מוישלה זיסמן
New member
אירופה זה פויה
יש אינסוף עמדות רגשיות בעולם, שמולידות לאינסוף עמדות פוליטיות ואומנותיות ותרבותיות ואנושיות. יש מאויימות ויש אומץ, נדיבות וקמצנות, חיבה וטינה. יש כעס ויש שנאה, ולעומתם יש שמחה ואהבה. אף אדם הוא לא עמדה רגשית אחת, ובוודאי שאף קבוצה היא לא עמדה רגשית אחת. יש אפילו מעט מאוד סיטואציות שבהן יש אמת רגשית אחת: אתה יכול להיות מבולבל וכועס ושמח בעת ובעונה אחת. אתה יכול לשנוא אנשים מקבוצה מסויימת ועדיין לאהוב עמוקות מישהו או מישהי שמתשתייכים לקבוצה הזאת והתנהגו כלפיך באצילות יוצאת דופן. ככה זה אנשים.
אבל יש דבר אחד שמשותף לכל העמדות הרגשיות בעולם חוץ מאחת. כי כל העמדות הרגשיות בעולם, אלה שמעוררות חדווה ואלה שמעלות סלידה סלידה, אלה שמקרבות ואלה שמרחיקות, אלה שמבוססות על דברים שהיו באמת ואלה הדמיוניות לחלוטין, ניתנות לערעור על ידי חשיפה לעמדות רגשיות אחרות. שנאה יכול להתהפך (להתהפך, לא להפוך. זה מכוון) לאהבה ודחיה למשיכה ונקמנות לידידות. יש רק עמדה רגשית אחת שאינה ניתנת לערעור ולכן היא הקשה והמזיקה מכולן: העמדה הרגשית שגורמת לבעליה להיות בטוח שהוא מונע מרציונל טהור.
אמיץ שנתקל בפחדן יודע שרגש הוא דבר משתנה ולכן הפחדן יכול לעשות גם הוא מעשה אמיץ פעם. אדם שמונע על ידי תחושה שהוא רציונל טהור, ולכן פיצח את חידת החיים, רואה בכל השאר פחותי ערך לא בהקשר נקודתי של מצב או זמן מסויימים אלא כנתון בלתי משתנה. אדם שמשוכנע למעלה מכל ספק שהוא מייצג רציונל טהור ממשיך לחשוב שהוא עצמו הרציונל, ולכן כל מי שלא הוא איננו רציונל ולכן הוא בוודאי רגש, שהיא צורה נחותה של קיום אנושי.
וההכרה הזו, של עליונות הנובעת מזה שאתה אינך מופעל באמצעות רגש כאחד האדם אלא מונחה רציונל טהור כמו אלוהים, היא האם האמיתית של הגזענות האירופית, או תחושת העליונות של האדם הלבן. כי האדם האירופי ראה את עצמו נעלה על שאר אנשי העולם לא כי הוא היה נדיב מהם או טוב מהם או נאמן מהם – הוא ידע שהוא לא – אלא כי הוא ייחס לעצמו תרבות והתנהלות שכולה מבוססת על הכרה שכלית, לעומת שאר העולם שתרבותו מנהגיו התבססו על רגש והתפתחות טבעית.
ההכרה הכוזבת הזו של עליונות מחמת רציונליות טהורה הביאה את האדם הלבן אל כזבי הקומוניזם ותורת הגזע אשר התנהלו עם בני אדם לחלוטין במישור עקרוני והגותי, במנותק לחלוטין מתחושותיהם והעדפותיהם בחייהם האמיתיים. אם האדם הוא חיה של רציונל ולא של רגש הרי שאפשר לשנות ולנתב אותו כמו שעושים עם מכשיר.
האדם הלבן לא יכול להתנער מהתחושה הזו: היא מושרשת עמוק מידי בפסיכולוגיה ובמודעות ובתרבות שלו. אירופה אפילו כשהיא עושה רב תרבותיות או חמלה היא עושה את זה מתוך מודל אינטלקטואלי, לא רגשי. העני הוא פריט במשוואה, לא בשר ודם, בדיוק כמו השחור. הוא מוגדר כפי שהוא מוגדר רציונלית ולא רגשית, ולכן גם ההתנהלות כלפיו מרגישה לו מכנית ומלאכותית ולא אותנטית. גם החמלה של האדם הלבן האירופאי באה מאותו שכנוע פנימי עמוק בזה שהאדם הלבן הוא רציונל, וכל השאר רגש.
התקיעות הרגשית הזאת של האדם הלבן, וההצלחה שלו בייצוא המודל הטוטאלי – שתמיד מבוסס על תפיסה עקרונית ולא קונקרטית של אנשים – למזרח הרחוק והקרוב היא שורש המשטמה הגדולה כלפיו, היא מה שהוא מסרב להבין, ובמידה רבה היא מה שכנראה תביא עליו את סופו, ואולי יחד עם זה את האשליה שיש מישהו בשר ודם שכל עמדותיו מבוססות על הכרה שכלית ולא, כמו שנברא האדם, על תחושות ותגובה לסביבה.
יש אינסוף עמדות רגשיות בעולם, שמולידות לאינסוף עמדות פוליטיות ואומנותיות ותרבותיות ואנושיות. יש מאויימות ויש אומץ, נדיבות וקמצנות, חיבה וטינה. יש כעס ויש שנאה, ולעומתם יש שמחה ואהבה. אף אדם הוא לא עמדה רגשית אחת, ובוודאי שאף קבוצה היא לא עמדה רגשית אחת. יש אפילו מעט מאוד סיטואציות שבהן יש אמת רגשית אחת: אתה יכול להיות מבולבל וכועס ושמח בעת ובעונה אחת. אתה יכול לשנוא אנשים מקבוצה מסויימת ועדיין לאהוב עמוקות מישהו או מישהי שמתשתייכים לקבוצה הזאת והתנהגו כלפיך באצילות יוצאת דופן. ככה זה אנשים.
אבל יש דבר אחד שמשותף לכל העמדות הרגשיות בעולם חוץ מאחת. כי כל העמדות הרגשיות בעולם, אלה שמעוררות חדווה ואלה שמעלות סלידה סלידה, אלה שמקרבות ואלה שמרחיקות, אלה שמבוססות על דברים שהיו באמת ואלה הדמיוניות לחלוטין, ניתנות לערעור על ידי חשיפה לעמדות רגשיות אחרות. שנאה יכול להתהפך (להתהפך, לא להפוך. זה מכוון) לאהבה ודחיה למשיכה ונקמנות לידידות. יש רק עמדה רגשית אחת שאינה ניתנת לערעור ולכן היא הקשה והמזיקה מכולן: העמדה הרגשית שגורמת לבעליה להיות בטוח שהוא מונע מרציונל טהור.
אמיץ שנתקל בפחדן יודע שרגש הוא דבר משתנה ולכן הפחדן יכול לעשות גם הוא מעשה אמיץ פעם. אדם שמונע על ידי תחושה שהוא רציונל טהור, ולכן פיצח את חידת החיים, רואה בכל השאר פחותי ערך לא בהקשר נקודתי של מצב או זמן מסויימים אלא כנתון בלתי משתנה. אדם שמשוכנע למעלה מכל ספק שהוא מייצג רציונל טהור ממשיך לחשוב שהוא עצמו הרציונל, ולכן כל מי שלא הוא איננו רציונל ולכן הוא בוודאי רגש, שהיא צורה נחותה של קיום אנושי.
וההכרה הזו, של עליונות הנובעת מזה שאתה אינך מופעל באמצעות רגש כאחד האדם אלא מונחה רציונל טהור כמו אלוהים, היא האם האמיתית של הגזענות האירופית, או תחושת העליונות של האדם הלבן. כי האדם האירופי ראה את עצמו נעלה על שאר אנשי העולם לא כי הוא היה נדיב מהם או טוב מהם או נאמן מהם – הוא ידע שהוא לא – אלא כי הוא ייחס לעצמו תרבות והתנהלות שכולה מבוססת על הכרה שכלית, לעומת שאר העולם שתרבותו מנהגיו התבססו על רגש והתפתחות טבעית.
ההכרה הכוזבת הזו של עליונות מחמת רציונליות טהורה הביאה את האדם הלבן אל כזבי הקומוניזם ותורת הגזע אשר התנהלו עם בני אדם לחלוטין במישור עקרוני והגותי, במנותק לחלוטין מתחושותיהם והעדפותיהם בחייהם האמיתיים. אם האדם הוא חיה של רציונל ולא של רגש הרי שאפשר לשנות ולנתב אותו כמו שעושים עם מכשיר.
האדם הלבן לא יכול להתנער מהתחושה הזו: היא מושרשת עמוק מידי בפסיכולוגיה ובמודעות ובתרבות שלו. אירופה אפילו כשהיא עושה רב תרבותיות או חמלה היא עושה את זה מתוך מודל אינטלקטואלי, לא רגשי. העני הוא פריט במשוואה, לא בשר ודם, בדיוק כמו השחור. הוא מוגדר כפי שהוא מוגדר רציונלית ולא רגשית, ולכן גם ההתנהלות כלפיו מרגישה לו מכנית ומלאכותית ולא אותנטית. גם החמלה של האדם הלבן האירופאי באה מאותו שכנוע פנימי עמוק בזה שהאדם הלבן הוא רציונל, וכל השאר רגש.
התקיעות הרגשית הזאת של האדם הלבן, וההצלחה שלו בייצוא המודל הטוטאלי – שתמיד מבוסס על תפיסה עקרונית ולא קונקרטית של אנשים – למזרח הרחוק והקרוב היא שורש המשטמה הגדולה כלפיו, היא מה שהוא מסרב להבין, ובמידה רבה היא מה שכנראה תביא עליו את סופו, ואולי יחד עם זה את האשליה שיש מישהו בשר ודם שכל עמדותיו מבוססות על הכרה שכלית ולא, כמו שנברא האדם, על תחושות ותגובה לסביבה.