איפה סבא?

[pinoki]

איפה סבא?../images/Emo16.gif

כל זה התחיל ביום שלישי האחרון...אז קיבלנו את הטלפון הראשון. מהקו השני אמרו סבא בבית החולים... מי חשב שזה יגמר אחרי יומיים .. יגמר לא טוב... כבר למחרת שמענו את כל הסיפור.. סבא הגיע לבית החולים עם כאבי בטן ואז אחרי כמה צילומים הוא התמוטט... וכרגע הוא מונשם ... ולפי הרופאים המצב קשה... מה עושים כשרואים את סבא שוכב ...בלי לזוז רדום מהתרופות לפי הרופאים... לא יכול לדבר בגלל כל הצינורות שמחוברים אליו ... הרגע שהוא חיכה לו כל כך... הרגע שרצה להיפרד מכולם וכרגע אין לו איך להוציא מילים מפיו. כל פעם שנכנסתי למחלקה שמחתי לראות במוניטור של האחיות את הדופק .. את סימני הלב ... שרק הראה על החיים ... על המצב הטוב... אפילו הרופא שאמר שצריך לחכות בסבלנות ואולי לאט לאט לנתק את סבא ממכונת ההנשמה.. וכך יוכל לנשום לבד... אבל זה לא עזר .. הייתה לי את התחושה הנוראה...כל פעם בחדר ליד סבא ... זה היה מפחיד... לראות את את פעימות הלב... וכל פעם לחשוש שהפס... הפס המפחיד הזה הולך להיות ישר....להביט בפחד רק שזה לא יקרה... אני לא רוצה להיות שם כשזה קורה.... ואז כבר יום למחרת לאחר שכל המשפוחה כבר הייתה אצל סבא כבר למחרת מתקשר הדוד ומודיע לי... תתקשרי מהר לאמא... המצב של סבא לא טוב שתבוא מהר... אז כבר ידעתי... נסעתי מהר לבית החולים ... נכנסתי למחלקה עוד לפני דלפק האחריות הרגשתי את הלב שלי דופק... הרגשתי הרגשה איומה... נכנסתי ... הסתכלתי על המוניטור ... הפס המפחיד היה קיים ... פס ישר... אין דופק... לא מאמינה... נכנסת לחדר... איפה סבא ... אני שואלת את האחיות... הם מתלחשות כאילו אני לא שומעת... אולי היא לא יודעת ... כן אני לא יודעת .... אבל אני רק יכולה לנחש... ואז האחות האחראית מובילה אותי.. מכניסה אותי לחדר... הנה סבא... זה סבא... בלי מכשירים... בלי צינורות .. בלי מוניטור... שוכב ללא תנועה... ומסביב רק הדודים... בוכים כן זה אמיתי... סבא נפטר.. בת 19 עוד יומיים שרק לפני שבוע היתה עם משפחה שלמה... סבא סבתא..כפול שתיים.. ועכשיו חסר הצלע... סבא הלך... אמא הגיעה לבסוף בריצה ... חשבה להספיק לראות את סבא חיי... תפסתי אותה בכניסה למחלקה ... דמעות ראיתי על פניה.. היא אמרה... מסכן ... סבא נפטר.. כבר באותו היום התקיימה ההלוויה... קצת עם טיפטוף... לראות את כל האנשים שסבא חלק איתם את חייו... להרגיש שיש אנשים שתומכים... ועכשיו תורי לתמוך באמא... אמא שלי... __________________________________________________________________ ___________________________________________________________________

 

[nypx]

ווי כאילו ממש .....

החזרת אותי אחורה בזמן כאילו זה היה מין בום כזה הייתי באותו מצב אותו דבר וחשבתי על אותו הדבר ,מה יהיה עם יהיה קו ישר? וכן אנחנו רואים את זה רק בסרטים ואנחנו במתח רק שבדרך כלל שם הם קמים ויש ניסים לא עבורנו ,אנחנו יודעים את הסוף. וכן לראות את זה אחר כך ,את הבלי מכשירים הזה,כאילו שהם יושנים רק מה הם לא יושנים ,וחיפשתי את ההילה הזאת המופלאה כמו בסרטים ואפילו דיברתי להילה הזאת ,אבל הילות כידוע לא עונות אולי הם מהנהנות אבל אנחנו לא רואים. וכן זה קשה אפילו מאד ,אבל אולי למעלה צריכים אותם הרי לא יתכן שהם סתם הולכים לנו ככה אז בסדר אני לא מאמין ,ואני כועס על אלוהים אפילו מאד אבל עם אני לא יאמין שיש אלוהים ,אז איך אני יאמין שהם למעלה צופים בנו,ומסתכלים ומתערבים ומייעצים,או שהם עסוקים מידי בבעיות שלהם אבל אני מקווה שהם נחים ונהנים כל רגע גן עדן? הלוואי שזה נכון הלוואי שיש באמת יש יש בטוח שיש טוב פילוסופי נהייתי מאחל לך כל טוב ושנהנית מסבא שלך כל זמן שהוא היה אני

 

[pinoki]

אמונה...

רק המחשבה שאלוהים צריך אותו כרגע... אחרי שהשאיל לנו את סבא לכמה זמן מנחמת אותי... זהו סבא גמר את עבודה שלו כאן... אבל הוא גם גמר לסבול..

 

[shani שני]

../images/Emo23.gif../images/Emo25.gif

 

[לונה..]

../images/Emo24.gif

אני לא יודעת כל כך מה לומר. מקווה שהזמנים שביליתם יחדיו היו מאושרים. שהזכרונות שישארו לך ממנו יקלו עלייך להתמודד. מאחלת לך את הכוח להיות למען אמך וסבתך ברגעים הקשים, ומעל הכל, למען עצמך. שולחת

 

[pinoki]

תודה לונה....

מקבלת כל חיבוק... ורוצה רק לתמוך בחזרה בכל אלה שחווים צער... פעם ראשונה להתמודד עם מוות של קרוב משפחה ... זה קשה... לפני פחות משנה איבדתי חברה .. חברה לכיתה בתאונת צרכים קטלנית... לפני פחות מחודש התאבד נער שלמד איתי בכיתה ... החיים נראים כל כך לא הוגנים לפעמיים .... ובפעם הראשונה זה קורה... מקרה שלא ציפית אליו ולא רוצה לחוות אותו... המוות של קרוב משפחה.. ובמקרה הזה זה סבא..

 

[לונה..]

אין על מה להודות...

תראי, החיים לא הוגנים, וזה לא חדש. הם פשוט לא הוגנים - לא פחות, לא יותר. יש המון המון מהמורות בדרך ליעד הסופי, שאיש אינו יודע מהו. אבל לכל התחלה יש סוף. אז אני נוטה להאמין שכל חוסר ההגינות שאנו "חווים" נועד כדי לחשל, כדי לחזק אותנו, כדי ללמד אותנו להתמודד עם העולם. כשסבא שלי נפטר הרגשתי כאילו לבנה נפלה על הלב שלי ומחצה אותו. הפחד שזנחתי אותו, שהוא לא ידע עד כמה הוא באמת חשוב לי, עד כמה הוא יקר לי, עד כמה אני אוהבת אותו, הדהד לי בראש במשך כל השבעה. גם עכשיו, מדי פעם. אבל אין ברירה. חייבים להמשיך הלאה. אני תמיד אומרת לעצמי שהוא ידע, לא רק בשביל להרגיע את עצמי, אלא כי זה גורם לי להזכר בכל הפעמים שחיבקתי אותו, שגרמתי לו להרגיש שהוא הסבא הכי הכי בעולם. והוא ידע. אני משתתפת בצערך מעומק לבי על אובדן היקרים לך. ושולחת חיבוק נוסף

 

[לונה..]

אה.. נזכרתי במשהו.

הבנתי שיש לך יום הולדת מחר... לפחות כך אומר הכרטיס

אז למרות כל הכאב והצער, אני מאחלת לך באמת המון המון מזל טוב. הרבה שמחה, אהבה, כוח, והבנה בחיים האלה. הרבה אושר.

 

[pinoki]

יאאא....../images/Emo9.gif

תודה לונה.... נשמה... כן כן... מחר יום ההולדת

... את המפגש עם החברים אני דוחה לאחרי השבעה... מה לעשות ... החיים מחייבים...

 

[לונה..]

../images/Emo13.gif ../images/Emo24.gif../images/Emo65.gif