אישתי

[seeyou]

שנוי סדר עדיפויות../images/Emo152.gif

לא היה לך ברור שאחרי כול שלב ביניכם יגרום לשינויים בסדרי עדיפות שלה? הריון זה דבר ניפלא מצד אחד ו"בעיתי" מצד אחר. השינויים אצל האישה בזמן ההריון ולאחר ההריון מזיקים הרבה פעמים ל"הרמוניה" שהיה קודם. עצה כללית בקשר לביטוי שלך :"אני מפחד שאני אתייש .." לעולם לא לפחד -זה גורם לך לחשוב על זה בצורה שלילית ההשתדלות שלך צריכה להיות מסביב לשעון אני מבין שזה זה לא קל ...."מה ניתן לעשות בשביל לגרום לה להבין את החשיבות הטיפוח של הזוגיות למרות שיש ילדים .."

? היא מבינה דברים בהתאם ל"טבע" שלה ולא שלך אנשים משתנים בדרך כלל מחוסר ברירה, לא מרצון. יש לי עוד עצה-בלי ביקורת כלפיה- קשה לקבל ביקורת, בעיקר אם היא מגיעה מקרוב משפחה, ידיד, מכר או זר מוחלט

יוסי

 

[מור תמיר קדר]

הגיע הזמן שתעשה עם אישתך תיאום ציפיות מחודש

אחת הבעיות הגדולות של בני זוג לםפני מעבר למשהו חדש, לפני שינויים, הוא חוסר ההבנה שיש צורך בתיאום ציפיות מחודש. שיח בריא, כנה ואמיתי- לאן אנו הולכים וכיצד אנו רוצים לעשות זאת.. אבל אין דבר כזה שמאוחר מדי ואני לא חושבת לו לרגע קט שבעקבות המעבר מסוג למשפחה הרומנטיקה נגמרת, האהבה כבתה או התשוקה פוחתת...הכל עיניין של שיח וסדר. ראשית עליך לדאוג לערב משותף של שניכם בלבד- כן, כן אישתך תצטרך להבין שהפעם יש משהו אחר ששומר על הילדים...אז רצוי שתעשה לה הפתעה כדי לשא יהיו לה תירוצים לדחות את המפגש המשותף שלכם עם החיים החדשים שלכם. בערב הזה, חשוב לשמור על אוירה טובה, מוזיקה נעימה, נרות, ארוחה קלילה, יין טוב ודף ובו כל הנושאים שלדעתך צריך לטפל בהם כרגע. כגון: 1. הבעת הרגש בניכם 2. הרומנטיקה 3. זמן בילוי משותף- חשוב שפעם בשבוע תדאגו לשים את הילדים אצל ההורים או משהו ופשוט תמצאו זמן לעצמכם 4.כתיבת סדר שבועי- ממ שלכתוב לו"ז שיארגן את השובע שלכם- מי מביא/לוקח את מילגם ומתי, מי עושה קניות, מתי מנקים, מתי מבלים וכו'... זה מפחית מהלחץ בצורה אדירה 5.התשוקה והמיניות- לבדוק מה חסר לכם, מה יעזור לכם להעצים את הקשר 6. כיצד אתם רואים את המשך הדרך שלכם ביחד, את החיים המשותפים. דרוש ת שובות , דרוש שיתוף פעולה זה מגיע לך!!! אני מקווה שהיא תלמד להעריך את מה שיש לה בידיים. בהצלחה מכל הלב מור תמיר קדר

 

[אייבורי]

באמשלך

תביאי לקרוא מה כתבתם בפעם האחרונה אחרי ארוחה קלילה לאור נרות ורשימת הנושאים לטיפול בחיי אני מוכר כליה של אייסמן תמורת הסעיף הבעת הרגש בינכם ווקשה ווקשה ווקשה. פעם מישהי שמה נרות, ארוחה קלילה ואמרה לי אייבורי, יש בעיה, יש לך תשוקה מינית גבוהה מידי אתה חייב להפסיק עם זה ושיעמוד לך 3 פעמים בשבוע בין 11-12 בדיוק אחרי שושלת <אולי זה היה דיינסטי> ישר דרשתי שהיא תביא לי פרחים פעם בשבוע ושתגיד מכל הלב אני אוהבת אותך <בשלש שפות כולל אנא בחיבאק אנא>

 

[נומלה]

מה אתה רוצה

זה מה שחילקו בקורס אימון תחת הסעיף "זוגיות" שיעור שלישי.

 

[מור תמיר קדר]

העלבה היא חולשה

הדרך שבה אני בונה זוגיות אינה קשורה למה שלמדתי היא קשורה לגישה שלי לחיים אני מאחלת גישה כזו לכל הסובבים אותי כי חיי באמת מלאי אושר ואהבה כשתבינו שהחיים הם תוצר של בחירה והבחירה היא בידיים שלכם תווכחו להכיר חיים חדשים לגמריי אז במקום לזלזל באחרים קחו אחריות על החיים שלכם או שפשוט תנו לאחרים לחיות את חייהם ולחייך זה שהחלטתם להיות פאסימיים זו לא בעיה של אף אחד בהצלחה

 

[מפלצת או ילדה]

תראי

אם החיים הם תוצר של בחירה, גם אם הפסימיים לא לוקחים אחריות ולא נותנים לאחרים לחיות את חייהם ולחייך, אזי האופטימיים שבחרו לחייך באופן תמיד לא אמורים להיות מושפעים מכך, הלא כן?! מי יכול לתת לנו או לקחת לנו את החיוך אם הוא רק ההחלטה שלנו?! גם צדקנות היא חולשה, כי היא מגנה בחרוף נפש על הדרך האולטימטיבית שלה לאושר החיים הם הרבה יותר מורכבים מסיפורי אחריות ובחירה. אנשים הם ייצורים מורכבים הרבה יותר. אי אפשר בטל את החולשה. היא טבועה עמוק בטבע שלנו, בהיותנו בני מוות. אפשר רק להתכחש לה באוויליות. ולאלץ את הגוף לחייך באופן מתמיד...

 

[נומלה]

ראיה קלישאתית היא חולשה

הדרך שבה אני בונה זוגיות קשורה לגישתי לחיים שהיא יצירתית ומתחדשת ולא קלישאתית. אני מאחלת גישה כזו לכל הסובבים אותי כשתביני שהחיים הם תוצר של בחירה ולא מה שכתוב בעמוד שלושים ושתים תווכחי להכיר חיים חדשים לגמרי. אז במקום לזלזל באינטיליגנציה של אחרים קחי אחריות על עהמקצועיות שלך או שפשוט תני לאחרים לחיות את חייהם ולחייך. שה שהחלטת להיות שבלונית וחסרת יצירתיות זו לא בעיה של אף אחד. את רואה גבב של קלישאות היתן לכתיבה בהרבה צורות.

 

[מפלצת או ילדה]

נו, אמרה?!

אני במתח... נ.ב כמה אתה רוצה בשביל הכליה?

 

[אייבורי]

../images/Emo197.gif../images/Emo164.gif

יש דברים שהשתיקה יפה להם

 

[מור תמיר קדר]

הקושי שלך..חבל

זה שלך קשה בחיים לא אומר שעליך לנסות ולהדביק את כולם בזה אם אין לך גישה חיובית ואופטימית לחיים אל תהיה כאן בפורום ותנסה לייעץ לאנשים המטרה שלנו היא לעזור לא לפגוע, לא לחסום, לא לסרס כשהמצב באמת קשה ואין יותר מה לעשות וצריך ייעוץ מקצועי או שפשוט לעזוב אני אומרת זאת כרגע זה לא המצב להיפך...יש פה מקום להצליח ולבנות זוגיות בתוך משפחתיות ולהתעצם מכך משברים בחיים, קשיים ובמפרים לא אמורים לגרום לנו לחשוב שזהו מכאן אין לאן לפנות ואין מה לשנות להיפך זה המקום שלנו להתחשל ולהשתפר

 

[מפלצת או ילדה]

כמי שמתמחה במיתוג

ואסטרטגיה, אתן לך טיפ חינם. ססמאות באוויר עושות נזק קשה מנשוא לעסקים. אנשים היום שבעים לוקשים ומחפשים את החיבור מהבטן. הכל היום זה בעיקר קליפות <שום>. לא תגיעי רחוק אם תמשיכי למכור פוזיטיב בשקל בנוירוטיות.

 

[משפטי1]

נסה לקחת אחריות

הרי ידוע שזוגיות היא עבודה קשה יומיומית ואמפתיה היא משהו שאנחנו לא תמיד מצטיינים בו נסה לשחזר את הימים הראשונים שלכם פרחים, מוזיקה, רוגע, בלי ביקורת שלב אחר שלב וחשוב מכל - לדבר על דברים. בהצלחה!

 

[מריוס זכריה]

לדעתי אתה לא יכול לבד. אתה רק תעשה יותר נזק.

שתהיה לי בריא – שאלת שאלה קשה באמת. אז קודם כל, אני רוצה להגיד שאני מבין אותך. ושאתה אפילו צודק בדרישה שלך להשאר משהו מיוחד בעיניה, ולא מובן מאליו. זו לא קנאה ילדותית, ולא תחרות. זה תנאי בסיסי בחוזה הזוגיות ביניכם. אתה לא על תקן פועל ומפרנס. השאלה היא, כמובן, איך? בוא נתחיל בחלק הפשוט: אתה לא יכול לחנך אותה או לשנות אותה. אתה אמנם יכול "להעניש" אותה. מן הסתם, החלק הזה יגיע ממילא, ויתגבר בהדרגה. העניין הוא שה"ענישה" הזאת היא בעצם סוג של נקמה, והיא לא משיגה את מה שהתכונת להשיג. היא תשיג רק מאבק חריף יותר. אותו דבר לגבי ה"עונש" האולטימטיבי, שהוא בגידה. סיפוק גדול לזמן קצר, ונזק קשה ליחסים. בהרבה מקרים קשה מאוד לחזור משם. לכן כאן אני לא מציע לך שום פתרון עצמי, אלא ייעוץ זוגי טוב. למצב כמו שלכם, בהחלט מומלץ לעבוד בשיטת האימגו (חפש בגוגל). אני חושב שכל הכלים הביתיים, בין אם זה מתחנפים (תביא לה פרחים ותדליק לה נרות) ובין אם זה המענישים ("תראה לה מאיפה משתין הדג") – רק יזיקו.

 

[מפלצת או ילדה]

בחיית זומזום

הרגע ילדה תינוק נוסף, בן שנתיים, על הידיים במקביל על איזה טיפול זוגי אתה מדבר עכשיו?! הבחור מרגיש שהיא מטפלת רק בהם. ובו - פחות מפעם. גם הוא מצפה - לטיפול. אכן, יש שינוי יסודי בחוזה הזוגיות - פונקציית הטיפול עוברת משניהם אל הילדים. הוא לא על לתקן פועל ומפרנס, אבל גם לא על תקן "מטופל"... אכן נדרש לפתח מודעות, שיקרא ספרים של הנדריקס, בכבוד. מאוד מועיל, אכן. אבל להלביש על בחורה שמטופלת כעת בשני תינוקות ביקורים אצל מטפל זוגי? כדי שהוא לא ירגיש מנותק? מי שאחראי להולדת שני תינוקות ברצף קצר צריך גם לקחת אחריות על השינויים בסדר העדיפויות. לנסח מחדש את תנאי החוזה, אבל אחרי התייצבות המערכות אצל אישתו. מפליא אותי כל פעם מחדש שאתם חושבים שאישה זה מכונת יחס, שצריכה באופן מתמיד להיות במצב ON, בלא כל קשר לנסיבות. אני אומרת, הבעיה המרכזית שלהם היא דווקא התחושה של חוסר שייכות שלו למפעל התינוקי שנפתח באמצע הסלון. הוא כנראה לא מספיק מעורב שם. אחרת, היה מרגיש חלק אינטגרלי מהחבילה, שותף מלא לעשייה, ועל כן פרטנר ולא נספח נזנח. עשרות אלפי אנשים יולדים תינוקות - כולם צריכים תיכף ומייד לאוץ לרוץ לטיפול זוגי?!

 

[מריוס זכריה]

בחיית שומשום

את יודעת, כשהייתי ילד אמרו שהכל תלוי בטיב המילוי (היו אז נותנים עת פרקר מתנה לבר מצווה; היום הוא עולה 21 שקל). השאלה היא באמת: מה קורה במשפחה הזאת. אז אני רוצה לספר לך על תופעה שאת אולי לא מודעת אליה, אבל היא קיימת בלא מעט מקרים. אמהות שמתאהבות בילדים שלהן וזונחות [רגשית!!!] את הבעל. לפני שתורידי לי את הראש, אני אסביר את התופעה: אצל כולנו, פחות או יותר, אהבה כרוכה בסוג של פנטזיה של השבת השלמות והקבלה המלאה שחווינו כילדים, ונלקחה מאתנו בהדרגה כשגדלנו. בני אדם נורמליים מעבירים את התשוקות תהללו לקבלה, שלמות, חום רגשי וגופני, חברות וכו' אל בן הזוג העתידי - האביר על הסוס הלבן או הנסיכה. גם כשאנו מתבגרים והאגדות נסדקות, עדיין נשאר גרעין של פנטזיה, שבלעדיו אי אפשר להתאהב. כשגם זה נעלם, אנחנו הופכים להיות אותם אנשים שיכולים להזדיין או לנהל מערכות יחסים פונציונליות, אבל בלי רגש אמיתי. יש נשים שמתישהו מתעייפות מהמאבק הזוגי, ומוצאות פטנט נפלא: אפשר להעביר את הפנטזיה אל הילד - בדרך כלל אל הראשון, אבל לפעמים (בגלל מין זכר/נקבה או צבע פנים או כל מיני גורמים, זה יכול להיות ילד שני). הדבר הזה פוגע פעמיים: פעם בבעל, שאיבד את אהבת אשתו. ופעם שניה בילד, שפתאום נפל עליו תיק כבד - קשר סימביוטי לא בריא עם האמא, שמעכשיו ואילך מימוש אושרה עובד דרך הילד. --- כמובן שאני בעד שאמהות יאהבו את ילדיהן מכל הלב, ויהיו מסורות בלב ובנפש. ודאי שאמא אינה מכונת תשומת לב, ומותר לה להיות עייפה ולתת הרבה פחות תשומי לבעל. הכל בסדר. אבל אם הבנת את דברי, הבנת שמדובר במשהו אחר לגמרי, בבעיה רגשית בסיסית שדורשת התיחסות, ורצוי בשלב מוקדם. --- איך מבחינים בין השניים, שיכולים להראות מאוד דומים? מי שלא מכיר את התופעה לא יכול להבחין. לכן המלצתי לו על ייעוץ מקצועי. זה לא כזה עונש לאישה (ולגבר) לבלות פעם בשבוע בפעילות שמשמרת ומטפחת את הזוגיות שלהם.

 

[מפלצת או ילדה]

אתה יודע

כשהייתי ילדה, הייתי תמיד שומעת את הסבתא אומרת ומפצירה בבנות שלה תמיד תמיד לדאוג לבעלים, כי הם כמו ילדים. אני, כמו עוד רבים וטובים וטובות בתחילה נסחפתי עם התיאוריה, אך מאחר שאני ילדת המרד, החלטתי לשבור את המיתוס של בעל-ילד. אני בהחלט מכירה תופעות של התמסרות טוטלית לטיפול בילדים, ובהמשך קושי לנתק את הקשר הסימביוטי. אני גם מכירה בתופעות שמזינות את הסמביוזה הזאת, וזו ההתרחקות של הבעל המוזנח לאות מחאה והענשה, ודחיקת האם לקיצוניות של קשר הורי תחת פנטזיה זוגית לא ממומשת. זה אכן אסון - הן לזוגיות, ובעיקר לילדים, וכתבתי על כך בעבר. על כן, ייעצתי לבחור ליטול חלק שווה בטיפול, להתחיל לפתח את דמות ההורה שבו, על מנת שנפח הטיפול של האמא יקטן, ויאפשר לה בועה של שפיות שדרכה תוכל לפתח נפרדות מילדים בהמשך. מי כמוך יודע שהפנטזיות לשלמות ושאר ירקות ממומשות אצלנו, בני האנוש, חיות מורכבות, הן דרך הקשר הזוגי והן דרך הקשר ההורי, ותהליכים מתרחשים במקביל. הבעיה מתחילה כשהפונקציה ההורית שננקטת על-ידי בן הזוג כלפי הילדים, מתלבשת על הפנטזיה הילדית של הזוגיות, קרי הציפיות שלנו מבן הזוג לשמש הורה אידיאלי. אין זה פלא, וזה אף טבעי אפוא שמתפתחת תחושה של קנאה בילד/ים, וחשוב לקרוא לילד בשמו. לא כדי להוקיע חס וחלינקה, אלא כדי למקם את הבעיה על הסקלה של ציפיות לא ממומשות. כשמטפלים בילדים, ומתמסרים לסיפוק צורכיהם זה ממלא את הנישה הבעייתית הזו באופן מופלא. ואין לי ספק שאם ייתן יד רחבה דווקא במאמץ המלחמתי, ובנוסף יארגן ארועי שליפה מהשיגרה ההורית הטוטלית, ויתקשר את זה בפניה באופן מתאים, היא תאהב אותו ותעריך כפליים ממה שהכיר בעבר. יצא לי להיות אמא בעצמי, ואישה אחרי לידה. החיבור לוולד הוא טוטלי, ואם הוא לא כזה - זאת בעיה קיומית יסודית שתתפתח אצל הילד. זה לא בא כדי "לדפוק" רגשית את הבעל. זה בא להטיב עם התינוק. אם הבעל חש "נדפק" הוא אכן צריך לטפל בתחושה הזאת, לא בהכרח דרך הטיפול הזוגי. אילו היה מדווח כעבור חמש שנים, כשהילדים אמורים לתפקד במידה הולכת וגדלה של עצמאות שהיא דבוקה להם לעכוז המתוק ולא רואה אותו ממטר, אז כן הייתי אומרת - וואלה הבחורה בבעיה! אבל רגעים ספורים אחרי לידה?! המאבק היחיד שקיים מבחינת האישה, שיש לה בקושי רבע שעה ביום לעצמה (עם עצמה !!!) הוא המאבק הקיומי להיענות לצורכי התינוק/ות ולהישאר שפויה. ואם הבעל מלביש נוסף על העסק הזה גם את המאבקים הזוגיים, בלי יכולת לדחות סיפוקים הוא צריך לטפל בעצמו, ולהתבגר - בפקודה!

 

[מריוס זכריה]

../images/Emo140.gif נותר לי רק להצדיע! ../images/Emo195.gif

מלים כדורבנות. מקובל עלי לגמרי.

 

[ברונו20]

אז ככה

כנראה מכיוון שעד שהיא טיפה התוששה מהלידה הראשונה היא שוב נכנסה להריון שני ולכן כנראה זה ניראה לי תקופה ממושכת בלי רומנטיקה כאשר בעצם היא לא אשמה..(עובדה שלפני ההריון השני כן עשינו אהבה והיה שיפור) אגב אני כן שותף מאוד פעיל בגידול ההילדים ובטיפול בבית ובגהכל-לא זאת הבעיה. אני פשוט דורש "תמורה"-הבנתי שעלי להמתין עד שהיא תיהיה מוכנה. אמרתי לה את זה אפילו כעת והיא דווקה התנהגה עלי בעקבות זאת בצורה מאוד ליבבית אני כעת שמח כפליים ששאלתי פה את השאלה! תודה

 

[מפלצת או ילדה]

../images/Emo45.gif

כשאתה מבין לליבה, היא גם מבינה לשלך! שפע אושר.

 

[שילה1]

זוגיות אינה עסקה מחרית ,ואין בה תמורה הולמת

לכספך.בזוגיות מעורביןם בני אדם ורגשות,נתינה ,קבלה,פשרה,הכל יחד וכל אחד לחוד,ולכל אחד מסני הזוג הזמן המתאים לכל אחד מהם. החלטתם להביא לעולם שני ילדים בהפרש קצר,משמע-לקחתם על עצמכם אחריות,וכן-גם ויתורים לזמן קצר וארוך,וכעת אתה בא בטענות על ויתורים אלו. זו היתה הבחירה שלך,ושלה.לכן-אכן-סבלנות והתחשבות,הילדים הרי יגדלו ,ובין לבין-תלמדו למצוא לכם מעט זמן לעצמכם,בשקט וברוגע.ברור לי שזו משימ הלא קלה במצב הנוכחי,ולכן-שוב,סבלנות!