קלה ונחרצה
New member
איראני, סורי ופקיסטני
לא. זו לא הולכת להיות בדיחה על בני עמים אלה, אלא זהו תימצות של הכנס שהייתי בו שבוע שעבר. ביום הראשון, באיסטנבול, התיישבתי בספריה ליד אחד המחשבים. לידי התיישב אחד שנראה כבני דודנו. הינהן בראשו, הנהנתי חזרה. הוא לא הסתדר עם המחשב (בעיית כניסה למייל כי האות i בתורכית נטולת נקודה. לכן הראה לי את כרטיס הביקור שלו. הוא מטהרן) וביקש את עזרתי, הצלחתי לסייע לו. לאחר כמה דקות הבחור החל להשתעל. התקפה חריפה. כשנרגע קמעה הצעתי לו מסטיק. זה יעזור? שאל. שווה לנסות, עניתי. אחרי דקה: אוהו, זה טוב. מאיפה את? ישראל. הבחור כמעט נחנק. שוב. הפעם מסיבה אחרת. למחרת, עם סיום ההרצאה שלי נשאלתי כמה שאלות. השואל השני, חוקר מדמשק. שאל שאלה של טעם, עניתי, ואחר כך המשכנו לדבר עוד רבות. היה מעניין לשמוע אותו, הוא מתנגד למשטר הסוגר, נשוי לפלשתינאית. אנחנו ממשיכים בקשר מיילי. וקבענו שעוד ניפגש (הוא יכול להגיע לכאן כי יש לו דרכון בריטי). פקיסטני אחד פנה אלי ושאל אותי כמה שאלות בקשר לישראל. היה מעניין. פקיסטנית אחת ניגשה אלי ושאלה על מה דיברתי בכנס (היא השתתפה בכנס מקביל שהתקיים שם). סיפרתי לה, והיא סיפרה לי על ההרצאה שלה: ההתמודדות עם איידס בפקיסטן. איידס? פקיסטן? אתם הרי מדינה דתית? זה מה שכולם חושבים ענתה לי, אבל יש לנו בעיות קשות. מספרים גדלים והולכים של נדבקים. בני הנוער אינם נזהרים. המדינה מנסה ליצור כמה תוכניות כדי להתמודד עם התופעה. בכנס כזה כמו שהשתתפתי וודאי שאני נתרמת מהצד המדעי, אבל זה אינו מפתיע, הרי לשם כך נסעתי. אבל המפגשים הקטנים האלה, שהבאתי כאן את תמציתם, הם מבחינתי הרווח העיקרי של הכנס. הפסקות הקפה חשובות יותר מההרצאות!!! מה בסך הכל צריך הבן אדם? שקט נפשי, פרנסה ועניין בחיים. זה מה שחשוב לרוב האנשים. הפוליטיקות הגבוהות לעומתן, יוצרות בעיות. אי אפשר לוותר עליהן? ובאשר למצב השעורים בתורכיה. הן גדלות, וטוב שכך. אבל אנחנו הלכנו לחפש צמחים אחרים, ומצאנו. איזו ארץ יפה!!! ולסיום, איך הבנתי שהגענו לתרבות אחרת? מיד לאחר הנחיתה בשדה התעופה הבינ"ל אני רצה להיכן שבנות רצות בד"כ. ומה עיני רואות? בול קליעה!!! גוועלד! במאה ה-21? שדה תעופה בינ"ל? אכן, נחיתה. כמה טוב להיות בבית.
לא. זו לא הולכת להיות בדיחה על בני עמים אלה, אלא זהו תימצות של הכנס שהייתי בו שבוע שעבר. ביום הראשון, באיסטנבול, התיישבתי בספריה ליד אחד המחשבים. לידי התיישב אחד שנראה כבני דודנו. הינהן בראשו, הנהנתי חזרה. הוא לא הסתדר עם המחשב (בעיית כניסה למייל כי האות i בתורכית נטולת נקודה. לכן הראה לי את כרטיס הביקור שלו. הוא מטהרן) וביקש את עזרתי, הצלחתי לסייע לו. לאחר כמה דקות הבחור החל להשתעל. התקפה חריפה. כשנרגע קמעה הצעתי לו מסטיק. זה יעזור? שאל. שווה לנסות, עניתי. אחרי דקה: אוהו, זה טוב. מאיפה את? ישראל. הבחור כמעט נחנק. שוב. הפעם מסיבה אחרת. למחרת, עם סיום ההרצאה שלי נשאלתי כמה שאלות. השואל השני, חוקר מדמשק. שאל שאלה של טעם, עניתי, ואחר כך המשכנו לדבר עוד רבות. היה מעניין לשמוע אותו, הוא מתנגד למשטר הסוגר, נשוי לפלשתינאית. אנחנו ממשיכים בקשר מיילי. וקבענו שעוד ניפגש (הוא יכול להגיע לכאן כי יש לו דרכון בריטי). פקיסטני אחד פנה אלי ושאל אותי כמה שאלות בקשר לישראל. היה מעניין. פקיסטנית אחת ניגשה אלי ושאלה על מה דיברתי בכנס (היא השתתפה בכנס מקביל שהתקיים שם). סיפרתי לה, והיא סיפרה לי על ההרצאה שלה: ההתמודדות עם איידס בפקיסטן. איידס? פקיסטן? אתם הרי מדינה דתית? זה מה שכולם חושבים ענתה לי, אבל יש לנו בעיות קשות. מספרים גדלים והולכים של נדבקים. בני הנוער אינם נזהרים. המדינה מנסה ליצור כמה תוכניות כדי להתמודד עם התופעה. בכנס כזה כמו שהשתתפתי וודאי שאני נתרמת מהצד המדעי, אבל זה אינו מפתיע, הרי לשם כך נסעתי. אבל המפגשים הקטנים האלה, שהבאתי כאן את תמציתם, הם מבחינתי הרווח העיקרי של הכנס. הפסקות הקפה חשובות יותר מההרצאות!!! מה בסך הכל צריך הבן אדם? שקט נפשי, פרנסה ועניין בחיים. זה מה שחשוב לרוב האנשים. הפוליטיקות הגבוהות לעומתן, יוצרות בעיות. אי אפשר לוותר עליהן? ובאשר למצב השעורים בתורכיה. הן גדלות, וטוב שכך. אבל אנחנו הלכנו לחפש צמחים אחרים, ומצאנו. איזו ארץ יפה!!! ולסיום, איך הבנתי שהגענו לתרבות אחרת? מיד לאחר הנחיתה בשדה התעופה הבינ"ל אני רצה להיכן שבנות רצות בד"כ. ומה עיני רואות? בול קליעה!!! גוועלד! במאה ה-21? שדה תעופה בינ"ל? אכן, נחיתה. כמה טוב להיות בבית.
