למה עברתי או למה אני נשאר בקנאות?
הסיפור למה עברתי הוא קצת מצחיק... ראיתי את הסנסיי שלי מתאמנים בפארק על טכניקה בידיים ריקות שמאד הרשימה אותי. לא משהו "מתוחכם" או "סודי" או כל הקסמים האלו שרואים מורים לאייקידו בני 80 עושים... פשוט טכניקה (שליטה) קצרה ויפה. סוג של אודה גאראמי על שתי הידיים בו זמנית. והקטע הוא שערב אחרי כן, במעין משחק עם חבר, עשיתי עליו את הטכניקה הזו. אז שבוע לאחר מכן ניגשתי אל הסנסיי ומאז אני שם... פשוט החלטתי שאני מתחבר לטכניקות הללו יותר. לאחר שהכרתי קצת יותר את השיטה, אני (אישית, אל תהרגו אותי
) חושב שהיא בהרבה בחינות עדיפה (עבורי). מבחינת היישום הפרקטי של השיטה בלחימה. אני אישית חושב שאומנות לחימה צריכה ללמד לחימה, דבר ראשון. למה אני מעדיף אותה? היא מקיפה חומר רב יותר, בייחוד בתחום של אטמי-ג´יטסו שבדרך כלל ממש מנוון באייקידו. או בעבודה עם כלי נשק (הרבה יותר חכם לדעתי ללמוד להלחם נגד סכין מול מישהו שיודע לעבוד עם סכין). גם בתחום של אייקי-ג´יטסו, התגובות הרבה יותר... ישירות. יש יותר שליטה בהגנות ויותר עוצמה בטכניקות. העבודה ההגנתית של הידיים עובדת הרבה על תחושה של היריב, ופיתוח אינסטנקטיביות בהגנות. הסיבובים החופשיים עם היריב הללו שרואים באייקידו הם יותר מדי.. חופשיים לטעמי. לפחות בהשוואה לטינקן שלימדו אותי בשיטה. לזה התכוונתי כשדיברתי על שיטות "קשות מדי לטעמי". לא קשה במובן ההפוך לרך, אלא במובן ההפוך לקל.. האייקידו עבורי היא שיטה שקשה לי ללמוד. היא דורשת ממני להיות מישהו אחר לגמרי, וזה ייקח לי יותר מדי זמן, להגיע לרמה שבה אני אוכל להשתמש באייקידו ללחימה, לעניות דעתי. ומבחינה כללית, השיטה שאני לומד עכשיו (קאזה אראשי ריו, כל האומנויות לחימה השונות יחד), בנויה בצורה מאד "מדעית". הטכניקות לא עומדות בחלל הריק, אלא מורכבות על בסיס קבוע, כמו נוסחאות לפתרון בעיות. לא במובן של קיפאון אלא במובן של הקף רחב יותר. את אותו אירימי נאגה לומדים לבצע בטאי-סאבאקי שונים. בטווחים שונים. ביוזמות שונות. בהגנה. בהתקפה. בהתקפת נגד. כאשר מוסיפים לכך את הסוגים השונים של האירימי נאגה השונים, מקבלים לא "טכניקה שהיא אירימי נאגה" אלא עקרון פעולה מסויים. "להכנס". השיטה נראית לי גם יותר "שלמה" במובן מסויים. יש התקפות. גם בבעיטה סיבובית לראש וגם בקוט-גאשי. יש עבודת קרקע. לאחרונה הראו לי טכניקות נגד נעילת היד עם הרגליים על היריב על הקרקע (אני לא יודע את השם, אבל זו נעילה מפורסמת בג´ודו), או איך להשתחרר כאשר היריב מוריד אותך בבעיטת מספריים. או תגובות כאשר הטלה לא מצליחה והיריב לוקח אותך איתו לקרקע. יש קריאת קרב יותר משמעותית כאשר אתה לומד להתקיף ולהתגונן בו זמנית מול יריב שמתקיף ומתגונן (במיוחד בכלי נשק) וגם החיבור המאד הדוק בין האומנויות לחימה בידיים ריקות לבין האומנויות לחימה בכלי נשק. אותן נוסחאות, אותן עקרונות. טכניקות חניקה עם מקל קצר. שליפות סכין. שתי חרבות. קשירות. כל כך הרבה חומר, שנובע פשוט מהפעלת אותן הנוסחאות, פשוט עם כלי נשק אחר. וכל תחום מלמד אותך עקרונות חדשים לגבי תחומים אחרים. בגלל השילוב המאד הדוק הזה. ובגלל שהכל בנוי בצורה כל כך... מתמטית, אתה יכול לבנות שילובי טכניקות בעצמך, ולהתבטא בצורה אישית במהלך הביצוע שלהן. (כמו לדוגמא טכניקה שאני מאד אוהב - בעיטה צדדית לברך עם הורדה וחניקה) אפילו תרגילי הנשימה והצ´י קונג מולבשים על הנוחסאות הללו. אריאל.... מתלהב קצת.... רק קצת...