עקרונות להתמודדות עם חרדה אצל ילדים
להלן מספר עקרונות שיסייעו לכם להתמודד עם החרדה של הילדים שלכם.
צרו סביבה בטוחה ככל הניתן. ילדים מרגישים בטוחים יותר בסביבה מוכרת וצפויה, כאשר הם נמצאים בקרבת אנשים שהם מכירים ואוהבים, וכאשר שגרת חייהם עקבית ומוכרת.
היו כנים. אמנם לא מומלץ "לאבד שליטה" מול הילדים, אך אם יש לכם דאגות או פחדים משלכם על תנסו להסתיר אותם. אם הילד מרגיש שאתם מסתירים דאגות משלכם הוא עלול לשמור את דאגותיו לעצמו. אלימות מכל סוג שהוא (טרור, מלחמה) פוגעת בתחושות הסדר והשיגרה שהופכות את החיים לבטוחים. לכן, כשאתם מודים בפחדים שלכם ובהראותכם שאתם יכולים להתמודד איתם אתם מעבירים את המסר שפחדים הם נחלתם של כולם ושניתן להתגבר עליהם. אם הפחדים שלכם חריפים במיוחד ומקשים עליכם להתמודד בעצמכם דאגו בראש ובראשונה לטפל בחששות שלכם באמצעות בני משפחה או אנשי מקצוע.
אל תבטלו את החששות שלהם. תנו לילדים לדעת שאתם זמינים לדבר איתם ועודדו אותם לדבר על מה שמציק להם. אם אתם מכחישים את רגשותיו של הילד או מנסים לצמצם אותם הילד ישמור את רגשותיו לעצמו או ירגיש אשם על שהוא מרגיש אותם. הקשבה פתוחה כשלעצמה יכולה לסייע מאד. במקרה הצורך ודאו שהילדים יודעים שהם לא ישארו לבד ושאתם תהיו איתם.
שימו דברים בפרופורציה. עד גיל 6 או 7 לרוב הילדים עדיין אין את היכולת לחשוב על אירועים באופן לוגי או להכניס לפרופורציה אירוע שהם צופים בו בטלויזיה. לכן, כדאי להפחית את הצפיה בחדשות כשהאירועים קשים. יחד עם זאת, אם הילד רואה או שומע משהו שמפחיד אותו אל תזלזלו או תפחיתו בערך הפחד שהוא חווה, אלא נצלו את ההזדמנות ללמד אותו פרופורציות (למשל, חוקי הסבירות לפיהם הסיכוי שהטיל יפול דוקא על הבית שלו הם קטנים ביותר; או חוקי הזמן לפיהם ההפגזה תיגמר בקרוב). חשוב שילדים יזכרו שבדרך כלל ישראל היא מדינה בטוחה לחיות בה.
תנו הסברים על המתרחש במונחים שהילדים יכולים להבין. התאימו את ההסברים שלכם לשפה ולגיל של הילד. יתכן שילדים קטנים מאד לא מבינים שמשהו נורא מתרחש אך לילדים בגיל בית ספר יש לסייע ולהסביר את האירועים. הסבירו שיש דרכים להתמודד גם עם האיום המוחשי (למשל, להיכנס למרחב המוגן) וגם עם החרדה (למשל, לדבר עם בני משפחה וחברים). מתבגרים מבינים טוב יותר את האירועים ויתכן שניתן לצפות איתם בטלויזיה בקטעי חדשות ולשוחח איתם על כך. ילדים שחוו טראומה עשויים להתנהג באופנים שמבטאים את המתח והחרדה שלהם. להלן מספר תגובות אפשריות של הילדים וכיצד אתם יכולים לסייע להם:
נסיגה (הילד חוזר להתנהגויות ילדותיות יותר, לרמת התבטאות נמוכה יותר, לקושי לשלוט בצרכים וכד'). התיחסו אל הילד ברמת הגיל אליה הוא נסוג ועיזרו לו בעדינות להחזיר לעצמו את היכולויות הקודמות שלו. למשל, אם הילד שב להרטיב קבלו זאת בהבנה ובעדינות חיזרו על תהליך הגמילה.
קשיי פרידה. היו סבלניים. העניקו לילדים יותר זמן במעברים, במיוחד כשהם נפרדים מכם או כשהם הולכים לישון.
פחדים. הראו לילדים שזה בסדר לפחד, שהם לא צריכים להיות גיבורים, וגם שהם לא לבד ושאתם שם על מנת לשמור ולהגן עליהם.
שבירת חוקים. נסו לשמור על החוקים בבית. כשילדים יודעים מה מצופה מהם הם מרגישים יותר בטוחים.
סיוטים. עודדו את הילדים לבטא את הדאגות שלהם במהלך היום כך שהן תופענה פחות דרך החלומות. דברו איתם על החלומות הרעים שלהם. תוכלו גם להמציא עם הילד סוף טוב לחלום. גם כאן, נצלו את ההזדמנות והכניסו את הדברים לפרופורציה: הסבירו לילד שעם הזמן הסיוטים יעלמו. ______________________________________________________ תוכלו לעזור לילדים בתרגילי הרפיה. את ההנחיות המדויקות תמצאו כאן. ______________________________________________________ מתי לפנות לעזרה מקצועית ילדים רבים שנחשפו לאירוע טראומטי יחוו חלק מהסימנים המתוארים כאן. רובם יחזרו לעצמם לאחר מספר ימים או שבועות וזאת בעזרת המשפחה והחברים בלבד. יחד עם זאת, במקרים הבאים מומלץ לפנות לעזרה מקצועית של איש מורשה מתחום בריאות הנפש:
התגובות הפוסט טראומטיות הינן חריפות מאד ופוגעות בצורה קשה ביכולת התיפקוד היומיומית של הילד (הילד אינו מוכן להישאר אפילו רגע לבד, אינו מוכן ללכת לבית הספר, מסתגר בעצמו, וכו')
התגובות הפוסט טראומטיות נמשכות מעבר לחודש ימים
