"אהבה דיגיטלית" -פרק תשיעי!
ריינמון הרגישה אשמה. היא ידעה שפרידתם של קאזו וקנטה היא באשמתה. אך לא היה ביכולתה לעשות דבר. כדי לשכוח מהצרות, הלכה לה לשבת על גג ביתה של ריקה לאור הירח. בדיוק כשחשבה לעצמה כמה עצובים החיים, שמעה פתאום "באדא-בום!" מאחוריה. היא נאנחה. "לא עכשיו, אימפמון," אמרה בעצבנות. "איזו דיג´ימונית יפה כמוך יושבת מדוכאת לאור הירח? זה גורם לי לרצות להקיא!" "אז תקיא." "בסדר," אמר אימפמון, והוא הקיא ישר עליה. "פוי, מה זה, מה אכלת הבוקר - ביצה קשה ושעועית??" ריינמון ניקתה את עצמה מהטינופת. "מה אתה רוצה?" "את אהבתך, ריינמון," אמר אימפמון. "אוי לא, אל תגיד לי---" "אבל זה נכון! אני אוהב אותך." "לא, אתה לא. עזוב אותי." "בבקשה, ריינמון," התחנן אימפמון. "כולם כאן משתגעים מרוב אהבה דיגיטלית. בהתחלה חשבנו שריקה והנרי מאוהבים, אבל אחרי שהנרי ראה אותה מתמזמזת עם קנטה, הוא הסכים להיכנע לאהבתו של טאקאטו ולשכב איתו. עכשיו ג´רי מדוכאת כי היא אוהבת את טאקאטו, והיא בטח שונאת את הנרי." "אבל הנרי בכלל לא אוהב את טאקאטו," אמרה ריינמון. "לפחות לא ממה שאני יודעת... אני בטוחה שהוא עדיין מאוהב במאמנת שלי... אבל לא זה מטריד אותי." "אה, לא?" התפלא אימפמון, "אז מה כן?" "ובכן, קאזו שמע ממני -בטעות!...- על הרומן החפוז של ריקה וקנטה, וזה גרם לו להיפרד מקנטה. עכשיו הוא לא מדבר איתו, והכל באשמתי. קנטה וקאזו הם זוג כל כך מושלם." "לא, הם לא! הם צריכים לחלוק את אותו המוח ולא את אותה מיטה!" "מה אתה בכלל יודע על אהבה?!" כעסה ריינמון. "יותר מכפי שאת יכולה לשער," אמר אימפמון. אור הירח נצץ בעיניו הירוקות. ריינמון לא יכלה שלא לחוש רטט של תשוקה במבט על אוזניו השחורות והזקופות. הוא התקרב לעברה, שולח את ידו הלבושה במטפחת אדומה, והעביר אותה על פרוותה הצהובה של ריינמון. "בואי איתי, אהובתי..." לחש. "או, אימפמון," היא לחשה. "אתה כה מושך, כה סקסי... אבל..." "אבלי אבל," קרא אימפמון, "הבה נצלול אל תוך אהבתנו הפועמת!" "לא, אינני יכולה," אמרה ריינמון. "ליבי נתון למישהו אחר." אימפמון נרתע. "מה? מישהו אחר?" "אני מצטערת, אתה נהדר וכל זה, אבל אני כבר מאוהבת בדיג´ימון אחר." "מי זה?1 אני אכסח אותו!" צרח אימפמון. "לא ייתכן שהוא יותר טוב ממני! מי זה?! סייברדרמון?! אנדרומון?! איזה דיג´ימון חתיך מצאת לך?!" "האמת היא שהוא לא ממש חתיך," מלמלה ריינמון. "אבל יש לו נשמה טובה... והוא אדיב... והוא צורך עשרים טון של פחמימות מורכבות ליום." "פחמימות זה לחם," אמר אימפמון. "אההה, את מתכוונת לגילמון?!!!!" "אני צריכה ללכת," אמרה ריינמון במהירות והסתובבה. "חכי!! מה זאת אומרת גילמון?! את מעדיפה את האפס הזה על פניי?! מה פתאום! אני פי אלף יותר טוב ממנו!!" ריינמון מיהרה לרוץ משם. אימפמון רתח מכעס. "אני אפצפצץ אותו!" חשב בזעם. "אני אהרוג אותו!!!" כעסו האיום גרם לו לדיג´יגדול לביזלמון. הוא הסתובב ושאג לאור הירח. לא רחוק משם, התחבא טריירמון והביט בו בפחד. "הוא רוצה להשמיד את גילמון אהובי," חשב. "אני חייב לעשות משהו!!!" המשך יבוא...
