איש יקר
שהכרתי בעבר התייעץ איתי בחלום הלילה לגבי שאלה אקטואלית מחייו (זה קורה לפעמים) :
הוא מעוניין להיות "הסטודט הכי שפיץ של המקום הכי שפיץ" (נניח אוניברסיטת תל אביב).
הבעיה היא שזה מכביד עליו כספית.
אני יעצתי לו , שכל עוד הוא יקבל עבודה טובה גם אם יהיה "הכי שפיץ במקום טיפה פחות שפיץ" (נניח בר אילן) , אז שילך לשם.
הסיבה היא שאם הוא יצור למשל סטארט אפ רציני , או שיפרסם מחקרים פורצי דרך - זה הרבה פחות משנה היכן הוא למד. המיקוד שלו צריך להיות על העשיה שלו.
אז אומנם להיות "הכי שפיץ במקום הכי שפיץ" זה מאוד טופח על האגו של אמא , אך בסופו של דבר מה שמשנה זה מה שעשית עם זה.
ולמה אני כותב את זה כאן ? כי זה קשור מאוד לדיונים האחרונים :
יש דברים בהם האדם פאסיבי.
יש דברים בהם האדם אקטיבי.
למשל - מי ההורים שלך , מי המורים שלך , מהו מוסד הלימודים בו למדת : כל אלו משתייכים ל"פאסיבי".
מה עשית ומה יצרת עם מה שלמדת , זה כבר החלק האקטיבי.
גם החלק הפאסיבי חשוב -
אם למשל לא תלמד בכלל באוניברסיטה , יש סיכוי שלא יקבלו אותך לעבודה למרות כשרונותיך.
וכנ"ל ברור שמורים טובים בונים לך בסיס חזק - בכל דבר.
אך מעבר לרף מסוים , זה כבר הרבה הרבה הרבה פחות חשוב מהחלק האקטיבי שלך. מהיצירה שלך.
ולכן תמיד המיקוד צריך להיות על היצירה שלך , החלק האקטיבי.
גם חוויות רוחניות משתייכות לחלק ה"פאסיבי".
גם הן זה משהו ש"קורה" לך.
וגם הן אכן צריכות לעבור "רף" מסוים.
אך תמיד הדגש צריך להיות על ה"חלק האקטיבי שלך" :
דהיינו : הרבה פחות משנה מה חווית , מאשר "מה עשית עם זה" , היצירה שלך.
החיפוש אחרי זה ש"יקרה לי משהו" , שתהיה מואר או שירדו אליך מלאכים מהשמיים , הרבה פחות חשוב מאשר לעשות משהו אמיתי ואיכותי בכלים שיש בידך.
הרבה גדולי עולם לא למדו במוסדות נחשבים , אך יצרו יצירות נחשבות.
הרבה "לא מוארים" - האירו את העולם.....
זה מה שנראה לי.
----------------------------------------------
* נ.ב. הסתייגות :
גם כאן , למשל , החוויה הרבה פחות משנה - כלומר זה שהכל ניתן במסגרת של חלום (=חוויה) ממש לא אומר שהעצה שנתתי נכונה.
כי יש ערך "לשחק במגרש של הגדולים" - זה מרגיל אותך ללחץ ברמה גבוהה , זה יוצר קשרים טובים , וכך זה משפיע על היצירה העתידית שלך.
מהבחינה הזו עדיף להיות "ראש לאריות מאשר זנב לשועלים".
בכל אופן כעקרון רוחני זה נראה לי אמיתי - תמיד עיקר המבט צריך להיות פחות על "מה חווית" , ויותר על "מה עשית".
שהכרתי בעבר התייעץ איתי בחלום הלילה לגבי שאלה אקטואלית מחייו (זה קורה לפעמים) :
הוא מעוניין להיות "הסטודט הכי שפיץ של המקום הכי שפיץ" (נניח אוניברסיטת תל אביב).
הבעיה היא שזה מכביד עליו כספית.
אני יעצתי לו , שכל עוד הוא יקבל עבודה טובה גם אם יהיה "הכי שפיץ במקום טיפה פחות שפיץ" (נניח בר אילן) , אז שילך לשם.
הסיבה היא שאם הוא יצור למשל סטארט אפ רציני , או שיפרסם מחקרים פורצי דרך - זה הרבה פחות משנה היכן הוא למד. המיקוד שלו צריך להיות על העשיה שלו.
אז אומנם להיות "הכי שפיץ במקום הכי שפיץ" זה מאוד טופח על האגו של אמא , אך בסופו של דבר מה שמשנה זה מה שעשית עם זה.
ולמה אני כותב את זה כאן ? כי זה קשור מאוד לדיונים האחרונים :
יש דברים בהם האדם פאסיבי.
יש דברים בהם האדם אקטיבי.
למשל - מי ההורים שלך , מי המורים שלך , מהו מוסד הלימודים בו למדת : כל אלו משתייכים ל"פאסיבי".
מה עשית ומה יצרת עם מה שלמדת , זה כבר החלק האקטיבי.
גם החלק הפאסיבי חשוב -
אם למשל לא תלמד בכלל באוניברסיטה , יש סיכוי שלא יקבלו אותך לעבודה למרות כשרונותיך.
וכנ"ל ברור שמורים טובים בונים לך בסיס חזק - בכל דבר.
אך מעבר לרף מסוים , זה כבר הרבה הרבה הרבה פחות חשוב מהחלק האקטיבי שלך. מהיצירה שלך.
ולכן תמיד המיקוד צריך להיות על היצירה שלך , החלק האקטיבי.
גם חוויות רוחניות משתייכות לחלק ה"פאסיבי".
גם הן זה משהו ש"קורה" לך.
וגם הן אכן צריכות לעבור "רף" מסוים.
אך תמיד הדגש צריך להיות על ה"חלק האקטיבי שלך" :
דהיינו : הרבה פחות משנה מה חווית , מאשר "מה עשית עם זה" , היצירה שלך.
החיפוש אחרי זה ש"יקרה לי משהו" , שתהיה מואר או שירדו אליך מלאכים מהשמיים , הרבה פחות חשוב מאשר לעשות משהו אמיתי ואיכותי בכלים שיש בידך.
הרבה גדולי עולם לא למדו במוסדות נחשבים , אך יצרו יצירות נחשבות.
הרבה "לא מוארים" - האירו את העולם.....
זה מה שנראה לי.
----------------------------------------------
* נ.ב. הסתייגות :
גם כאן , למשל , החוויה הרבה פחות משנה - כלומר זה שהכל ניתן במסגרת של חלום (=חוויה) ממש לא אומר שהעצה שנתתי נכונה.
כי יש ערך "לשחק במגרש של הגדולים" - זה מרגיל אותך ללחץ ברמה גבוהה , זה יוצר קשרים טובים , וכך זה משפיע על היצירה העתידית שלך.
מהבחינה הזו עדיף להיות "ראש לאריות מאשר זנב לשועלים".
בכל אופן כעקרון רוחני זה נראה לי אמיתי - תמיד עיקר המבט צריך להיות פחות על "מה חווית" , ויותר על "מה עשית".