הלבנת פניה השלכתי, ראשית חכמה, את הסיגריה ממני והלאה, ואז החילותי בגיבוב דברי פיוסין והצטדקות למינה שסובבו על דבר היעלם הצפירה השניה מאזניי. בתוך כך שאלתי את אמא אמאי לא אמרה לי שהצפירה הושמעה כבר כאשר הזכרתי שבדעתי לעשן ? תשובתה היתה: הרי ראיתי שאין אתה משגיח בי ובתחנוניי ומדליק ומכבה את האור, ואם כך אתה עושה-
